2/2014: כנס "זכויות ילדים והורים אחרי הגירושין"

בתאריך 20/2/2014 התקיים יום עיון בנושא "זכויות ילדים והורים לאחר הגירושין:  "פעם תורי ופעם תורך לאהוב", בבית הפרקליט, רח' דניאל פריש 10, תל אביב. 

הכנס אורגן והופק ע"י עו"ד יעל גיל אשר פעילה למען ביטול חזקת הגיל הרך, שוויון במזונות והוגנות בחלוקת הרכוש משנת 2004.  בכנס הירצו כב' השופטת בדימוס חנה בן עמי, פרופ' מיכאל קורינאלדי, ח"כ משה פייגלין, עו"ד אלן עושרת ומרצים נוספים.  את הכנס פתח עו"ד רונן דליהו, יו"ר פורום המשפחה של עוה"ד במחוז ת"א והמרכז, אשר אמר כי עו"ד רונן דליהו יו"ר (משותף) של הפורום הארצי לדיני משפחה, שנשא דברי פתיחה: "דיני המשפחה נמצאים בהתהוות ממשית. השנים הבאות יהיו מאתגרות בכל התחומים אם זה בהמלצות ועדת שיפמן, ועדת שניט וועדת שוחט".

אחרי עו"ד דליהו, הירצה ח"כ משה פייגלין, סגן יו"ר הכנסת על המתקפה הפמיניסטית על ערכי המשפחה, עידוד הגירושין והשפלת הגברים במהלך תהליך העצמת האישה באמצעות הגירושין, בעיקר כלכלית וע"ח בעלה לשעבר.  בפאנל ראשון, "מזונות – מסקנות ועדת שיפמן" הופיעו עו"ד דיינה הר-אבן, כב' השופט (בדימוס) חנה בן עמי, עו"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי, ועו"ד יעל גיל.  

הפאנל שני עסק ב"חטיפת ילדים" והופיעו בו עו"ד אורי ישראל פז, עורך פורטל חדשות תקדין, גב' סמדר שיר, עיתונאית ואשת תקשורת, עו"ד מירב מרקס, המחלקה למשפט דיפלומטי ואזרחי, משרד החוץ, גב' גלית וידרמן, סמנכ"ל הקרן למען יוניס"ף ועו"ד אלן עושרת. 

הפאנל שלישי עסק ב"הסכמי הולדה והורות".  הופיעו בו עו"ד דנה בר-נר, עו"ד סמדר דקל נעים, עו"ס רחלי בר אור, המרכז להורות אחרת, עו"ס גידי שביט, מטפל משפחתי, המרכז להורות אחרת.  פאנל זה עסק בבעיה הכאובה של הסכמי טרום ילודה, הסכמים בין גבר לאישה, או בין הומואים ואישה, על מנת להסדיר את מערכת היחסים שתשלוט על יחסיהם כאשר ילד שעל הולדתו הסכימו במשותף, יגיח לעולם.  כיום, הפסיקה איננה ברורה.  השופטת שפרה גליק קבעה שאין ערך להסכמים אלה, ורק לאחר שהקטין יוולד ניתן לאשר הסכמים כאלה.  הרציונאל של השופטת גליק הוא שעל מנת להיטיב עם האישה ולפסוק לה מזונות גבוהים יותר, צריך לחכות עד שהילד יבוא לעולם, ואז הגבר או זוג ההומואים לא יוכלו להגביל או לצמצם את תרומתם הכספית לסידור ההורות הספציפי, והאישה תוכל להוציא מהם הרבה יותר.  אולם, שופטת אחרת קבעה מאוחר יותר שיש לכבד את רצון הצדדים ולאשר להם הסכמי טרום ילודה, על מנת שיוכלו להמשיך ולהביא את הילד לעולם, תוך שברור לכולם מה חובתם ומה זכותם. 

בפאנל הרביעי התקיים "שיח עורכי דין בענייני משפחה ומענה על שאלות מהקהל" עם עו"ד רז משגב, ועו"ד שחר שוורץ, אשר דיבר על שימוש במרכזי קשר ע"י פקידות הסעד כדי לייאש אבות מלדרוש משמורת משותפת, או כדי להעמידם במצב סחיט כדי שהאישה תוכל להגדיל את המזונות שהיא דורשת.   rights_after_divorce_1_

Israel rights_after_divorce_

כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי:  " איזה גבר ישלם לאיזה גבר את המזונות?"


נושא הרצאתה של השופטת חנה בן עמי הוא הדין האישי (דתי) החל על המזונות הקובע סכומים אסטרונומיים המוטלים על הגבר, וזאת בעוד שנשים פטורות מחובה זו.  אין אף מדינה בעולם בה יש הפלייה בין גבר לאישה.  גם מה שנקרא "דין אישי" איננו הדין האישי הדתי המקורי אלא מוטציות של הלכות שכיום אין להן כל קשר למה שהיה פפעם הדין האישי.  בגלל דיני המזונות הדרקוניים בישראל, המטילים חובת מזונות אסטרונומית רק על הגבר, בעוד האישה מקבלת פטור, "יש אבות שנדונים לחיי עוני. כולנו מכירים את זה, כשמישהו [אבא גרוש] גר בתוך העסק שלו, ומישהו בגיל 40 חוזר לגור עם ההורים שלו, וכן הלאה, ואנחנו נותרים עם מצב אחד של אדם שהוא מיואש, וייאוש, מוביל לכל מיני דברים, וכולנו יכולים לדמיין עד לאיפה זה יגיע. הקרבנו את הגבר, אבל טובת הילד היא ערך.  בואו נסתכל מה זו טובת הילד, חוץ מזה שזה מטבע לשון שכל אחד מנפנף בו.  האם טובת הילד מתבטאת גם בכך שהוא יהיה נוכח שמוצאים חדשות לבקרים פקודות מאסר שאוסרים את אבא שלו, שמים את אביו בבית הכלא?"

אומרת השופטת בן עמי, "אספר סיפור שלי, שעד היום אני לא סולחת לעצמי עליו. הייתי רשמת, בתחילת דרכי, של ראש הוצאה לפועל. הגיע אלי מכתב של אבא שאני אצטט אותו. בזמנו ישבו 21 יום ועוד 21 יום על תשלום מזונות שלא שולם.  הוא כתב לי:

"אני זקן בן 42 ואני יושב במאסר על אי תשלום חוב מזונות, וגם אם אני אצא אני לא אוכל לשלם, ובעצם נגזר עלי מאסר עולם על אי תשלום המזוות, מפני שכל חודש הסכום מתחדש ואני לא יכול לשלם".

ואז, מה עושה שופט או רשם מתחיל [בהוצל"פ]? הוא כמובן הולך לפסיקה. ומה אומרת הפסיקה? ביהמ"ש שפסק את המזונות, בדק, הוא כבר ביצע את חקירת היכולת, הוא כבר קבע את יכולתו של הגבר, ומרגע שהוא קבע סכום מסויים, לראש ההוצל"פ אין יכולת להתערב, [כלומר לבדוק אם באמת הגבר לא יכול לשלם את מה שנפסק].

במזונות, אין לך מה לעשות כי הנחת היסוד שאתה כפוף לשופט שקבע את סכום המזונות. כך נוצר מעגל שהקטין רואה את אביו בעוניו. הוא לא יכול לטייל איתו, לקנות לו מתנות, להרעיף עליו, מפני שידו אינה משגת והוא נשאר בחזקת עני.  ילד צריך אבא ואמא וזו טובתו.  את הדמות הזו ה"אבא" אנחנו שומטים מתחת לרגלי הילד בנושא הזה. כשמחייבים מישהו בסכום מזונות שהוא לא עומד בו, אז הוא לא הולך לגנוב. הוא מתחבא מתחת לפני השטח. הוא נהפך עבריין עד שתופסים אותו. הוא לא עובד מפני שלא נותנים לו לעבוד, כי הוא צריך להתחבא פה ולהתחבא שם.

להמחשת דבריה, הביאה כבוד השופטת בן עמי דוגמא המראה את האבסורד שבהטלת חובת מזונות אבסולוטית רק על הגבר, בעוד האישה פטורה לחלוטין ממזונות.  הדוגמא לקוחה מחיי הנישואין ומאבקי הגירושין בקהילת ההומואים ולסביות.  כאשר זוג גברים מתגרשים זה מזה, מי מבינהם ישלם את המזונות?  הרי שניהם גברים ושניהם יהודים כך שחל עליהם הדין הדתי, ולכן הם חייבים מזונות זה לזה?  ולהיפך, בין זוג לסביות על פי ההלכה שתיהן פטורות ממזונות זו כלפי זו.  הרי לכם אבסורד בהתגלמותו. 

"בימינו כשנישואים חד מיניים הפך להיות מאוד מקובל, אז איזה גבר ישלם לאיזה גבר את המזונות?
איזה אישה תשלם לאיזה אישה את המזונות?
איך מצפים ששופט יפסוק על פי הדין האישי? דיני המזונות כיום לא משקפים לא את הדין העברי ולא את המוסר היהודי!".

פרופ' מיכאל קורינאלדי:  "שדולת הנשים מאוד עוצמתית והיא תכשיל שיוויון בין הורים במזונות"

פרופ' מיכאל קורינלדי התייחס לפסק הדין פורץ הדרך שלח חנה בן עמי, אוחנה נ' אוחנה בתחום המזונות.  "השופטת בן עמי, היא בעצם פרצה את הדרך לפסיקות של השופטת פרוקצ'ה וכן הזכירה אותי בפסקי דינה. קרה דבר מאוד משונה, שמלבישים על ההלכה דבר שאין בה. כאילו המלך לבוש והמלך עירום.
אין בהלכה היהודית חיוב של תשלום מזונות לאם!  יש שני סוגי צדקה בהלכה. יש צדקה לעני "ועניי עירך קודמים", זה כן שייך בהם, אבל יש צדקה שהיא עניין של מזונות. זה על האב בלבד ולא על האם.  השופט זילברג בפסק דין רינת נ' רינת ציטט זאת.  אתם יכולים לשאול כל רב בישראל. לא חל חיוב [תשלום] מזונות בהלכה לאם.

היה חבר כנסת בעבר בשם עקיבא נוף. אחרי גירושיו המשיך לשלם סכומי עתק של מזונות. הוא הפעיל את כוחו בכנסת ושינה בחקיקה "תיקון עקיבא נוף" שמשמעותה: הולכים לפי היכולת הכספית היחסית של כל אחד מההורים. אלא שהחוק לא יושם.

פרופ' מנשה שאווה, יחד עם השופט שיינבויים, החליטו שזה לא נכון, שכן יש בהלכה צדקה ושהאב צריך לשלם.  דעתי פשוטה: צריך פשוט להחזיר עטרה ליושנה. הרי המטרה היתה שוויון בנטל של ההורים, ולכן לא לעשות עיקום של ההלכה היהודית שיש בו כאילו שוויון בין ההורים מה שלא קיים, אלא ללכת על פי תיקון "עקיבא נוף". צריך להחזיר את הפרשנות הנכונה של סעיף ההלכה ולהגיד 'אחנו נלך לפי היכולת היחסית'.

יש שדולה של נשים מאוד עוצמתית. אין שום סיכוי לוועדת שיפמן שהחוק הזה יעבר. עד היום כל הנסיונות לא צלחו. בתי המשפט מתשמשים במזונות כנשק לגברים הסרבנים 'בשוט המזונות' הגבוהים.

ח"כ משה פייגלין: השדולות הפמיניסטיות תוקפות את ערכי המשפחה

ח"כ משה פייגלין הוזמן לשאת דברים בכנס זה כי הוא מאמין בערכי המשפחה, ולדעתו יש מתקפה על ערכי המשפחה באמצעות עידוד נשים להתגרש, תוך ריסוק הגברים שהיה נשואים להם.  הוא מספר שבכנסת ה 19, "כשהגעתי לפגישה אצל ראש הממשלה, ביקשתי להיות יו"ר הוועדה לענייני משפחה. הוועדה לא הוקמה ובמקומה הקימו ועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ואת הוועדה לזכויות הילד. יש לאישה זכויות ויש לילד זכויות. למשפחה יש זכויות? אין משפחה. אין ביחד. אין ערך מקודש של משפחה. יש את הזכויות.  למה אין משפחה?  כי אנחנו נתונים בתוך מערכה שמתחבאה מאחורי מילים יפות שאף אחד לא שם לב אליה. המילים היפות מסתירות את "המתקפה על המשפחה!"

זו מערכה לפירוק הקונסטרוקציה החברתית. כל מקום שיש בו מהות שבונה את הזהות המשפחתית הוא תחת מתקפה.  אין יותר זהויות ואין יותר מהות. בסופו של דבר מאוד משתלם להתגרש. התחתנת? אכלת אותה!"

עו"ד יעל גיל:  הפליית הגברים לרעה במזונות משוועת לשמיים

בהרצאתה, מעלה עו"ד יעל גיל, את נושא אי השיוויון בין הורים, בתחום מזונות הילדים בקרב זוגות מתגרשים וקוראת למשרד המשפטים לאמץ את המלצות ועדת שיפמן בנושא זה, על פיהן דמי המזונות יושתו על שני ההורים בהתאם להכנסותיהם ולזמני ההורות עם הילדים.  עפ"י דיני המזונות במדינת ישראל, על האב לבדו לשאת בדמי המזונות ההכרחיים עבור ילדיו, עד גיל 15. יחד עם זאת, לא נקבע בחקיקה, כי על האב להעביר את דמי המזונות לידי האם, ונשים מנצלות זאת לרעה ואפילו לסחיטת הגבר. למרות זאת, פוסקים רב בתי המשפט, כי גם במצב בו האב והאם משתכרים אותם סכומים, או שהאב מרוויח פחות מן האם ושניהם מקיימים משמורת משותפת על ילדיהם, על האב להעביר את דמי המזונות המיועדים לילדים, במלואם לידי האם. פסיקה כזו, היא פסיקה שניתנת שלא בהתאם לחוק והיא פוגעת בראש ובראשונה בטובת הילדים.  במספר מצומצם של פסקי דין מבתי המשפט למשפחה מן העת האחרונה, נפסק אחרת, אולם הרכבי הערעורים מאוד מיושנים בדעותיהם ומאוד עויינים לגברים, כך שגם ההשגים שהושגו בערכאות הנמכות עלולים לרדת לטמיון, אלא אם כן תחוקק חקיקה עם נוסחה נייטרלית מגדרית, בדיוק כמו כל שאר אומות העולם.   

עו"ד אלן עושרת מרצה על תיק חטיפת ילדים, העליון  בע"מ 741/11 פלונית נ' פלוני

עו"ד אלן עושרת חלק עם הקהל תיק אמנת האג (ילדים חטופים) אשר הגיע לעדנה ארבל וטרף את כל הקלפים בתחום זה.  עושרת מייצג גבר שחי עם אשתו בארה"ב, ואישתו חטפה את הילדה, שנולדה בארה"ב לישראל.  הוא אולץ להגיע ארצה, וכאן "נלכד" ע"י בית הדין הרבני כביכול מחשש שלא ייתן גט.  תחת לחץ הוא נכנס למשא ומתן, שלא יצא בסופו של דבר אל הפועל.  השופטת עדנה ארבל יצרה הלכה חדשה יש מאין וקבעה שעצם ההסכמה להיכנס למו"מ מהווה "הסכמה לחטיפה".  הדבר מנוגד לכללי בסיס משפטיים בארץ ובעולם, שכן משא ומתן, וגישורים למינהן הם חסויים, ואי אפשר להשתמש בהם על מנת לעודד גישורים ופשרות.  כך נחשף עו"ד אלן עושרת להפלייה הקשה נגד גברים גם בתחום חטיפות הילדים.  נוצר מצב שישראל הפכה עיר מקלט לנשים שחוטפות ילדים, כי בתי המשפט כאן יעשו הכול להשאיר את הילד עם האמא.   

התחום של חטיפות ילדים אמור להיות נקי ממגדר, כי יש אמנה בינלאומית שחולשת על הנושא, וכמובן שאין בה כל הבחנה בין גבר לאישה.  אבל אלה שעוסקים בתחום רואים פעם אחר פעם כיצד בתי המשפט יוצקים תכנים מגדריים-פמיניסטיים לתחום זה, והמדובר בהערמת קשיים, שהם לפעמים בלתי נסבלים, כאשר ההורה שממנו חטפו את הילדים הוא גבר. 

זה מתחיל במכשולים פרוצדורלים כגון שדורשים מהגבר לתרגם תרגומים נוטריונים של כל החומרים, בעלות אסטרונומית, גם אם זה באנגלית, או שדורשים מהגבר להגיע ארצה להעיד, כאשר בכל העולם מקובל שמעידים בסקייפ או וידאו, וזאת כשברור לכולם שהגבר ייעצר בארץ, אם ע"י תלונת שווא, או דרך הרבנות, או ההוצל"פ.  לעומת זאת כאישה צריכה להגיע מחו"ל להעיד, אפילו מבלי שהיא מבקשת מוציאים לה "חסינות עד" מפני כל מעצר או עיכוב יציאה witness immunity

גם מהותית שופטי המשפחה עושים הכול כדי לתת לאישה יתרונות טקטיים.  הפסיקה למשל מדברת על החזרת הילדים לפי מקום מגורי הילדים בששת החודשים שקדמו לחטיפה, אבל בפועל ראינו פסיקות בהם למרות שהילד החטוף גר בחו"ל, נטען שכוונת האמא הייתה למגורים זמניים בחו"ל ורואים את הילד כאילו הוא תושב ישראל שאין להחזירו, כי האמא אמרה שכוונתיה היו לא להשתקע, אלא למגורים זמניים בחו"ל. ישנם אפילו כמה מקרים בהם בתי המשפט אפילו התייחסו לחזקת הגיל הרך כשיקול להשארת הילד בארץ, למרות שהוא ילד חטוף.  כלומר כל עוד הילדים מתחת לגיל 6, זכותה של אישה לחטוף את הילד לאן שהיא רוצה, ומתי שהיא רוצה.  לאחרונה אף מבקשים להכניס לתיקי החטיפה מינוי של אפוטרופוס לילד, שכל זה נועד לסבך ולעכב את החזרת הילד לחו"ל.

וכמובן יש הפלייה קשה גם בתוצאות, כאשר הגבר זוכה דורשים ממנו לממן את כרטיסי הטיסה ומוסיפים תנאים פיננסים שלפעמים הגבר לא יכול לעמוד בהם כמו לשכור לאישה דירה על חשבונו ואפילו לממן מזונות בחו"ל לחצי שנה.  לעומת זאת כאשר הגבר הוא החוטף, התנאים האלה נעלמים והאישה לא נדרשת לשלם את עלויות הטיסה ו 6 חודשי מחייה.

    

תמונות מהכנס:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *