x

googlebebf46f5d1e5b84b

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

בישראל יש פי 4 יותר ילדים מחוץ לבית מהמדינה בה המספר הגדול ביותר של ילדים מחוץ לבית

20/3/2014.  לאחרונה הופצה בתקשורת תעמולה שקרית מטעם משרד הרווחה ודובריו, לפיה בישראל יש הכי פחות הוצאות ילדים מהבית חוץ מיפן.  ההשוואה הבינלאומית היא בין כל הילדים שבבית עם הוריהם, לכל הילדים שגדלים מחוץ לבית (לרבות פנימיות חינוכיות, אומנה, טרום אימוץ, נוער עברייני, אשפוזים, ילדי פליטים…. וכו').  בישראל, הצליבו את הטבלה הבינלאומית רק עם הנתון של ילדים שהוצאו מהביית בצוו בית משפט, והשאירו עשרות אלפי ילדים שמחוץ לבית, מחוץ לטבלה ההשוואתית לעומת חו"ל. הנתון האמיתי הוא שבישראל יש פי 4 יותר ילדים מחוץ לבית, מאשר במדינה בה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לבית, קנדה.    

המידע המסולף מתחיל ממחקר שהזמינה ח"כ אורלי לוי אבקסיס ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת, (הממ"מ).  את המחקר כתבה מריה רבינוביץ,והוא התפרסם בדצמבר 2010.  את המסקנות החלו לצטט מחקרים אחרים, והמועצה לשלום הילד.  אף אחד לא בדק עם מריה רבינוביץ טעתה, או סילפה נתונים.  בדיקה העלתה טעויות גסות בשיטת המחקר.  בינתיים הורידה מריה רבינוביץ את המחקר המקורי מאתר הממ"מ.  בשיחה עם גיא שמיר היא הודתה שטעתה. 

ולהלן התלונה שהוגשה ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בתאריך 20/3/2014: באדיבות א' זה אבא, הקואליציה למען הילדים והמשפחה, זעקת האימהות והרהורים על חיי משפחה וילדים.

לכ' יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

                        הנדון:  תלונה על הממ"מ – נתוני הוצאת ילדים מהבית ע"י משרד הרווחה

 מוגשת בזאת תלונה על איכות המחקרים של הממ"מ בכנסת.

 

ספציפית, תלונה זו מוגשת ביחס למחקר שהוכן ע"י מריה רבינוביץ בדצמבר 2010 שבו נטען כי חוץ מיפן, ישראל היא המדינה המערבית שבה יש הכי מעט הוצאות ילדים מהבית.  טענה זו צוטטה במחקרים נוספים של הממ"מ, וכן ע"י שר הרווחה מאיר כהן, מנכ"ל הרווחה יוסי סילמן, היועצת המיוחדת ענבר יחזקאלי בליליוס, וגם ע"י יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד בטבלאות שהופצו לתקשורת.   נטען גם זו השוואה למדינות ה OECD למרות שאין כל השוואה כזו אצלם.

 

מסתבר שהטבלה ההשוואתית האמורה פשוט איננה נכונה, ולמעשה בישראל יש פי 4 יותר ילדים מחוץ לבית מהמדינה שבה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לביית, קנדה. 

 

ההסבר הפשוט לעיוות הסטטיסטי הוא שבמדינות המערב נמדדו מספר הילדים בבית מול מספר הילדים במסגרות מחוץ לבית מכול הסוגים, לרבות הוצאה מהביית בשכנוע ללא צוו בימ"ש, פנימיות, אומנה, נוער עברייני, וגם טרום-אימוץ.   בישראל הממ"מ ספר רק את הילדים אשר מוצאים מהבית בצוו של בית משפט או פקודת חירום של עובדת סוציאלית.  כל שאר הילדים שמחוץ לבית לא נספרו, לרבות ילדים שנמסרים ע"י הורים תחת לחץ של עו"ס, אבל ללא צוו של בית משפט.  כך נוצרה תמונה מעוותת שמשרד הרווחה נשען עליה.   

אם סופרים את כלל הילדים שמחוץ לבית כפי שנעשה בכל שאר המדינות, התוצאה היא שישראל איננה המדינה בה יש הכי פחות הוצאות ילדים מהבית, חוץ מיפן, אלא ישראל היא המדינה בה יש פי 4 ילדים שגרים ללא הוריהם מהמדינה שבה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לביית.

לפיכך, נבקש להורות למרכז המחקר והמידע של הכנסת, כיצד קרה שעוותו נתונים סטטיסטיים בצורה כל כך בוטה.  אציין שהמחקר הראשוני ממנו התחילה שרשרת הציטוטים הוזמן ע"י ח"כ אורלי לוי אבקסיס. 

 גלגול נתונים שגויים ממאמר אחד לבא בתור

המדובר בטבלה השוואתית של מספר הילדים אשר מוצאים ע"י משרד הרווחה מחוץ לביית, בהשוואה בינלאומית, אשר הפיצה מריה רבינוביץ תחת הכותרת "שיעורי ילדים במסגרות השמה חוץ בייתית, סקירה משווה", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מריה רבינוביץ , 15/12/2010[i]   

נתונים אלה נשאבו לתוך מחקר אחר של הממ"מ:   "המתנה להשמה במסגרות חוץ  ביתיות לילדים ולנוער בסיכון", מרכז המחקר והמידע שח הכנסת, אתי וייסבלאי, 23/6/2011[ii].  מסמך זה נכתב לבקשת ח"כ זבולון אורלב כדי להצדיק הגדלת מכסות להוצאת ילדים מהבית. 

 מכאן התגלגלו הנתונים אל טבלה אותה הפיץ מר יצחק קדמן מטעם המועצה לשלום הילד במסמך הנקרא "השוואה בינלאומית:  מספר טבלאות ותרשימים מתוך פרק 14 העוסק בהשוואה בין ישראל לעולם[iii]".   

מכאן התגלגלו הנתונים אל ועדת סילמן ואל לשר הרווחה, ויועציו, אשר היה להם אינטרס להציג את משרד הרווחה באור הומאני ורגיש, מה שאיננו תואם-מציאות.  כך למשל בתאריך 10/3/2014 חזרה על המידע עו"ד יחזקאלי בליליוס בתוכנית "עושים סדר", והמנחה גל גבאי הנהנה בהסכמה. 

כיצד בוצע הסילוף הסטטיסטי ומהיכן נלקחו נתוני המקור

מבדיקה שערכנו, מדובר בטעות, אם לא סילוף מכוון.  מכיוון שהמחקר המקורי ממנו הופצו הנתונים של רבינוביץ נעלם מהאינטרנט, וגם נעלם מרשימת המחקרים באתר האינטרנט של הממ"מ, פנינו בתאריך 13/3/2014 לממ"מ.  בשיחה שהוקלטה הודתה החוקרת מריה רבינוביץ כי הממ"מ איננו בטוח לגבי הנתונים, שאין בנמצא נתונים עולמיים מדוייקים, שהמידע ישן ושמדובר בהערכות. 

 בדיקה מעמיקה יותר מגלה שהמחקר המקורי מתבסס על טבלה שהופיעה במחקר אוסטרלי, ומשם עברו הנתונים למארים בכתבי עט אנגליים שאותם מצטטת רבינוביץ  אלא שבאותה טבלה השוו בין כלל הילדים שאינם גרים עם הוריהם הביולוגים, כלומר כלל הילדים שחיים מחוץ לביית מסיבות שונות, לרבות ילדים שנרשמו וולונטרית לפנימייה, ילדים באומנה משפחתית, ילדים באומנה פורמאלית של משרדי הרווחה בעולם, ילדים במרכזי חירום, וילדים בתחנות מעבר לאימוץ (משני סוגים:  אימוץ ע"י משפחות זרות, וגם כפי שנפוץ בארה"ב אימוץ פנים-משפחתי, כלומר הילדים נשארים תחת השגחה של בגיר מהמשפחה המורחבת, כגון סבים-סבתות, או דודים דודות).

 לעומת זאת, החוקרת מהממ"מ השוותה את ישראל רק בהתייחס לנתוני ילדים אשר מוצאים מהבית בצו של בית משפט. 

 על כן, ההשוואה היא מופרכת בעליל, שכן בישראל הרבה ילדים מוצאים מהבית לאו דווקא בצו של בית משפט, אלא גם במאמצי שכנוע (כלומר לחץ, איומים והפחדות של פקידות סעד למסור את הילדים וולונטרית שלא דרך בית המשפט (וזו תופעה שבהתייחס אליה מעולם לא נמדדו נתונים).  לפיכך יש בישראל כמות לא מבוטלת של ילדים בפנימיות, מרכזי קשר, אומנה וגם אימוץ אשר לא נספרו לצורך ההשוואה הבינלאומית. 

 לפיכך המחקר הראשוני של הגב' רבינוביץ פגום מעיקרו.  עדיין, הטבלה השגויה קיבלה תאוצה וכיום נעשה בה שימוש לרעה ע"י המועצה לשלום הילד, והבכירים במשרד הרווחה אשר יש להם אינטרס לייפות את המציאות. 

 להלן הטבלה בגרסת המועצה לשלום הילד:

 Untitledניתוח של נתוני המקור מהמחקר האוסטרלי

 המחקר האוסטרלי עליו נסמכה מריה רבינוביץ מופיע בכתב העת Children Australia Vol. 3, Nov 3 2008  , בעמודים 2-3.[iv]  כותרת הטבלה "מספרים ושיעורים של ילדים בהשגחה מחוץ לבית".  על פי הנתונים למשל, באוסטרליה (2005) היו 49 ילדים מחוץ לבית מתוך 10,000 , שזה 4.9 ילדים מתוך 1,000.  באנגליה (2005) 55 ילדים מתוך 10,000.  בדנמרק (2004)  104, צרפת (2003) 102, גרמניה (2004) 74, ארה"ב (2005) 66, שבדיה (2004) 63, ספרד (2004) 51, ואיטליה (2003) 38 ילדים מתוך 10,000, וביפן 17 ילדים מתוך 10,000. 

 Untitled2כפי שניתן לראות רוב הנתונים הם מלפני 10 שנים, כאשר מאז חלה בעולם המערבי מגמה מואצת של צמצום משמעותי של ההשגחה החוץ-ביתית.  במאמר עצמו שנכתב ב 2008 נכתבה אזהרה שהנתונים אינם שימושיים בשל שינויי מדיניות ברחבי העולם.

נכתב שם שבעוד שכמות הילדים נשארה דומה, כמות הילדים הנכנסים למסגרת חוץ ביתיות יורדת בעולם.  (זאת לאור הקושי להחזיר ילדים הביתה, ולכן הם נשארים במסגרות). 

כך למשל נכתב כי באוסטרליה, מדינה שבה 4,800,000 ילדים, היו 24,000 ילדים מחוץ לבית, אולם המספר כולל ילדים שהוצאו בצו בימ"ש, וגם ילדים שהוריהם הסכימו לשים אותם במעונות ללא עירוב בימ"ש.  בקווינסלנד 11% ילדים במסגרות וולונטריות, בניו סאות ווילס 14% ובויקטוריה 16%.  אולם באנגליה למשל אחוז הילדים בהשמה וולונטרית הוא 31%. 

כמו כן, הנתונים האוסטרלים לא כוללים השמה דרך שירותים לילדים נכים, שירותיים רפואיים או פסיכיאטרים, בתי משפט פליליים לנוער עבריין, מעונות לילה, ומעונות לילדים חסרי בית (הומלסים).  במדינות אחרות, כן נספרו הילדים האלה, ולכן התוצאות מוטות מראש לטובת אוסטרליה.    

כמו כן באוסטרליה לא נספרו ילדים מחוף לבית המועמדים לאימוץ, וילדי פליטים.  הכתבים מציינים כי מדינות אחרות כן כללו בטבלה ילדי פליטים, ושמספר ילדי הפליטים במדינות מסוימות הוא די גבוה. 

בישראל כאמור, נספרו רק הילדים המוצאים מהביית בצוו בימ"ש.  כל האחרים לא נספרו.

עוד מצוין כי במדינות הנורדיות וגרמניה, יש מספר רב של בני נוער בגיל 15-17 אשר אינם גרים בבית ההורים, מה שמגביר את האחוזים באותן מדינות, לעומת מדינות בהן יש יותר קטינים המוצאים מהבית בצוו בית משפט.  למשל, בגרמניה יש 28% ילדים בני 15-17, בשבדיה 34% ובנורבגיה 51% (גילאי 13-17).  בני נוער אלה הם בד"כ נוער עברייני, ולכן כותבי המאמר מזהירים כ יש מדינות שאינן סופרות נוער עברייני כחלק מהנתונים של שירותי הרווחה.

בישראל כאמור, רוב הביקורת היא נגד הוצאת ילדים מהבית בגילאים 0-10.  לכן כאשר משווים את ישראל לעומת המדינות הנורדיות, צריך להבין שבין 30%-ל 50% מהילדים שנספרים שם, הם בני נוער בוגרים, ולעומת זאת בקבוצת הגיל הרלבנטית להשוואה עם ישראל, יש הרבה פחות ילדים בצפון אירופה.    

משך השהות במסגרות

פרמטר נוסף המצוין ע"י המחברים הוא משך השהות במסגרות.  באוסטרליה למשל הזמן הממוצע בו שוהים ילדים במסגרות חוץ ביתיות הוא פחות משנתיים, ורק 22% שוהים 5 שנים או יותר.  בישראל, לעומת זאת הרבה מאוד מההוצאות מהבית הן פרמננטיות. 

אומנה פנים-משפחתית במשפחה המורחבת

זאת ועוד, 40% מהילדים שנספרו באוסטרליה הושמו באומנה פנים-משפחתית.  כלומר אלה ילדים שלא ממש הוצאו מהבית, כמו באומנה ישראלית שבה האימא והאבא הביולוגים מוסתרים מהמשפחה האומנת ורואים הילדים במרכז קשר אחת לכמה זמן, אלא שפשוט ההשגחה עוברת למישהו במשפחה המורחבת, שאז להורים יש גישה וכמובן היכרות עם האומנים שהם בני משפחתם, באופן ליברלי, והאומנים מקבלים סעד כספי בשווי שליש עד מחצית עלות אומנה חיצונית. 

באוסטרליה רק 54% מהילדים מושמים באומנה חיצונית אצל אנשים זרים.  במשפחות אבוריג'יניות, האומנה במשפחה היא גבוהה יותר מאשר האוכלוסייה הכללית:  53% אצל אבוריג'ינים לעומת 35% באוכלוסיה הכללית, זאת לאור מדיניות מיוחדת לתיקון עוולות עבר שנעשו במשפחות האבוריג'יניות. 

שיעורי האומנה במשפחה ביחב לכלל הילדים המתגוררים מחוץ לבית, במדינות אחרות הם:  קנדה 8%, שבדיה 12%, אנגליה 18%, ארה"ב. 23% וניו זילנד 35%.  בישראל האומנה נספרת כחלק כאחוז מהילדים המוצאים בצוו בית משפט, ולא כאחוז מכלל הילדים מחוץ לבית.    

הנתונים בארה"ב לגבי אומנה במשפחה נמוכים יחסית, שכן בארה"ב קיים גם אימוץ בתוך המשפחה, וכאשר ילדי האומנה הפנים משפתית מוכנים לאימוץ בתוך המשפחה, הם יוצאים ממערכת הרווחה, שאינה אחראית להם יותר, ואינה משלמת להם יותר.  לכם הם גם לא נספרים.  כנ"ל גם בקנדה, במיוחד במדינת אלברטה.

מוסדות רווחה ופנימיות

באוסטרליה, רק 4% מהילדים בטבלה נמצאים במוסדות רווחה, ו 1% ב"קיום עצמאי".  השימוש בהשמת ילדים במוסדות רווחה באוסטרליה נמוך מאוד לעומת המדינות האחרות במערב.  למשל, אנגליה 13%, קנדה 15%, וארה"ב 19%.  ממוצע של 50% באירופה, ו 92% ביפן. 

החוקרים מסבירים את הנתונים הגבוהים ביפן כתוצאה מלובי חזק של מפעילי המוסדות המעוניינים לשמור על פרנסתם.  כמו כן ביפן יש שיעורי גירושין נמוכים יחסית, ומסורת  משפחתית מאוד חזקה, לרבות יציבות תעסוקתית. 

אוכלוסיות ילידות

באוסטרליה, בדומה למדינות עשירות אחרות בהן יש אוכלוסייה ילידית מוחלשת (נייטיבז"), כמות הילדים הילידים בשירותי הרווחה די גבוהה.  24% מילדי הרווחה הם אבוריג'ינים, למרות שאחוז הילדים האבור'ג'ינים עד גיל 17  באוכלוסייה הוא 4.5%.

בניו זילנד אחוז הילדים המאורים שמחוץ לבית הוא  35%, בארה"ב אחוז הילדים האינדיאנים הוא 8%, ובאלברטה שבקנדה 54%.  החוקרים מסבירים שהסיבה לכך שהסיכוי של ילד ילידי להיכנס למסגרות הוא פי 7 מילד "רגיל" הוא בשל עוני של אוכלוסיית האבוריג'ינים, מבנה חברתי אי שוויוני בין לבנים וילדים, ויחס שונה של שירותי הרווחה. 

בישראל אין אוכלוסייה ילידית, ולכן לא ניתן להשתמש בתירוץ זה להברת המספרים הגבוהים בישראל.

הגדרת שונות של ילדים בסיכון ובהזנחה

באוסטרליה ההגדרות לילדים בסיכון ובהזנחה מאוד רחבות, ונטען ש"הציבור מצפה" להתערבות "מניעתית" שירותי הרווחה גם במקרים שבמדינות אחרות אותם ילדים בכלל לא היו מוגדרים בסיכון או הזנחה. 

כך למשל במדינות אירופאיות כמו דנמרק או צרפת, יש פחות ילדים המוגדרים בסיכון או הזנחה המועברים לטיפול שירותי הרווחה, מכיוון שהמדינות הללו מוכנות לשלם סעד כספי (הגדלת קצבאות ילדים מהביטוח לאומי) למשפחות הבעייתיות, או קצבות לטיפול במשפחה לנוער עברייני כדי להימנע מהעברת הנטל לשירותי הרווחה.

ישראל מבחינה זו דומה לךאובסטרליה.  רף ההתערבות המניעתית הוא מאוד נמוך, וניתן להגיד ילדים בסיכון על סמך שמועה או התרשמות, וגם על סמך עוני.  בישראל הקצבאות מאוד נמוכות, ולכן זו סיבה נוספת מדוע לא ייתכן שבישראל יש פחות הוצאות ילדים מהבית מאשר המדינות הקונטיננטליות באירופה.  

קצבאות וסעד כספי לעומת התערבות והוצאה מהבית

במדינות אשר משקיעות באסטרטגיות למניעת עוני, סקנדינביה ויפן,  כמו הנגשת הגישה למעונות יום, ושירותי בריאות, ניתן לראות הרבה פחות ילדים המוגדרים בסיכון, ומוצאים מהבית. בארה"ב למשל אין ביטחון תעסוקתי ואין ביטוח בריאות לאומי.  שם כמות הילדים הנכנסים למסגרות הרווחה היא גבוהה ביותר.  מבחינה זו ישראל דומה לארה"ב שכן עלויות הטיפול בילדים בישראל הן מהיקרות בעולם לעומת רמות ההכנסה כאן.

יצוין שבמדינות עניות אין את המשאבים לפתח מסגרות רווחה, ולכן כמות הילדים המוצאים מהבית בארצות מתפתחות או נחשלות נמוכה. 

הבדלים בין מדינות עם או בלי חובת דיווח על הזנחה והתעללות

באוסטרליה כמו ארה"ב וקנדה קיימת חובת דיווח על הזנחת ילדים.  דיווחים אלו הם המסלול העיקרי להתערבות שירותי הרווחה והוצאת ילדים מהבית.  גם בישראל יש חובת דיווח, אפילו לגבי זוטי זוטות, ומכאן שבישראל יש הרבה יותר הוצאות מהביית מאשר מדינות אחרות. 

הקשר בין שירותי אימוץ ושירותי השמה חוץ בייתית

אוסטרליה נבדלת מארה"ב, קנדה ואנגליה בכך שבאוסטרליה מדיניות הרווחה היא להשתדל להימנע מאימוץ.  לאור קצבאות ילדים נדיבים יותר באוסטרליה, יש פחות ילדים זמינים לאימוץ.  לכן הקשר בין שירותי ההשמה ושירותי האימוץ במדינה זו נחלש ביותר. 

במדינות שבהן יש העדפה להכנסת ילדים לשירותי ההוצאה מהבית כשלב בדרך לאומנה ומשם לאימוץ, ניתן לראות שנתוני ההוצאה מהבית נמוכים יחסית, כי ברגע שהילדים מאומצים, הם לא נספרים כ"ילדים בשירותי השמה חוץ ביתית". 

הסיבה הספציפית לרתיעה האוסטרלית מאימוץ היא הטראומה הלאומית שנגרמה עקב חטיפת ילדי אבוריג'ינים במאה ה 20 והעברתם לאימוץ במשפחות לבנות.  לכן כל המדינות באוסטרליה עושות כל מה שאפשר להשאיר את ילדי האבור'ינים בקרב המשפחות שלהם, אומנה פנים-משפחתית, כאשר אימוץ בכלל איננו אופציה. 

בישראל יש העדפה ברורה להשמה באימוץ.  ילדים אלה יוצאים מ"ספירת המלאי" של ילדים תחת צוו בית משפט שמחוץ לביית.  בישראל לעומת זאת, לא נלמד הלקח כתוצאה מחטיפת ילדי תימן והשמת ילדי המזרחיים בקיבוצים.   לאור האמור הנתונים הגבוהים בישראל של ילדים באימוץ מקטינים באופן מלאכותי את הילדים הנספרים כילדים המוצאים מהבית תחת השגחת משרד הרווחה. 

הבדלי גישה לגבי טובת הילד:  הגנת הילד מהוריו לעומת סעד להורים

הנתונים הבינלאומיים מושפעים מאוד מהבדלי גישה ביחס לטובת הילד.  מדינות אנגלו-סקסיות רואות את שירותי ההשמה החוץ ביתית כשרותיים חיוביים שמטרתם "הגנה על הילד" מפני הוריו.  שירותי הרווחה במדינות אלה נתפשים כשירותי מניעה עתידית של נזק לילדים. 

במדינות אירופה הקונטיננטלית שירותי ההשמה החוץ ביתית מצטיירים כשירותי עזר להורים שנועדו לעזור להורים לגדל את ילדיהם.  במדינות הקונטיננטליות, השמה חוץ ביתית מצטיירת כהטלת אות קיין בהורים, המלווה בסטיגמה ולכן שירותי הרווחה נמנעים מהשמה ככל האפשר, לרוב באמצעות הגדלת קצבאות הילדים להורים. 

ההבדל בין המדינות האנגלו-סקסיות והמדינות הקונטיננטליות תואם את ההבדל שבין משטר קפיטליסטי למשטר סוציאלי. למשל, כאשר נבחרה בניו זילנד ממשלה סוציאליסטית, מדיניות שירותי הרווחה אימצה מודלים אירופים, ומספר הילדים בהשמה קטן. 

התוצאה היא שבמדינות האנגלו-סקסיות בהן שירותי הרווחה נתפשים כ"שירותי הגנת ילדים" מפני ההורים, רף הכניסה למערכת ההשמה החוץ ביתית מאוד נמוך, וכמות הילדים שבמערכת הרווחה יותר גבוהה.  כך גם בישראל.

הבדלי גישה אלו גם משפיעים על ההבדל בכמות הפעוטות, עד גיל 5, שנכנסים למערכת.  במדינות האנגלו-סקסיות יש יותר פעוטות שנכנסים למערכת כאמצעי מניעה מפני הורים.  לעומת זאת במדינות הקונטיננטליות, יש יותר בני נוער מבוגרים יותר במערכת, והרבה פחות פעוטות נלקחים מהוריהם. 

כמו כן, המדינות האנגלו-סקסיות הרבה יותר מגוונות מבחינה אתנית, ושירותי הרווחה נוקטים מדיניות שונה לילדי הורים מבוססים, ילדי ילידים וילדי מהגרים.  במדינות הקונטיננטליות שהן הומוגניות יותר, נהוגה מדיניות אחידה לגבי כלל האוכלוסייה.

סיכום 

ניתן לראות שבכל פרמטר אפשרי ישראל ממוקמת בין המדינות שבהן היד על ההדק קלה מידי.  המסקנה מכל האמור היא שלא ניתן ללמוד מטבלה אחת המשווה בין מדינות איזו מדינה טובה יותר או טובה פחות, בגלל הבדלי המדיניות, הגישה, והספירה הסטטיסטית.

ובישראל:

הוצאת ילדים מהבית מבוססת על חוק הנוער משנת 1960.  המנדט להוצאת ילדים מהבית, פרט להוצאה בצוו של בית משפט, נתון לוועדות לתכנון טיפול והערכה.  אלה מתכנסות מספר פעמים בשנה ומטפלות ביותר מ 10,000 תיקים.  ועדת סביונה רוטלוי הוקמה בין השאר כדי להתאים את המצב בישראל למצב בעולם גם בתחום ההשמה החוץ ביתית, אולם וועדה זו דווקא גרמה להגדלת ההוצאות של ילדים מהבית, לאור הדגשת עיקרון טובת הילד, כילד שזקוק להגנה מהוריו, ולא כילד שזקוק לתגבור המשאבים של הוריו, כדי שיוכל להמשיך לגדול בהשגחה הורית ומשפחתית. 

בישראל החינוך הפנימייתי הוא בעל ההיקף היחסי הגבוה בעולם[v], 9% מילדי ישראל נמצאים בפנימיות.  ראו נייר עמדה של ירון יבלברג[vi].  ראו גם דבריה של ח"כ אורלי לוי אבקסיס[vii]

בישראל יש הבדל בין פנימיות רווחה לפנימיות חינוכיות.  בישראל כ 11,350 ילדים בפנימיות רווחה, מתוכם כ 2,500 באומנה.  פנימיות אלה והאומנה מתוקצבות ע"י משרד החינוך.  לעומת זאת, 44,650 ילדים במסגרות של פנימיות חינוכיות המתוקצבות ע"י משרד החינוך, מתוכם 18,000 בחינוך פנימייתי.  וביחד ילדי הפנימיות כולל ישיבות ואולפנות (של הרווחה ומשרד החינוך גם יחד 56,000 (מתוך דו"ח המועצה לשלום הילד 2012). 

בעבר שני שליש מהילדים היו מוצאים ללא צו ושליש עם צו, כיום המצב התהפך:  שני שליש מהילדים מוצאים בצו ושליש ללא צו, כי יש יותר התנגדות מצד הורים להוצאת ילדיהם,  ולכן הרווחה מפעילה צו. 

יש שלושה משרדים שדרכם מוצאים ילדים מהבית: משרד הבריאות (אשפוזים פסיכיאטריים), משרד החינוך ומשרד הרווחה.   שלושת המשרדים הללו קשורים אחד בשני בעבותות, ולמעשה לא משנה דרך איזה משרד הילד הוצא מהבית, בסופו של דבר, אותם ילדים שנמצאים במסגרת חוץ ביתית, רובם נמצאים במסגרת שמפוקחת וממומנת ע"י משרד הרווחה, גם אם הם לא המוצאים המקוריים.

רוב הילדים הוצאו דוקא ע"י משרד החינוך לפנימיות, אבל חשוב להדגיש שאם לא היו מוציאים אותם דרך משרד החינוך, סביר להניח שמשרד הרווחה היה מתערב ומוציא אותם, כי רובם ילדי מצוקה וילדים שנשרו מבתי ספר.

מיעוט קטן של הילדים הוצאו ע"י משרד הבריאות לאשפוזים פסיכיאטריים, ומשם עברו לפנימיה של הרווחה.  השאר כ 10,000 הוצאו ע"י הרווחה.

רוב פנימיות הרווחה (למעט מרכזי חירום שמתוקצבים במלואם ע"י הרווחה), מתוקצבות הן ע"י משרד הרווחה והן ע"י משרד החינוך, גם אם אינן שייכות למשרד החינוך.  רוב פנימיות משרד החינוך (למעט פנימיות יוקרה), מתוקצבות הן ע"י משרד הרווחה והן ע"י משרד החינוך, גם אם אינן שייכות למשרד הרווחה.

לכן, בהקשר למסגרות החוץ ביתיות, ניתן לומר שמשרד החינוך ומשרד הרווחה הם למעשה גוף אחד שמבצע העברות פנימיות של כספים בין החינוך לרווחה.

הנתונים שהשוו לחו"ל הם רק הילדים הנמצאים בפנימיות הרווחה, כאשר בפועל ישנם הרבה ילדי מצוקה שנמצאים בפנימיות של החינוך, ובפנימיות הללו יש עובדת סוציאלית קבועה.  משרד הרווחה מתקצב גם פנימיות חרדיות, וגם בהן יש עו"ס.

יש מספר קטן של פנימיות יוקרה פרטיות שאין בהן עו"ס, כמו פנימיית תלפיות ל מחוננים, אבל מדובר במספר מאד זעום. ברוב פנימיות משרד החינוך יש בני נוער שנפלטו מן הקהילה החוצה.

פנימיות פוסט אשפוזיות וטיפוליות מתוקצבות גם ע"י משרד הבריאות, ויש גם ילדים שהוצאו ע"י הרווחה לפנימיות, אבל מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות כי אין מקום בפנימיות, זאת למרות שהם לא חולי נפש.

לגבי מוסדות חסות הנוער של נוער עבריין לכאורה. כנראה שגב' מריה רבינוביץ, לא הכניסה את הנתונים הללו לסטטיסטיקה, אבל במוסדות הללו, כמו מוסד מסילה וצופיה למשל, יש הרבה נערות שאין להן כלל תיק פלילי, והן נכלאו שם בכפיה ע"י הרווחה. 

לאור נתונים אלו ברור כי מחלקת המחקר של הכנסת הטעתה את שר הרווחה, המנכ"ל המועצה לשלום הילד והתקשורת.  הנתונים האמיתיים אחרים לגמרי.  ניתן להסתמך דווקא על מחקר של מכון חרוב אשר נותן תמונת מצב על התפלגות הילדים שבבית:  88.5% לעומת ילדים במסגרות:  11.5%, כדלקמן:  פנימיות רווחה 1%, חסות הנוער 0.4%, אומנה 0.2%, סידור חוץ בייתי אחר 0.1%, פנימיות מוסדות ציבור (ישיבות) 3.8%, פנימיות החינוך ההתיישבותי 3.9%, מוגבלים 0.7%. 

כאמור הממ"מ חישב רק את הילדים שהוצאו בצו בית משפט, כלומר את פנימיות הרווחה שהם רק 1% מסך הילדים בארץ.  אלא שלצורכי הטבלה הבינלאומית יש לחשב את כלל הילדים שמחוץ לבית כולל ילדי הפנימיות (11.5%) שזה כמעט פי 11.5. 

בטבלה של הממ"מ, והמועצה לשלום הילד נכתב כי אחוז הילדים בישראל הוא 3.4 לאלף ילדים.  לכן יש להכפיל את הסכום פי 11.5 והתוצאה המקבלת היא 39 ילדים לאלף. 

נתון זה מעמיד את ישראל לא רק בראש הטבלה, אלא פי 4 מהמדינה שבה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לביית, קנדה.

לשם השוואה, בקנדה  10.9 ילדים מתוך 1,000, ולאחר מכן דנמרק עם 10.4, צרפת 10.2, גרמניה 7.4, נורבגיה 6.8, ארה"ב 6.6, בריטניה 5.5, ספרד 5.1, אירלנד 5, ניו זילנד 4.9, אוסטרליה 4.9, איטליה 3.8 ויפן 1.7.      

  נספחים

נייר עמדה של פורום כפרי הנוער והפנימיות

 Untitled3

 

Untitled4

מתוך נייר עמדה, השמה חוץ ביתית, של מכון דו-עת אסטרטגיה ומחקר חברתי כלכלי, מטעם הפורום הציבורי לכפרי הנוער והפנימיות בישראל, נכתב ע"י ירון יבלברג, 2013.  נייר עמדה זה נכתב מתוך מגמה להשפיע על תוספת תקנים למכסות להוצאת ילדים בבית והשמתם בפנימיות.  גם בנייר עמדה זו צוטט הנתון השגוי שישראל ממעטת בהוצאת ילדים מהבית, ורק ביפן מוציאים פחות מאשר בישראל. 

 נתוני מכון חרוב

Untitled5

מכון חרוב ילדים נפגעי התעללות והזנחה ובמצבי סיכון ומצוקה השוהים במסגרות חוץ בייתיות והמטופלים בקהילה

haruv.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/7haruvarticlesweb.pdf

הערות שוליים ואסמכתאות:

[i]     שיעורי ילדים במסגרות השמה חוץ בייתית, סקירה משווה", מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, מריה רבינוביץ , 15/12/2010

[ii]    "המתנה להשמה במסגרות חוץ-ביתיות לילדים ולנוער בסיכון – אתר הכנסת", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אתי וייסבלאי, 23/6/2011

www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02888.pdf

 [iii]     "השוואה בינלאומית:  מספר טבלאות ותרשימים מתוך פרק 14 העוסק בהשוואה בין ישראל לעולם,      המועצה לשלום הילד.

[iv]                 Children in Out of home care in Australia:  international comparisons, Children Australia, Vol. 33, No. 3, 2008 Claire Tilbury and June Thoburn.  

 [v]    ראו בדקה 02:58 אומרת שלווה לייבוביץ, המפקחת על האומנה, כי הפנימיות בישראל הן דבר שאין לו אח ורע באף מקום בעולם. כאן בסרטון הזה:

[vi]    נייר עמדה, השמה חוץ בייתית, של מכון דו-עת אסטרגיה ומחקר חברתי כלכלי, מטעם הפורום הציבורי לכפרי הנוער והפנימיות בישראל, נכתב ע"י ירון יבלברג, 2013

 

[vii]    ח"כ אורלי לוי בפרוטוקול הועדה לזכויות הילד בכנסת שהתקיימה בינואר 2014, בנושא מדריכי פנימיות מציינת ח"כ אורלי לוי אבוקסיס כי מדינת ישראל היא המפעילה הגדולה ביותר של פנימיות בעולם.

http://myfamilythoughts.files.wordpress.com/2014/03/pnimiyot.pdf

 

 

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , | 4 תגובות

כבוד הרב יוסף שיינין הרב הראשי של העיר אשדוד – ילד שנלקח מן ההורה זה מעשה אכזרי נורא

כבוד הרב יוסף שיינין  הרב הראשי של העיר אשדוד – ילד שנלקח מן ההורה זה מעשה אכזרי נורא 

ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד.  29 באוקטובר 2013, נמל תל אביב

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=B-HsDFnBeqs]

אני מודה ליוזמים של הכנס הזה. חלמתי על דבר כזה, ולא ידעתי איך מוציאים זאת לפועל, אבל הנה ישנם אנשים בעלי יוזמה ברוך השם, הוציאו זאת לפועל. באספקט הרבני שכל הנושא הזה הוא פסול לחלוטין.
כל נושא הוצאת ילדים מהוריהם הוא פסול לחלוטין.

בתלמוד מסופר על רבי יהודה הנשיא, הוא היה נשיא ישראל כאן בארץ הקודש, והנה הולך הוא יום אחד בדרכו לא פחות מבית המטבחיים שם שוחטים את הבהמות, ואז רץ לעברו עגל גועה בבכי.  רבי יהודה הנשיא לא ריחם על העגל הרך הזה ואמר לעגל "נועדת להישחט, להיאכל". משמיים נגזר עליו ייסורים קשים מהשמיים שנמשכו 13 שנים, עד שיום אחד שפחתו ניקתה את הבית והיא ראתה כמה גורים של חולדה, והיא רצתה לטאטא את הגורים מחוץ לבית, ואז יצא רבי יהודה הנשיא ואמר לשפחה, "רחמנות, האמא של הגורים תבוא ותחפש אותם ולא תמצא אותם. אל תעשי את זה תשאירי אותם במקומם". באותו רגע פסקו משמיים שייסוריו ייפסקו.

זה כשמדובר בבעלי חיים, יש לנו אות משמיים שלהפריד אפילו גורים מאמא שלהם זו אכזריות, ומי שדואג שיישארו בחיקם, נגאל מייסורים 13 שנה.  הצער נוראי. לגזול ילד מאמא שלו, אמא שהרתה אותו 9 חודשים, כפי שכתוב בתורה: "בעצב תלדי בנים", היא כל כך ציפתה לרגע שהילד יוולד.  ילד שנלקח מן האם, זה מעשה אכזרי נורא. נוראי, שאני לא חושב שיהודי מסוגל לכך.

הופעתי בבית המשפט בבאר שבע, ולצערי הרב יש אטימות מוחלטת. מהכנס הזה צריכה לצאת קריאה לכל חברי הכנסת, אנחנו יהודים, אנחנו רחמנים, ולא מתאים לנו לעשות מעשה אכזרי כזה.  כל מה שיידרש ממני אני מוכן לעשות במסירות נפש. אני לא מפחד משופטים. אני אומר ששופטים הם אכזריים, כפי ששמענו כאן עדויות, את ההתייחסות של השופט, מגיעה אליו עובדת סוציאלית והוא חותם על כל מה שהיא רוצה. שופט צריך לצום לפני שהוא נותן פסק דין כשמדובר בדיני נפשות. כך צריך להיות.
בע"ה אני מוכן לעשות כל דבר שיידרש ממני להפסיק את העוול בנושא הזה.

כבוד הרב הראשי לעיר אשדוד הרב חיים פינטו בכנס ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד
כבוד הרב הראשי לעיר אשדוד הרב יוסף שיינין בכנס ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד

 

פורסם בקטגוריה גירושין ודיני משפחה, כללי, תביעות | עם התגים , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

אמיר שיפרמן מייסד ארגון א' זה אבא – דברי פתיחה בכנס ביקורת על דרכי פעולה של פקידות סעד

אמיר שיפרמן מייסד ארגון א' זה אבא – דברי פתיחה בכנס ביקורת על דרכי פעולה של פקידות סעד 

אמיר שיפרמן מנחה כנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד.

29 באוקטובר 2013, נמל תל אביב

[youtube=http://youtu.be/0YPUC7l1M1Q]

אני מתכבד לפתוח את הכנס, ועידת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד.  בשמי ובשם הקבוצות, העמותות וכל הנוכחים אני מבקש להודות מקרב לב לכבוד השופטת חנה בן עמי על השתתפותה במעמד חשוב זה.   כבוד השופטת בן עמי הסכימה לבוא היום ולשאת דברים, ולהסביר מנקודת מבטה כיצד היא רואה את המצב בנוגע להתנהלות פקידות הסעד בדרכי פעולתן במקרים של הוצאת ילדים מאימהות והוצאתם למסגרות חוץ ביתיות והן בנוגע לדרכי התערבותן בענייני משמורת והסדרי ראייה בתיקי הגירושין.

כבוד השופטת תהיה הדוברת הראשונה עד השעה 8. אני מבקש להאזין בנימוס ולכבד את המעמד, במידה ולוח הזמנים יאפשר לנו אנו נקבל שאלות מהקהל בכתב בלבד ונפנה אותן לכבוד השופטת, זאת תהיה הפעם הראשונה ששופטת משפחה  מוכנה לענות על שאלות הציבור.  יש לציין שכבוד השופטת איננה מייצגת פה היום עמיתים למקצוע, ואיננה מייצגת קבוצות וארגונים כל שהם. הדברים שתשמעו מפיה הם דעותיה הפרטיות בלבד כפי שהתגבשו במשך שנים של עבודה והתמחות בתחום. יש לה דברים להשמיע ואני מבקש לשמוע בכבוד ובתרבותיות הנדרשת.  בהזדמנות זו אבקש להודות גם לשאר הדוברים והמשתתפים, ולבעלי האולם, ליאון מרידינג 3 שתרם לנו את המקום עבור האירוע החשוב.

נשמע הערב דיונים בשלושה פאנלים, הראשון מוקדש לאמהות, השני לאבות, והשלישי והרביעי יתקיימו ביחד ונשמע על יחסי הגומלין שבין המטופלים בכפייה ובניגוד לרצונם לבין שירותי הרווחה.

ערב זה הינו הפקה משותפת של קבוצת אבות ואימהות. כולם ביחד ובנפרד קורבנות של משרד הרווחה. המכנה המשותף של הגברים הנשים והילדים, שהם כולם נפגעים משירותי הרווחה.  זה הוא בדיוק ההיפך הגמור מסיסמת העבודה שלהם, ולכן עליי לציין כי לא עו"ס-ים חצי עבודה.

רק לאחרונה שמענו על מספר מקרים מזעזעים ובניהם גם רצח של שני ילדים על ידי אימם מכיוון שפחדה שמשרד הרווחה ייקחו ממנה את ילדיה.מאידך נחשפנו למקרה בחיפה בו  השופטת סירבה לקבל את המלצות פקידת הסעד ולהוציא את  הילדים מהבית. פקידת הסעד לא היססה והוציאה פנקס טפסים מול עיניי השופטת ורשמה צו חירום לפיו יוצאו הילדים מהבית לשבעה ימים בניגוד להחלטה השיפוטית בה נקבע בצורה חד משמעית שהילדים יישארו בחזקת אמם.

הציבור שואל את השאלות הקשות אשר התקשורת מפחדת להתעסק בהן ובין היתר, מדוע הורים שרפו גן ילדים בעקבות תלונתה של גננת בשירותי הרווחה? מדוע גבר הצית מרכז קשר לאחר שמנעו ממנו כל קשר עם ילדיו שלו? ואיך ייתכן שאנשים נורמטיביים נהפכים בין רגע לחיות אדם מהרגע בו הם פוגשים את שירותי הרווחה, איך ייתכן ששירותי הרווחה נהפכו לאיום על הציבור אותו הם אמורים לשרת?

הגשנו 2 בגצים נגד מרכזי הקשר ושום דבר לא עזר, המערכת כולה מתעלמת מהמצב ומחפה על עצמה.

בקדנציה של השר כחלון, היו הרבה הפגנות. להפגנות האלו הגיעו אבות וגם אימהות. השר כחלון מצדו הבטיח פעם אחרי פעם שהוא יחתום על תקנות להקמת מוסד פיקוח על פקידות הסעד. וברגע האחרון הצליחה המחלקה המשפטית של משרד הרווחה לטרפד את הדבר.

 גם כניסתו של שר הרווחה החדש, מאיר כהן לתפקיד הייתה מלווה ביחסי ציבור והרבה הבטחות שיעשה סדר, שהוא לא ישמש כבובה על חוט המופעלת על ידי בעלי הכוח והשררה הותיקים, פקידים זוטרים שמפעילים בפועל את משרד הרווחה. השר כהן הזדרז להקים את וועדת סילמן לחקירת שורש הבעיה במשרד הרווחה ואולם וועדות כאלה כבר הוקמו, גיבשו המלצות אך ההמלצות מעולם לא יושמו. לעניין זה ניתן לראות את מסקנות וועדת גילת ומסקנות וועדת סלונים נבו. נראה שכל וועדה שמסיימת את תפקידה היא סיבה להקמת וועדה חדשה אך בפועל כלום מההמלצות לא נעשה.

אז עכשיו הבטיחו לנו את ועדת סילמן, שהיא תשב ותשמע עדויות תוך פחות מחודש. השר והסגן שלו יוסי סילמן אינם נפגשים  עם הורים, והפסקנו לשמוע מילה וחצי מילה על הוועדה. תנאים בסיסיים לא התרחשו, לא הייתה הזמנה לציבור להגיע, לא פרסמו מי מונה לוועדה, וזו הסיבה שהחלטנו להקים וועדה משלנו כתחליף לוועדת סילמן שנעלמה, כי המצב הפך לבלתי נסבל ובלתי אפשרי.

משרד הרווחה הישראלי שובר שיאים עולמיים מחרידים. לפי השוואות בינלאומיות יש בישראל פי עשר יותר הוצאות ילדים מהבית מאשר במדינות מערביות אחרות. יש בישראל פי 6 עד פי 8 הפניות למרכזי קשר מאשר ארה"ב ואוסטרליה. רק בשנת 2012 הראה משרד הרווחה גידול של כ-13% בכמות ההפניות למרכזי הקשר. בהופעה של השר מאיר כהן בטלביזיה בתכנית של אורלי וגיא אמר שייקחו יותר כסף מתקציב המדינה לטובת משרד הרווחה, וזאת על מנת לאתר יותר ילדים "נזקקים" ולשלוח יותר ויותר הורים להדרכות, לטיפולים, לאבחונים, ולפסיכיאטרים. כאשר השורה האחרונה היא הוצאת ילדים מביתם ופגיעה במוסד המשפחה.

אנחנו שואלים איזה מין חזון יש לפקידות הסעד בישראל?  מה המטרה שלהן?  להכניס את כולנו להדרכות פסיכיאטריות?  להוציא כל ילד שמדווחים עליו שהוא נראה מוזנח ישר למרכזי חירום ולמסגרות חוץ ביתיות, לשלוח כל גבר למרכז קשר?  האם זה הפיתרון?

היום "מענה סוציאלי" פירושו הפעלת מנגנון דרקוני ואכזרי שנועד לממן סוללה של בעלי מקצוע, אבל מימון לנזקקים באופן ישיר לא בא בחשבון.

ההתעמרות של שירותי הרווחה באוכלוסיות החלשות היא כבר משהו ממנו לא ניתן עוד להתעלם, כיום הם דורסים ברגל גסה את זכויותיהם של רבים וטובים ואנו נחשפים ליותר ויותר מקרים בהם כולנו עדים למחדלים שנוצרו, אין כיום בישראל משפחה שלא נפגעה,
ובמקום לצמצם את הנזקים שנוצרים, הם בוחרים להרחיב את המעגלים וממשיכים בעבודתם המזיקה באין מפריע, ממש כאילו כלום לא קרה.

במקום לעזור להורים לחלק את זמני ההורות, הרווחה בוחרים להתסיס את ההורים זה נגד זה, במיוחד נשים כנגד גברים. ואז הן שולחות את כולם להדרכות הוריות, מטפלים, מדריכים מתאמות הוריות, מבחני מסוגלות הורית, מרכזי קשר ויתר המצאות מעוותות. והכול בתקציבי עתק המופנים למטפלים לכאורה אשר בפועל גורמים רק לנזקים והעצמת הסכסוך.

ואולי עדיף היה לקחת את תקציב הרווחה ופשוט לחלק אותו ישירות דרך הביטוח הלאומי.

הציבור מצפה מהעובדת הסוציאלית להיות מעין סוכנת של עשיית נתינה, העצמה וחתירה לצדק חברתי. מצפים מהן לעשות מעשי חסד ורחמנות אך לצערנו זה לא קורה בפועל, ההפך הוא הנכון.

אבקש לצטט מהתנ"ך, ספר דברים:   "כי יהיה בך אביון, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידיך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך על מחסורו אשר יחסר לו". כלומר בתנ"ך אנו מצווים לא להתאכזר לחלשים ולעניים ולפתוח להם את היד והלב.   החברה המודרנית הטילה את התפקיד הזה על העובדות הסוציאליות, בכדי שיהיו סוכנות של צדקה, שעושות עבודת חסד. בפועל, במסגרת החוק הם עיוותו את התפקיד והפכו למעין שיטור קהילתי מאוד פוגעני.

הנה דוגמא לסמכויות שלהן מחוק הסעד: נצטווה עובד סוציאלי לעניין סדרי דין כאמור בסעיף 2, רשאי הוא לצורך הכנת תסקירו להיכנס לכל מקום בו נמצא או עשוי להימצא הקטין או חולה הנפש ולחקור כל אדם שהוא סבור שיש לו ידיעות הנוגעות לקטין או לחולה הנפש, וחייב הנחקר לענות לעובד הסוציאלי תשובות כנות ומלאות, אך אין הוא חייב לעשות כן אם התשובה עלולה לגולל עליו אשמה פלילית.

לפי הנוסח הזה כמעט ואין הבדל בינן לבין שוטרים. הן גם עובדות ישירות עם השוטרים, אומרות לשוטרים את מי לעצור, את מי לשחרר, ומשתתפות בוועדות מסוכנות. לאחרונה אפילו ראינו כולנו ביום כיפור האחרון שעובדת סוציאלית כפתה על המשטרה לעצור אבא, בזמן שהמשטרה לא מצאה לנכון לעצור את האב.

אנו מזדעזעים לדעת בכל פעם מחדש כי פקידות הסעד לקחו לעצמן סמכות לא להן ושמו את עצמן מעל החוק, מעל המשטרה, מעל בית המשפט, ובמיוחד מעל טובתם של ילדים, נשים וגברים.

אמיר שיפרמן מייסד ארגון א' זה אבא, מנחה כנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד, 29.10.13 נמל תל אביב
אמיר שיפרמן מייסד ארגון א' זה אבא, מנחה כנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד, 29.10.13 נמל תל אביב
אמיר שיפרמן מייסד ארגון א' זה אבא, מנחה את הכנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד
אמיר שיפרמן מייסד ארגון א' זה אבא, מנחה את הכנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד
אמיר שיפרמן מייסד ארגון א' זה אבא, עו"ד ליאור לב - בפאנל עוה"ד בכנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד
אמיר שיפרמן מייסד ארגון א' זה אבא, עו"ד ליאור לב – בפאנל עוה"ד בכנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד

קישורים:

פורסם בקטגוריה גירושין ודיני משפחה, כללי, תביעות | עם התגים , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

האבא ניסים כהן מנותק 5 שנים מילדיו בשל התערבות עובדת סוציאלית במשפחתו

האבא ניסים כהן מנותק 5 שנים מילדיו בשל התערבות עובדת סוציאלית במשפחתו

כנס ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד.
אוקטובר 2013 נמל תל אביב.

[youtube=http://youtu.be/pe1wKe422CM]

עדות האבא ניסים כהן המנותק 5 שנים מילדיו בשל פשעי עובדת סוציאלית. את בית המשפט לא מעניין שהאבא לא רואה את ילדיו ובטח לא מעניין את פקידת הסעד.
לעובדות סוציאליות יש תבניות כתיות, כמו כת. ברור שיש מניע כלכלי, אבל הדברים בדרך כלל יהיו לרעת האבא.
צריך לחקור את העובדות הסוציאליות על התסקיר שלהן בבית המשפט, איך הן הגיעו למסקנות בכתיבת התסקיר.
בקצרה אספר את הסיפור שלי: לפני 5 שנים גרושתי התלוננה עלי תלונה כוזבת שהטרדתי מינית את שלושת ילדיי, בכך שנגעתי להם באיבר המין. זו התלונה. הפרקליטות ממש שמחה על התלונה הזו והגישה כתב אישום.
ואכן הילדים הודו שאבא נגע להם בבולבול. גם אני הודיתי שאבא נגע להם בבולבול, כי אבא צריך לקלח את הילדים, להחליף להם טיטול, וכל פעולה שגרתית אחרת.
אני קיבלתי על זה כתב אישום.
לאחר דחיות מרובות ובחלוף 4.5 שנים הפרקליטות החליטה לחזור בהם מכתב האישום ואני יצאתי זכאי.
אבל, כל השנים אני לא רואה את ילדיי, כי פקידת הסעד מתנגדת לכך שאראה את ילדיי מחוץ למרכז קשר. ברור שאני מסרב. זה לא מקום שמתאים לי ובטח לא לילדים שלי.
אני ממתין לדיון כדי לחקור את פקידת הסעד, בינתיים זה גם נדחה המון חודשים ואת אף אחד זה לא מעניין שאני לא רואה את הילדים שלי, לא את השופט ובטח לא את פקידות הסעד. צריך להיות חזקים.
הדבר הכי חשוב זה תמיכה. אנחנו הרבה פעמים מקבלים התנגדות מהמשפחות שלנו, שאנו חושבים שזה מקלט למצבים הכי קשים שלנו, ודווקא שם לא מבינים ולא נותנים את התמיכה הבסיסית שאנו זקוקים.
הגישה הפטריאכלית היא שאתה האבא תשלם מזונות ותעזוב לאישה את הילדים…
צריך להודות לאמיר שיפרמן, שעושה עבודה מאוד יפה, פיקוח נפש למען הורים וילדים.
כל אב שרואה את ילדיו במרכז קשר, ברור שהתסקירים יהיו מאוד שליליים נגד האבא. זה מיותר. צריך להפסיק לשתף פעולה עם כל הגורמים שעוינים את המשפחה.

האבא ניסים כהן בכנס ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות סעד, נמל תל אביב 29.10.13 - כל שיח עם פקידות סוציאליות מיותר לחלוטין. לעו"ס יש תבניות כתיות. כמו כת עם מניע כלכלי
האבא ניסים כהן בכנס ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות סעד, נמל תל אביב 29.10.13 – כל שיח עם פקידות סוציאליות מיותר לחלוטין. לעו"ס יש תבניות כתיות. כמו כת עם מניע כלכלי

קישורים:

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

כב' השופטת חנה בן עמי: "תסקיר פקידת סעד הוא לא טיוטה של פסק דין"

כב' השופטת חנה בן עמי: "תסקיר פקידת סעד הוא לא טיוטה של פסק דין"

כבוד השופטת חנה בן עמי בכנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות סעד:

תסקיר פקידת הסעד הוא לא טיוטה של פסק דין!

נכון שחשוב להיות נחמד ולדבר בנימוס, אך תפקידם של אלו שעושים במלאכה להתייחס לעיקר. אם מישהו מבצע עבירה יש להעמידו לדין, אך לא יכול להיות שמי שסגנונו אינו מוצא חן בעיני פקיד סעד, יתוייג כמסוכן וישללו ממנו זכויות יסוד, כמו למשל, ימנעו ממנו בפועל לראות את הילדים שלו.
מלאכת ההכרעה היא של השופט, וההמלצה של עובדת סוציאלית צריכה להישאר בגדר המלצה בלבד.

תפקידו של התסקיר לתת מידע אמיתי, אוביקטיבי, מהימן ושלם. התסקיר צריך להכיל עובדות, את העבר של המשפחה,את הסביבה, את המצב הנפשי, הוא צריך לנתח את הנסיבות שהעומד מולם הגיע למצב שהוא נמצא, ובסופו של דבר כשהתסקיר מוגש, הוא לא טיוטה של פסק דין.
הוא צריך להביא בחשבון שהשופט צריך לשקול שיקולים רחבים ולהגיע למסקנה שהוא יגיע אליה.

תפקידו של פקיד הסעד איננו לכתוב פסק דין לשופט ובוודאי לא להיות המוציא לפועל של פסק הדין. הוא בסך הכל צריך להביא נתונים ועובדות, וצריך לאפשר לשופט לראות את התמונה בכללותה.
לצערי, מאז שהדברים הללו נכתבו המצב לא השתפר.
כשיש פקיד סעד שמתוקף החוק, יכול להקל על השופט את העבודה, וכשמדובר באיש לכאורה ניטרלי, השופטים נוטים לא לבדוק את התסקירים המוגשים על ידם.

כשמדובר בעובד סוציאלי שנותן תסקיר, למרבה הצער, לא ניתן לצדדים לחקור את פקיד הסעד. הדברים נלקחים "כתורה למשה מסיני", על זה מסתמכים ועל זה בונים תוצאות שבעצם התוצאה שלהם יכולה להיות נזק לא רק לקטין אלא לכל המערכת המשפחתית.
זה לא סוד שלקציני מבחן כמו לפקידי סעד אין מיומנויות חקירה או מהימנות המושמעים באוזניהם, ולמרבה הצער, נטיית לבם היא להתרשם מהצד החיצוני של בעל הדין המופיע לפניהם, ממתק שפתיו, ולא פעם להתייחסות של ההורה לפקיד הסעד ומנכונותו להרשים את פקיד הסעד.
מהתיקים שבהם דנתי, והם לא מעטים, ההתרשמות שלי, כשמדובר בפקיד סעד, גם בהנחה שמדובר באנשי מקצוע מוכשרים בתחומם, לא זאת שאין להם הכלים והמיומנויות לצורך חקירה ובדיקה, אלא שגם במיומנויות שיש להן הן לא עושות שימוש מושכל.

מלכתחילה הן מגיעות עם נטיות לב ודעות קדומות, ולמרבה הצער, נוכח הכח שניתן בידיהן, הן על ידי המחוקק והן על ידי השופט, הן רואות את העמדה שלהן שכאמור היא פרי של עמדות ראשוניות מוטות ובדיקה לא מיומנת את השורה האחרונה, את פסק הדין אליו יש להוביל את השופט ובסופו של יום להכתיב לו את עמדתם.
ובמקרים שאותם הן רואות מתאימים, לא להשאיר לשופט ברירה, אלא להגיע ליעד אותן הן מובילות אותו. מה שאני רוצה לומר לגבי הובלת השופט לאותה תוצאה שהן רוצות – שכאשר מוציאים ילד מהבית ומעוניינים להובילו להליך של אימוץ, מרחיקים את הילד רחוק מהבית, לא מאפשרים ביקורי הורים ומציגים דמות דמונית, וכשהן מגיעות לבית המשפט, אפילו אם השופט מגיע למסקנה שלא היה מקום להוציא את הילד מהבית, כבר חלפו שנתיים, והשופט אומר לעצמו "נכון מלכתחילה לא היה צריך להוציא את הילד הזה מהבית, הילד הזה כבר שנתיים לא היה בבית. כל המערכת כבר השתנתה הוא כבר גדל במשפחה אחרת, עכשיו אני לא יודע האם זה טובתו של הילד להחזיר אותו. ילד זה לא חפץ. זה לא עציץ. הילד גדל".

האמא לורי שם טוב מנותקת מילדיה 5 שנים בשל התנכלות עובדת סוציאלית מטעמים הזרים לטובת ילדיה
האמא לורי שם טוב מנותקת מילדיה 5 שנים בשל התנכלות עובדת סוציאלית מטעמים הזרים לטובת ילדיה

קישורים:

פורסם בקטגוריה גירושין ודיני משפחה, כללי, תביעות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

כבוד השופטת חנה בן עמי – איומי פקידות סעד על מומחים בפגיעה בפרנסתם

כבוד השופטת חנה בן עמי – איומי פקידות סעד על מומחים בפגיעה בפרנסתם 

כבוד השופטת חנה בן עמי בכנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות סעד.
אוקטובר 2013, נמל תל אביב.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=nOij9rMeIK0&feature=youtu.be]
תיאור כבוד השופטת על הוצאת ילדה ממשפחתה בכפיה וייעודה לאימוץ סגור.
מאחר וכבר מההתחלה הרושם שלי מהאם היה שהיא כל כך רוצה להחזיר לעצמה את ילדתה, שהיא נחושה ברמה כזו שהיא מוכנה לצאת ממעגל החיים הישן ולשנות את דרך חייה, וגם יש לה את הנתונים והפוטנציאל.
מאחר שלא יכולתי לקבוע סופית שזה המצב והיא תוכל לקבל את הילדה, נעתרתי לבקשה שהילדה תימסר זמנית להורים אומנים, והדגשתי שמדובר במצב ביניים שיאפשר התבוננות עמוקה יותר במצב האם. בינתיים, כמובן שאפשרתי לאם להיפגש עם הילדה.
לתדהמתי לאחר מפגש אחד או שניים, הוגשה בקשה על ידי פקידות הסעד להפסקת הביקורים, ונטען שכשהילדה ראתה את האימא שלה היא בכתה וחלה הידרדרות במצבה. מאחר ולא הייתה מחלוקת שהילדה קשורה לאמה ומצבה של האם השתפר מאוד, זימנתי לחקירה את המומחה שנתן את חוות הדעת.
אף שהמומחים מטעם בית המשפט בעניינים אלה נעשים על ידי השופט הדן בתיק, בדרך כלל המינוי נעשה מתוך רשימה של מומחים שפקידות הסעד נותנות הסכמה להן, מומחים שברור להם, כי אי הסכמה לדעתן של פקידות הסעד – תפגע בפרנסתם.
יתר על כן, למדתי כי אפילו במקרים בהם הגיע למסקנה, כי נוכח חוסר האמון בפקיד הסעד מאחד הצדדים, יש מקום למנות מומחה שהצדדים מסכימים לו, ובדיעבד מתברר, כי דעתו של המומחה שבית המשפט מינה אינה תואמת לדעתו של פקיד הסעד, פקידי הסעד לא יירתעו מלפנות לאותו מומחה, אפילו בכתב, לטעון נגדו כי איננו מקצועי ובדיעבד לאיים עליו, כי אם לא יישר קו – תקופח פרנסתו.
באותו מקרה עליו אני מדברת, משהתייצב המומחה לחקירה הוא לא שלל את העובדה, כי הילדה קשורה לאם וכי האם התנהגה בביקור בצורה שלפי הנחיות וכן הלאה, הוא גם לא הכחיש כי שני ההורים מעוניינים בכל לבם לקבל חזרה את הילדה ויעשו הכל למען המטרה הזו, אך הוא אמר שבגלל שהילדה בכתה, אז יש מקום להפסיק את הביקורים…
שאלתי אותו אם לא יכול להיות שהילדה בכתה מפני שהיא מתגעגעת לאימא שלה. התשובה שלו הייתה שלילית, אך הסבר לא ניתן.
ככל שניסיתי לברר את העובדות לאמתן, נראה היה כי הוא נתון במצוקה ומצפה מפקידות הסעד שיושיעו אותו, כשמבטיו היו מופנים אליהן ככל שהתקשה במתן תשובות שישביעו את רצונן. בנסיבות אלו, סברתי כי יש למנות מומחה נוסף שלא נמנה עם רשימות המומחים של הרווחה.
התגובה המידית הייתה התנגדות עזה של פקידות הסעד בטענה שאותה מומחית איננה בעד אימוץ…

האימהות רחל חמיאס, לורי שם טוב - מייסדות ארגון "זעקת האימהות"
האימהות רחל חמיאס, לורי שם טוב – מייסדות ארגון "זעקת האימהות"

קישורים:

פורסם בקטגוריה גירושין ודיני משפחה, כללי, תביעות | עם התגים , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

כבוד השופטת חנה בן עמי – עובדות סוציאליות מעלימות מסמכים מעיני מבית המשפט לצורכי סחר ילדים לאימוץ

כבוד השופטת חנה בן עמי – עובדות סוציאליות מעלימות מסמכים מעיני מבית המשפט לצורכי סחר ילדים לאימוץ

כבוד השופטת חנה בן עמי בכנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות סעד.
אוקטובר 2013, נמל תל אביב.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Wm5CZ9N1M3o&feature=youtu.be]

עובדות סוציאליות מעלימות מסמכים מעיני בית המשפט, מעבירות מידע מוטעה לצדדים, אפילו בהתייחס להחלטות כתובות.
כשהוחזרו ילדים למשפחותיהם, השאלה שליוותה אותי הייתה, אם אמנם באיזה שהוא שלב באמת העו"ס שקלו את טובת הילדים. לעצמי סברתי, כי הילדים הוחזרו לאלתר, כדי למנוע כתיבת פסקי דין שיפרטו את המצב, כדי שקלונן של פקידות הסעד לא יתגלה ברבים.
זהו סיפורם של שלושה ילדים, שאימם עברה לא מעט טלטלות בחיים, עברה גם תאונת דרכים, הילדים הוצאו ממשמורת ההורים באמצעות כוחות משטרה לאחר שהוחבאו אצל הסבתא במשך שבוע, והועברו למקום מרוחק מאוד ממגורי האם, והוחזקו שם במשך כשנתיים, עד שהוגשה בקשה להכרזתם כברי אימוץ ביחד עם בקשות דחופות להעביר את הילדים למשמורת הרווחה, להפסיק באופן טוטלי את הביקורים ולמסור את הילדים למשפחה שמיועדת לאמץ אותם, לקיים דיון ללא נוכחות ההורים, תוך הסתרת חומר הראיות מעיניהם.
מלכתחילה לא הבנתי כיצד ניתן לקיים דיון במסירת 3 ילדים לאימוץ בלא נוכחות ההורים. אמרתי: "סליחה, למה?"
אמרו לי שמדובר באישה אלימה, ופקידות הסעד מפחדות ממנה.
אמרתי: "נגן עליהן, אך לא נשלול זכות בסיסית של אימא להיות בדיון גורלי כל כך", והוריתי כי האימא תשב באולם, ופקידות הסעד יעידו ממקום אחר בטלוויזיה במעגל סגול.
לאולם הגיעה אישה קטנה, מצומקת, פסיבית, רועדת מפחד. היא התיישבה בפינת האולם. אולם גדול, מפואר, והיא ישבה בפינה. במהלך הדיון התברר לי, כי גם התרשמותם הייתה שהיא אישה פסיבית, שאיננה יודעת לנקוט בסופרלטיבים שפקידות הסעד העניקו לה.
פקידות הסעד מיד אמרו שהן חוזרות בהן, ואפשר לקיים דיון באולם בצורה מסודרת, ואז הגיע התור של העובדות הסוציאליות מבית המעבר.
בזו אחר זו הן עלו, והעידו כי הן היו סבורות שמקומם של הילדים בבית האימא, במסגרת תמיכה של הקהילה במקום, אבל כשהם הציעו להגיש תכנית לטיפול במסגרת הקהילה, הבקשה שלהם נדחתה, תוך שהובהר להם שאם יהיו תכניות כאלה בקהילה, אז יקטן מספר הילדים לאימוץ והדבר יפגע במשפחות שמבקשות לאמץ ילדים.
על דברים אלה חזרה לא רק מנהלת האגף לשירותים חברתיים בצפון, אלא גם פקידת סעד לחוק הנוער באותו אזור…
כשפקידות הסעד הבינו שמצבם לא מזהיר בתיק, כשביקשתי לקבל פרוטוקולים של הוועדות שעברה המשפחה, נאמר לי שזה חסוי. אלמלא עמידתי החד משמעית על זכותי שפקידות הסעד יגישו לי את החומר לא הייתי יודעת על זה עד היום.
יותר מזה, כשפקידות הסעד נחקרו על התסקירים שלהם התגלו סתירות מהותיות.

כבוד השופטת חנה בן עמי נגד פקידות הסעד 30.10.13
כבוד השופטת חנה בן עמי נגד פקידות הסעד 30.10.13

"לעיתים התנהלותן של עובדות סוציאליות גובלת בפלילים", תקפה השופטת בדימוס חנה בן-עמי את התנהלותן של רשויות הרווחה, במסגרת כנס הורים המגדירים עצמם נפגעי פקידות הסעד.

עד לפני שנתיים כיהנה בן-עמי כשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים ושימשה בעברה כמנהלת בית המשפט לעניני משפחה בירושלים. בכנס שהתקיים בנמל תל אביב, תיארה השופטת תיקים בהם טיפלה:

"בתחילת דרכי כשופטת הנחתי שכאשר מכריזים על קטין בר אימוץ, הדבר נעשה לאחר כל הבדיקות, לצערי, עד מהרה נדהמתי לגלות כי לפקידות הסעד יש עניין בתוצאה אליה חותרים, ולשם כך כל דרך כשרה בעיניהן".

"למרבה הצער, התרשמותי היא כי במקרים רבים, עמדת העובדות הסוציאליות והתסקירים המוגשים על ידן, לא רק שאינם עוזרים לשופט, אלא שהם מהווים אבן נגף בדרכו להגיע לחקר האמת", אמרה.

השופטת בדימוס בן-עמי תיארה בדבריה מקרים קשים ושיטות אותם נוקטים עובדים סוציאלים על מנת להקשות על הורים שילדיהם הוצאו מחזקתם, לקבל אותם בחזרה. "נתקלתי במקרים של העלמת מסמכים, העברת מידע מוטעה ועוד. תקצר היריעה מלתאר".

"שופטים נוטים לסמוך על התסקירים ובכך זונחים את חובתם להגיע למסקנה משלהם, לאחר בדיקת כל הטענות", תיארה.

"בתביעת נזיקין למשל, פרופסור שנותן חוות דעת, נחקר בחקירה נגדית. כשעובדת סוציאלית נותנת תסקיר, למרבה הצער לא ניתן לצדדים לחקור אותה, ודבריה נלקחים כתורה למשה מסיני. על זה מסתמכים, והתוצאה יכולה להיות נזק לא רק לקטין, אלא לכל המערכת המשפטית".

מאיגוד העובדים הסוציאליים נמסר בתגובה מעוררת גרוטסקא:

"צר לנו ששופטת בדימוס, שהיוותה הכרעה שיפוטית לגורלם של ילדים ובני נוער, מוצאת אכסניה להשמיע את דעותיה, בכנס שכל תכליתו הוא להשמיץ את העובדים הסוציאליים, את השופטים, מערכת בתי המשפט ועורכי הדין. אם היתה לשופטת דעה כזו על חוות דעת ועל התסקירים שמגישים העובדים הסוציאליים, חבל שלא עשתה כלום במשך השנים, בשבתב כשופטת בבית המשפט לעניני משפחה".

גילוי נאות מכותבי האתר:  כבוד השופטת בן-עמי סיפרה במהלך הכנס, כי במהלך כהונתה, היא פנתה לגורמים בכירים על מנת להבהיר להם מה באמת מתרחש וגם במשפטים שהתקיימו בפניה, היא פעלה כבר אז כדי להוציא את האמת לאור, אך כל פניותיה לא נענו ונפלו על אזניים ערלות, כך שאמירה של איגוד העובדים הסוציאליים כאילו היא מדברת רק כעת על הנושא היא אמירה שקרית.

קישורים:

פורסם בקטגוריה גירושין ודיני משפחה, כללי, תביעות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | תגובה אחת

עו"ד יוסי נקר – הפגיעה הבסיסית בזכויות הורים מתחילה ברגע שהורה מוזמן לוועדת החלטה

עו"ד יוסי נקר – הפגיעה הבסיסית בזכויות הורים מתחילה ברגע שהורה מוזמן לוועדת החלטה

אוקטובר 2013 נמל תל אביב.

עו"ד יוסי נקר בכנס ועדת הציבור לביקורת על דרכי פעולה של פקידות סעד: "להוציא ילד מהבית מבחינת הרווחה – זה הדבר הכי קל לעשות".

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=MHks-jVdejs&feature=youtu.be]

בשום שלב של הליך חוק הנוער טיפול והשגחה, למרות שאמורים לעשות את זה, לא מציעים להורה עזרה מרשויות הרווחה.
הפגיעה הבסיסית בזכויות של ההורה שנלקח ממנו הילד, מתחילה מרגע שהוא מוזמן לוועדת החלטה. בוועדת החלטה לא מאפשרים להורים להיות מיוצגים עם עורך דין. עד היום לא נתקלתי במצב שבו הורה שנוהל על ידי סיוע משפטי, ניהל הליך הוכחות. הקלות הבלתי נסבלת שבה הורים נאלצים "להסכים" לנזקקות על ילדיהם, זה פשוט מקומם. גם אחר כך המלחמה להתעקש על הוכחות, היא לא קלה. הנטיה של בימ"ש מחוזי וגם עליון, היא לא להקל על נושא של ניהול הליך הוכחות, לכן הורה שנאבק להשיב את ילדיו למשמורתו זו מלחמה סיזיפית קשה.
יגידו עלינו שאנחנו לא נחמדים ומגישים ערעורים מיותרים – אין דרך אחרת. גם אם מפסידים בהליך, זה לא סוף הדרך.
המסר שלי לכל ההורים פשוט להמשיך להילחם ולא לחשוש להפסיד. חשוב לנהל את המאבק בכל העוצמות שיש.

כנס ועדת ציבור לביקורת על דרכי פעולה של פקידות הסעד, אוקטובר 2013 - נמל תל אביב
כנס ועדת ציבור לביקורת על דרכי פעולה של פקידות הסעד, אוקטובר 2013 – נמל תל אביב

קישורים:

פורסם בקטגוריה גירושין ודיני משפחה, כללי, תביעות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

עו"ד עופר רון – דרכי התמודדות מול פקידי סעד בתביעות נזיקין

עו"ד עופר רון – דרכי התמודדות מול פקידי סעד בתביעות נזיקין

כנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד.

29 באוקטובר 2013, נמל תל אביב.

[youtube=http://youtu.be/ytD3J3TOnjk]

עו"ד עופר רון טוען כי ניתן לתבוע את המעסיק של פקיד הסעד כגון רשות מקומית או משרד הרווחה. בתביעה אזרחית כזאת מעמדו של פקיד הסעד נחות משמעותית ממעמדו בבתי משפט לענייני משפחה ונוער. עו"ד עופר רון תיאר דוגמא שבה הוא חקר פקיד סעד בכיר, עו"ס אמיר שוורץ, בשתי ישיבות בבית משפט כ- 3 שעות. בחקירה נתבררו דברים מרשיעים נגד פקיד הסעד כגון שהורשע בעבר בנציבות שירות המדינה, שאשתו מנהלת הוסטלים בתחום עיסוקו.
בחקירת פקיד הסעד הבכיר שביצע עורך דין עופר רון נתגלה חוסר מקצועיות ורשלנות של פקיד הסעד בתחום שבו עסק ובכך גרם סבל רב לחוסים.
עו"ד עופר רון טוען כי חקירות מעין אלו בתביעות נזיקין מורידות את להיטות פקידי הסעד משום שהם צריכים לתת דין וחשבון על מעשיהם.
בתביעת נזיקין פקיד הסעד חייב להופיע ככל אדם להעיד ואין לו יתרון משמעותי כמו בענייני משפחה ונוער.

עוה"ד ליאור לב, עופר רון, אלן עושרת - פאנל ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד
עוה"ד ליאור לב, עופר רון, אלן עושרת – פאנל ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד

קישורים:

פורסם בקטגוריה גירושין ודיני משפחה, כללי, תביעות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה