גניבת זרע ואבות בעל כורחם

גנבות זרע הופכות את השותף למין אקראי אבא בעל כורחו.  מי שעושה זאת היא נצלנית וסחטנית, שהרי היא בוחרת במודע להיות אמא חד הורית, אולם במקום להסתמך על יכולתה הכלכלית, ולגשת בזמנה החופשי לבנק הזרע, היא משליכה יהבה על הסימפטיה שתרכוש בבית המשפט למשפחה, כאמא מסכנה חד הורית, החיה מהיד לפה, לעומת ה”אבא העשיר”.  להערכתנו יש לפחות כ 2,700  מקרי גניבת זרע בשנה.  על פי נתוני משרד הרווחה נכתבים בשנה כ 210 תסקירי אבהות.  אלו מקרים שבהם האבות לא נכנעו מראש, ודרשו כי האבהות תוכח.  רובם פשוט נסחטים ומאיימים עליהם במבול של תביעות ותלונות שווא.  הם מרגישים שאין ברירה ונכנעים לתכתיבים.  במקרה כזה, אין תסקיר אבהות.  קראו כאן:  אבא בעל כורחו מעריב 24/2/2011. גניבת זרע נהפכה מגיפה לאומית.  ראו גם:  "אבות בעל כורחם", "גניבת זרע" – תביעה תקדימית 10/11/2011ראו גם שניט ושיפמן, מה עם בעיית גנבות הזרע?

גנבות זרע שאינן משכילות לחתום על הסכם גידול ילדים, ופונות לבית המשפט למשפחה, תוך שהעו"ד מייעצים להן להעליל על הגבר שהוא מסוכן או שיש לו "חוסר מסוגלות הורית", על מנת לשפר את מבצע סחטנות המזונות, גוזרות על ילדיהם חיים של סבל וקונפליקט נפשי בלתי נסבל, בהיות הקטין בתווך, בין אבא ואמא, שאין בינהם שום דבר, ולא היה ביניהם שום דבר, חוץ ממאבקים משפטיים מטופשים, בעידוד פקידות הסעד, על גבו של הילד.  היות ובלתי אפשרי להוכיח שהאישה רימתה את הגבר, שהרי המעשה נעשה בחדרי חדרים, בצנעת הפרט, ולא הוקלט, באה האישה ודורשת מזונות קטין ומדור כאילו הייתה אשת איש במשך שנים, כאילו כיבסה לו, דאגה לו, ואהבה אותו.  היום היא רוצה אלפי שקלים בחודש ושיממנו לה 30% משכר הדירה, אותה דירה בה הייתה גרה גם לולא הייתה מתעברת.

בשני פסקי דין מבית המשפט למשפחה בת"א מהשנתיים האחרונות בהם נידונו דרישות של נשים חד הוריות מבחירה למזונות ודמי מדור, נפסקו מזונות בסך מינימום של 1,200 ש"ח, ודמי מדור אפסיים או עד 200 ש"ח.  באחד, הש' עליסה מילר פסקה 0 שקלים למדור, ובשני הש' פאול שטרק פסק 200 ₪ למדור לילד, כאשר שם האבא היה איש עסקים עשיר מאוד.

בפסה"ד מפי עליסה מילר, בנסיבות של אם חד הורית מבחירה, לא נפסק מדור לתובעת, אשר רכשה דירה לפני הולדת הקטינות, ולקחה משכנתא בהתאם ליכולתה.   כב' הש' עליסה מילר סירבה לחייב את האבא בהשתתפות בהחזרי משכנתא (כאשר השופטת הבהירה שחיוב במשכנתא שקול לחיוב בשכר דירה כדמי מדור) תמ"ש 1241/05, ט'ר' נ' ק'פ', (משפחה ת"א 31/5/2010):

"במקרה דכאן מדובר בתובעת, אשר רכשה את הדירה לפני הולדת הקטינות. לנתבע, כדבריה, "לא היה כל קשר לרכישת הדירה" (עמ' 4 ש' 26). האם לקחה משכנתא בהתאם ליכולתה, ואיני סבורה, כי זה המקרה בו יש לחייב את הנתבע בהשתתפות בהחזר המשכנתא".

ראו גם תמ"ש 35180/06 (משפחה ת"א, ש' פאול שטרק, 2/3/2009), שם מזכירה של איש עסקים נכנסה להריון והולידה שתי תאומות.  הגבר שהיה נשוי טען שהוא אב בעל כורחו.  נקבע שבמקרה זה מדובר באישה שהביאה ילדים לעולם בעצמה ללא שיתוף הגבר בעניין, ניתן להבין שלמעשה היא לא חיפשה את האב לצרכי ההוצאות הללו בזמן אמת.  בית המשפט לא נקב במספרים לגבי רמת השכר, אך קבע שניתן לייחס לאישה את רמת השכר הממוצעת במשק, ולגבר "פעילות כלכלית לא מבוטלת" אשר "טמונה [בה] יכולת השתכרות לא מבוטלת, אולם, בהתאם לנסיבות המקרה, אין בכך כדי להגזים מעבר למידת חובתו לשאת בצרכי הקטינות הקיימת לפי הלכות אוחנה וצינובוי, ובהתחשב ביכולת ההשתכרות של האם".

בסופו של דבר קבע בית המשפט סך של 1,500 לכל ילדה הכולל 1,250 ש"ח, פלוס תוספת "נוכח גל העליות במחירי הצרכים החיוניים", והמדור עצמו.  כלומר, במקרה של אב בכל כורחו, בו לא הוכח שהולדת הקטינים לא גרמה תוספת מדור, נפסקו הוצאות מדור לא יותר מ 200 ₪ לילד.

פסקי דין אלה הם רק סנוניות קטנות לבוא האביב.  שופטת רעה יכולה בקלות להתעלם מכל תקדים או פסק דין שיוצג בפניה.

עו"ד מירית ענתבי במאמרה כותבת:  הפתרון השיפוטי המוצע נוכח המצב החקיקתי דהיום:  "נוכח המצב החקיקתי דהיום, נתבקש בית המשפט במסגרת התביעה התקדימית ליישם מדיניות שיפוטית ראויה במקרים כגון דא, שתבטל ככל הניתן את התמריץ לגניבת זרע; וביטולו (למצער, הפחתתו באופן משמעותי) יכול שיעשה רק כאשר האישה נושאת בתוצאות מעשיה.  בספרם "אבות בעל כורחם", הציעו עוה"ד ד"ר ש. בניאל ומ. רונן פתרון של החוזה מכללא, לפיו כאשר זוג מקיים יחסי מין, כאילו נכרת ביניהם חוזה, שתנאיו נובעים מן הנסיבות וממהות היחסים ביניהם. כאשר האישה פועלת שלא בתום לב, בניגוד למה שמוסכם למראית עין, כדי "לגנוב זרע", דיני החוזים קובעים כי יש עליה אחריות לפצות את הגבר על תשלום המזונות.  גם המלומד מ. שיפמן במאמרו "הורה בעל כורחו-מצג-שווא לגבי שימוש באמצעי-מניעה", משפטים י"ח, תשמ"ט, הציג פתרון, המצוי בכלים שהמשפט הישראלי העמיד לרשותנו בסוגיה מקבילה, שיש בו משום איזון ראוי בין האינטרסים המתנגשים של הנפשות המעורבות בפרשה. לדבריו, יש לדחות את הא-סימטריה בין גברים לבין נשים, במידה שאין היא בנויה על שיקולים ענייניים, דהיינו: החשש לפגיעה בטובת הילד שאותו יש לבחון בזהירות לפי נסיבותיו המיוחדות של המקרה תוך התחשבות ביכולתה הכלכלית של האשה.  לצערם של כל אותם אבות בעל כורחם, בתי המשפט לא אימצו דרכים משפטיות אלו, ובנסיבות אלה אין מנוס מלפעול לאימוצו של פתרון חקיקתי; אולם, בתקופת ההמתנה, הוצע במסגרת התביעה התקדימית, פתרון ביניים, לפיו כאשר מוכח שאישה פעלה שלא בתום לב ו/או בתרמית ו/או ברשלנות ו/או תוך הפרת חוזה וכיו"ב, עליה לשאת בנזקים הממוניים, ושאינם ממוניים שנגרמו לגבר ולסביבתו הקרובה.  יודגש: פתרון זה הוצע תוך התייחסות לכל אלו: ההלכה שיצאה מבית מדרשו של בית המשפט העליון, העדר החקיקה בנושא, והדין האישי החל- תוך הבנה כי אין לגעת ב"פרה הקדושה" – מזונות הקטין. לפיכך, לנוכח המצב המשפטי דהיום, התביעה התקדימית מבוססת על נזקים כלכליים, גופניים ונפשיים שנגרמו לגבר ולבנו עקב מעשיה של האשה, למעט רכיב המזונות.

בינתיים, רווק השוקל לקשור חייו בחיי אישה, ייטב לו אם:  ימיר דתו לדת הבאהית (וירשם כבהאי).  אפשר גם פאלון גונג.  יפקיד זרע בבנק הזרע.  יעבור עיקור (סטרליזציה).  יחתים את הבחורה על הסכם שותפות לחיים, בה תצהיר הגברת שהיא בדקה את האיש והוא איננו אלים. אם היא חשה מאויימת, עליה להתפנות מהדירה ביוזמתה ומייד. האישה קראה את הנחייה 2.5 להנחיית הפרקליטות, והיא מוותרת מראש על תחולתה.  האישה איננה מסתמכת כספית, כלכלית או נפשית על הגבר בשום צורה שהיא.  האישה איננה מצפה למזונות אישה, מדור או כתובה.  היה ויבואו ילדים לעולם, יחול הדין האישי, דין הבאהים. והכי חשוב:  לא להתקרב לרבנות.  סכנת נפשות!

לקריאת פסק הדין של עליסה מילר:  פס"ד עליסה מילר – תרומת זרע – הידיד שתרם זרעו למרצה באוניברסיטה, תמש (מחוז תל אביב) 1241/05, ט. ר, ר. ש, ר. ל נ' ק. פ (ש' מילר, 31/5/2010). זהו עוד סיפור של פיתוי נשי באמתלות שווא.  גברת אחת, מרצה באוניבסיטה ביקשה מידיד שלה שיתן לה זרע.  הידיד שהיה מובטל הסכים.  המרצה לקחה את הזרע והכניסה אותו לגופה בהזרעה מלאכותית.  נולדו שתי תאומות.  כנראה שהמרצה הוליכה אותו שולל שהיא בסך הכול רוצה שלילד יהיה אבא, וסביר להניח שאמרה לו שאין לה בעייה לעמוד בהוצאות גידול הילדים.  אבל מסתבר שהמרצה רצתה כסף, והרבה.  הבחור הנאיבי חטף תביעה על סך 8,050 ש"ח לחודש כדלקמן:  עבור חלקן של הקטינות במשכנתא סך 889 ₪ לחודש, ועבור חלקן היחסי של הקטינות בהוצאות החזקת הדירה 792 ₪ לחודש, חינוך: 125 ₪ לחודש, צהרונים: 800 ₪ לחודש, והשאר לביגוד, חידוש פרטי רכוש, הגיינה ותספורת, צעצועים ספרים וחוגים. כן נתבעו הוצאות מיוחדות לבת ש' עבור קלינאית תקשורת, מטפלת משלבת, מוסיקה טיפולית ורכיבה טיפולית. מרצה באוניברסיטה שעשו לה טובה והעניקו לה זרע משובח, והיא מרוויחה 18,000 ש"ח בחודש, ועוד יש לה דרישות כאילו התחתנה עם המסכן.  מה זה צריך להיות????    המסכן נאלץ להתמודד עם בית המשפט 5 שנים עד למתן פסק הדין.  ואנו שואלים, עם נשים כאלה, ובתי משפט כאלה, מי רוצה "לתרום זרע" עכשיו?  מחיר התרומה:  520,000 ש"ח, והבחור אפילו לא נהנהן. לפחות יצא בזול.  רק 1,200 ש"ח לילדה, בלי אקסטרות.

עדכון מתאריך 2/12/2011 "גניבת זרע: מה אומר החוק בישראל" Ynet  מאמר של בני דון יחיא, המציג עצמו כ expert .  דון יחיאה שאינו ידוע כפרו-גברים בשיני משפחה מדווח:  "לאחרונה הוציא בית המשפט למשפחה צו עיכוב יציאה מהארץ נגד גבר שנטען כי הוא אביו של עובר שטרם נולד. העובר הוא "שהגיש" באמצעות אמו את הבקשה, ובית המשפט נעתר לה, מחשש שהאב, שהתכחש לאבהותו, יברח מהארץ. זהו מקרה חריג. המקובל הוא שהאם מגישה חודשים אחדים לאחר הלידה שתי תביעות: תביעת אבהות ותביעת מזונות. במסגרת התביעה הכספית היא רשאית לתבוע גם הוצאות ראשוניות עבור הילד: עגלה, מיטה וכדומה". ואנו שואלים מי השופטת ההזויה שהוציאה צו עיכוב יציאה בשם של עובר, שלא נולד עדיין.  מי אמר שהעובר ירצה לגדול אצל האימא שלו ולא אצל האבא שלו?  מי נתן לאישה זכויות עודפות על העובר לפני שהוא נולד?  וממתי "חששות" מהווים עילה להגבלת חופש התנועה של גבר?

עדכון משנת 2013:  סוף סוף החלו ניצנים של פסיקה המכירה בעוולה של גניבת זרע.  בדצמבר 2013 זכתה עוה"ףד ורד לוי בתקדים ראוי לציון בבית משפט השלום אצל השופטת חנה ינון שזיכתה את הגבר ב 110,000 ש"ח, שזה אמנם מעט יחסית לכמות הכספים שהוא ישלם עבור מזונות, אבל בכל זאת זהו תקדים מדהים. פסה"ד קובע כי הנתבעת רימתה את התובע וגנבה את זרעו. פסק הדין מחדד את גבולות האחריות  המוטלת על גבר שזרעו נגזל.   כך, בכל הנוגע ליחסים בין הגבר הנגזל לבין הקטין – מוסיף לחול עקרון "ייזהר הגבר", לפיו הגבר אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשהו. גבר המקיים יחסי מין, לא יוכל לפטור עצמו מאחריות גם אם האמין כי האישה משתמשת באמצעי מניעה. כפועל יוצא מכך, שומה על האב לשאת במזונותיו של הקטין, אף אם הורותו והולדתו של הקטין הייתה בעוולה וללא קשר לנסיבות הולדתו. זאת, משום האחריות של הגבר לנקוט אמצעים מתאימים כדי למנוע הריון בלתי רצוי.

לעומת זאת, ביחסים שבין הגבר לאישה – הדברים שונים בתכלית. בפסק הדין החשוב והתקדימי שניתן על ידי בית משפט השלום בתל-אביב, בתביעה בה ייצגו  עורכי הדין ורד כהן ורענן  בר – און  את הגבר, התקבלה טענת גניבת זרע.  בית המשפט קבע, שהאישה גנבה את זרעו של הגבר, הונתה אותו, הציגה בפניו מצגי שווא וביצעה כלפיו עוולת תרמית. עוד נקבע בפסק הדין, כי האישה פעלה באופן הפוגע בפרטיות התובע.  בהתאם לפסק הדין, גם בענייני בינו לבינה –  כאשר מוכחת הטעייה או תרמית – האישה אינה פטורה מתוצאות מעשיה, ממש כמו כל אדם אחר לגביו מוכחת עוולת תרמית. כשם שלכל אדם עומדת הזכות לנסות להביא צאצאים לעולם, הרי שלכל אדם עומדת גם זכות לבחור מתי וכיצד הוא רוצה להביא צאצאים לעולם.  עד כמה שתהיה מובנת וחשובה כמיהת האישה לילד, אין היא מקנה לה את הזכות לרמוס ברגל גסה את זכויות הגבר, לגנוב את זרעו תוך נקיטת תרמית והונאה וניצול תמימותו ואמונו.

בפסק הדין בו ייצגו  עורכי  הדין  ורד  כהן  ורענן  בר – און  את הגבר, עלה בידם להוכיח, כי הוא רומה על ידי האישה, אשר הונתה והטעתה אותו, כאשר כתוצאה מתרמית זו – עלה בידה להתעבר מזרעו. באמצעות שורת עדים, ובאמצעות חקירות נגדיות מושכלות, את האישה והעדים מטעמה, וכן באמצעות שורת מסרונים ששיגרה האישה לגבר לאחר הולדת הבן, הצליחו עורכי הדין בר-און וכהן להוכיח את התביעה, להפריך את גרסת ההגנה ולראשונה בישראל לזכות בפיצויים לטובת הגבר.

התגובות לכתבה משכו את תשומת ליבנו ולכן נביא תגובות נבחרות:

 תגובות הגברים:  "איך נשים מסובבות את זה שבסוף אנחנו אלה שנידפקנו, אני לא יודע.  הרי אם אשה החליטה שהיא רוצה ילד יש מספיק דרכים חוקיות לעשות את זה.  אפרופו טובת הילד.. האם זה טובתו של הילד שיגדל ויום אחד ידע שהוא תוצאה של גניבת זרע?  מספיק שיהיה מקרה אחד שבו בית המשפט יחליט שאין חובה על הגבר לשלם מזונות (אפילו על חשבונו של ילד אחד) כדי שהתופעה תעלם".

 "אישה שאונסת גבר ליצור חיים שהוא לא מעוניין בהם צריכה ללכת לכלא לכל החיים שלה. החיים שיצרה במרמה כנגד החיים שלה. זה לא יאמן שבעולם שמנוהל ברובו ע"י גברים אנחנו נותנים לנשים לעשות דברים כאלה ולהתחמק מעונש. זה מטורף. מה אני אמור לעשות? לקחת איתי את הקונדום המשומש הביתה אחרי ששכבתי עם מישהי"?

"ואם אין לי כסף, שאני אלך לכלא?"

"חוק מעוות של מערכת מעוותת!! מה קשור טובת הילד ?! אתם לא מבינים שיש פה פירצה ?וכל הנשים הלא מוסריות ואגואיסטיות מנצלות את הפירצה הזו בשם הילד והורסות את חיי הגבר..הגיע הזמן לעשות תיקון לחוק הלא שויוני הזה ,ושכל הבנות התחמניות יתחילו לקחת אחראיות על מעשיהן".

 "בתי המשפט משרתים את האירגונים הפמניסטים. הם מפירים באופן בוטה את זכויות הילד כדי לשרת נשים חמדניות".

"בנוסף לכך פסיקות שנקבעו כ"טובת הילד" במקום אחד, נהפכו לחלוטין במקום אחר באותו טיעון והכל משום שלא שירתו את האינטרסים של האשה.  לדוגמא, במקרה המתואר בכתבה בית המשפט אישר לבצע בדיקת אבהות משום שהאם רצתה, אך בעשרות מקרים אחרים שבהם האב רצה לבצע בדיקת אבהות והאם לא הייתה מעוניינת בכך על מנת שלא לאבד את המזונות בית המשפט קבע שטובת הילד היא דווקא הפוכהשלא לדעת מי אביו".

"באופן דומה האישה בישראל מקבלת משמורת אוטומטית על הילד בשעת גירושין, בטענה שטובת הילד היא להישאר בחסותו המוחלטת של מי שגידל אותו אבל גם במקרים שבהם האב הוא זה שגידל בפועל את הילדים, המשמרת היא אוטומטית של האם, ואפילו אם היא מנתקת את הילדים מאביהם שגידל אותם וגורמת להם נזק בלתי הפיך בתי המשפט לא ימשיכו לתמוך בה.  פעמים רבות הילדים נשארים אצל אישה שאיננה מסוגלת או ראויה להיות אם, וזאת כשיש להם אב שמתפקד היטב והכול בשם הפמיניזם הארור.  לכן הגיע הזמן לפוצץ את הבועה – בתי משפט בישראל אינם דואגים לטובת הילד כלל.  רק טובת האישה ואג'נדה פמיניסטית לוחמנית מניעה אותם ואין לבתי המשפט שום בעיה להקריב את אושרם ואף לסכן את חייהם של ילדים בשירות הפמיניזם".

 "מרבים לדבר על "טובת הילד" ובפועל אנו שומעים מדי יום על הורים שהדבר הכי רחוק מהם הוא טובת הילד שהביאו לעולם. גונבת הזרע אינה חושבת על טובת הילד אלא רק איך לפגוע בגבר שאת זרעו גנבה ואיך לממן לעצמה את הצעצוע החדש, הילד, שהיא מכינה לעצמה בכוונה תחילה".

 מנגד זיהינו שני דפוסי תגובות נשים.  האחת כתבה: "הורים בהליכי גירושים משתמשים ב"טובת הילד" בעיקר כדי לפגוע בו, לשלול מבן הזוג השני את הזכות להיות הורה בפועל ולגזול מהילד את ההורה, בן הזוג השנוא עליהם. אב שנשללה ממנו הזכות לראות את ילדיו הצעירים אחרי הגירושים והקשר היחיד שלו אליהם הוא תשלום המזונות עלול לשנוא את ילדיו ולסרב לחדש את הקשר בבגרותם, מקרים שמוכרים לי. ילדים שאביהם או אמם הסתלקו מחייהם בעקבות גירושים לא יהיו מעוניינים לחדש את הקשר איתם.  אם אמנם יוכח שהייתה גניבת זרע חיוב האב בתשלום מזונות לילד שאין לו אתו שום קשר הוא טעות מוסרית ובוודאי לא לטובת הילד. אם האם מתקשה לפרנסו שתמסור אותו לאימוץ". 

השנייה כתבה: "תקעת – שילמת.  אין זיוני חינם.  רוצים לעשות חיים? קחו בחשבון כי קיימת האפשרות של הריון בלתי רצוי.  חרמנים?  אכלתם אותה".  את אלו הדוגלות בגישת "זיינת-שילמת" אנו שואלים, האם לא כדאי לגבש מחיר קבוע לזיון אקראי, כך שכול אישה תדע ששווי המין שהיא נותנת הוא כשווי המחיר בתיקתוקיה המקומית.  אדרבא, יפורסם התקנון המצוי לשירותי מין אקראיים של חרמנית ישראלית מצויה, וכך לא ניגרר לבית המשפט.  אירוני במיוחד שאותן נשים המקיימות יחסים אקראיים תמיד מציירים את הגבר כחרמן, וכמי שצריך לשלם בעד ההנאה.  מה קרה, האישה לא חרמנית?  האישה לא נהנתה? 

לא מצליח להבין מה מביא אשה לגנוב זרע…מלבד רוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *