משמורת משותפת

בתי המשפט למשפחה מתנהגים בצורה מעוותת ומגדרית מאוד בנושא הסדרי ראייה ומשמורת, היות והם מעודדים הכפשות הדדיות על מנת להשיג יתרונות בקשר עם הקטינים.  ככל שמכפישים יותר, כך נותנים לפקידות הסעד יותר נשק להנציח את התערבותן בתיק, ולהישאר בחיי בני הזוג כמפקחות על הסדרי הראייה ההדדיים לאחר פסק הדין.  הקואליציה ממליצה מאוד, ובאופן חד משמעי, שלא לנסח כתבי בית משפט מכפישים, לפחות לא בנאגלה הראשונה של כתב התביעה.

בכל מפגש עם פקידת סעד, כפוי, מגעיל, מעצבן, ככל שיהיה, יש לזכור את משפטי המפתח:  "אינני מעוניין להיכנס לשורשים הפתולוגיים של הסכסוך", "אני אבא וכאבא מגיע לי זמן הורות מקסימלי מבלי שאני צריך להוכיח שאני ראוי לכך", וגם "ברצוני לפתוח יומנים ופשוט לתאם חלוקה הולמת ומקסימלית של זמן הורות, בהתאם ליכולתנו, אילוצי העבודה, ולוח הזמנים של הילדים".  לשיעורי הבית בנושא קראו תנאים למשמורת משותפת על פי רונית צור קודמתה של סימונה שטיינמץ 26/6/2008 – באדיבות אבי וידן, סיכום פגישה בין ארגוני האבות והגב' צור.  (שימו לב שבפגישה נכחה גם ניבה מילנר, אחת מצוררות הגברים הגדולות במדינה, ראו הוזהרתם).  כיום, יש לקרוא פסק דין של השופט אסף זגורי בנושא משמורת משותפת, בו הוא מסביר שלמעשה לכולם יש משמורת משפטית משותפת, כי מונח זה חופף לאפוטרופסות משותפת.  צריך רק להגיש בקשה למשמורת משפטית משותפת.  לגבי משמורת פיסית, (השגחה), זגואי מחדש שאישה לא יכולה לטרפד את חלוקת ההורות השוויונת באמצעות "העדר תקשורת", או "העדר אימון", הביטויים החביבים על כל פק"ס מצוייה להצדיק שלילת זכויות מהאבא, בגלל שהאישה עושה הצגות.

איך לנסח כתב תביעה למשמורת משותפת

הדרך הטובה ביותר להשיג משמורת משותפת היא לנסח כתב תביעה ובו הפרטים הדמוגרפיים הרגילים (גילאים, עיסוקים, עיר מגורים, שנת נישואין, שמות הילדים, תאריכי הלידה והמוסד החינוכי בו הם רשומים).  מעבר לכך, אל תנדבו שום מידע.  ראו נוסח כתב תביעה מוכן לשימוש תחת "טפסים".  די והותר לנסח את הדברים הבאים:

  1. התובע (האבא) רואה את טובת הקטינים לא פחות טוב מהדרך בה הנתבעת רואה את טובת הקטינים.
  2. התובע אוהב את הקטינים לא פחות מהנתבעת.
  3. התובע מסוגל להעניק לקטינים אהבה, חום ותמיכה נפשית לא פחות מיכולתה של הנתבעת.
  4. התובע מסוגל להעניק לקטינים תנאים פיסיים וחומריים וטיפול יומיומי מסור לא פחות מיכולתה של הנתבעת.
  5. התובע מסור וקשוב לצורכי הילדים לא פחות ממסירותה ויכולתה של הנתבעת להקשיב לצורכי הילדים.
  6. התובע מסוגל לקבל החלטות בשיתוף פעולה ובהתייעצות מלאה לא פחות מיכולתה של הנתבעת.
  7. התובע מסוגל להעניק לקטינים יציבות לא פחות ממסוגלותה של האישה.
  8. התובע מסוגל להקדיש משאבים לחינוכם המיטבי של הקטינים והתפתחותם השכלית, רגשית ומוסרית לא פחות מיכולתה של הנתבעת.
  9. התובע מוכן לשתף פעולה עם גורמים מטפלים ניטראליים ולקבל עצות מקצועיות, אם צריך, לא פחות ממוכנותה של הנתבעת.
  10. הקטינים קשורים לתובע לא פחות מהמידה בה הם קשורים לנתבעת.
  11. הקטינים אוהבים את האבא לא פחות מהמידה בה הם אוהבים את האימא.
  12. לקטינים לא יגרם כל נזק ממשמורת משותפת, להיפך, הקטינים יצאו נשכרים כתוצאה מאהבת הורים כפולה, הן של האבא והן של האימא לאורך השנים המכוננות בחייהם.

טיפ: כתב תביעה למשמורת משותפת איננו אמור, ואיננו צריך להכיל פרטים מעבר לכך.  הימנעו מהכפשות או לשון הרע, אפילו כאשר יש לכם פה מלא לומר על הביץ' שממררת לכם את החיים.  אל דאגה, גם זה יבוא.  נשים אינן יכולות להימלט מאופיין הביצ'י, ורק כתב תביעה ניטראלי, ינטרל את הדחף האינסטינקטיבי הנשי ללכלך עליכם בחזרה.   בקיצור אל תהיו ביצ' בעצמכם, אל תפלו בפח, ואל תשלמו לעו"ד אלפי שקלים כדי לנסח את כתב התביעה אשר מוגש לכם בחינם באדיבות הקואליציה.

טיפ נוסף מעמותת הורות משותפת:  היה והאם אינה מעוניינת במשמורת משותפת, כל שעליה לעשות הוא לתת בפני אנשי המקצוע (פקידות הסעד והשופט) מצג של מערכת יחסים קלוקלת בינה לבין האב, ובכך לפסול על הסף את האפשרות של משמורת משותפת ולקבל את המשמורת אליה. כמובן שעורכי הדין מודעים לכך, וההמלצות בהתאם.  פועל יוצא הוא שגם אם האב והאם לכאורה שווים בפני בית המשפט, הרי שמעשית, לאם הוקנתה מעין זכות וטו.  בפסק דינו של השופט סילמן, בתמ"ש 07\17120 , אוגוסט 2010) נדרש השופט לסוגיה:  "סבורני כי יש מקום להבחין בין מועד בדיקה 'אגב הליך' ובין בחינת הדברים לפני ההליך ולאחריו".  "לא יעלה על הדעת ליתן במה לשאלת התקשורת (כתנאי בלעדיו אין), ובכך לעודד חוסר תקשורת בין הורים, על ידי קביעה כי תנאי לקיומה של משמורת משותפת הנה התקשורת האופטימלית הבין הורית; היעלה על הדעת כי צד אשר אינו חפץ במשמורת משותפת, יחבל בעצמו בתקשורת, יחטא בפגיעה בטובת הקטינים, ואף יזכה לפרס?… דא עקא ששאלת המשמורת לא נבחנת בתנאי האופטימום;  שאלת המשמורת נבחנת דווקא כאשר הצדדים ניצים"…."לטעמי, הן בפן המשפטי (כגישה ראויה), הן בפן העובדתי (התנהלות ההורים שניהם, העדויות, התסקירים), הוכח כי טובת הבנות להיות במשמורת שני ההורים, המשותפת. סבור אני, כמאמר התסקיר, כי עם תום ההליך, יתם המדון בין הצדדים, ודווקא המשמורת המשותפת היא שתסייע בבניית קשר הורי ראוי ביניהם (כפי שהתנהל כל עוד לא עמדו הצדדים בפני דיון)".

הורדות:

* לפס"ד מעניין בו זכה האבא במשמורת, קראו:  תמש 17961-06 פס"ד של צבי ויצמן משמורת לגבר.

*  לפס"ד בו מבטל השופט יהורם שקד את חזקת הגיל הרך, מעביר ביקורת קשה על התנגדות האם להרחבת הסדרי ראייה, והתנגדות האם ללינות של הקטינים אצל האבא, ראו תמש (תא) 8309-06-11 פסד יהורם שקד אין ליתן עדיפות משמורנית לאם  9/2/2012.  להלן עיקרי הדברים: "כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה היטיב להביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך.  המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 (להלן: "החוק"), הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צורכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו".

למרות המלצות התסקיר, נחה דעתי כי יש להרחיב את הסדרי הראיה בין האב לבין הקטינה ועל ידי כך לצמצם ככל הניתן מפגשים בין ההורים ואף לאפשר לאב ולקטינה זמן שהייה רחב יותר.   אינני מוצא כל פסול בלינה של הילדה אצל אביה. בתמ"ש 17174-11-09 ב. נ' א. (פורסם בנבו) כתבתי:

"זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים" (סעיף 17 לפסק הדין).

ובהמשך:

"הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא "תעודת יושר" בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו." (סעיף 19 לפסק הדין).
 
במאמרו של ד"ר מוטי חיימי, "הסדרי מחייה של ילדים לאחר פרידה וגירושין: תובנות ממחקרים חדשים", (פורסם באתר פסקדין), מביא המחבר מסקנות ממחקרים, לאמור כי:
"בקרב משפחות שחוו פרידה וגירושין ללא היסטוריה של אלימות, לילדים בגילאי 6-4 שנים, שלנו לילה אחד או יותר אצל אביהם – הייתה הסתגלות פסיכולוגית וחברתית טובה יותר בהשוואה לילדים שלא זכו ללינות אצל האבות.   על אף שלא היה קשר בין לינות בבית האב לבין ההסתגלות הפסיכולוגית בקרב הקבוצה של גילאי 3-0 שנים, ההורים דיווחו על פחות בעיות חברתיות ובעיות קשב בקרב ילדים למשפחות בהן היו לינות לילה, בהשוואה למשפחות שבהן לא היו לינות לילה. בקרב הילדים הצעירים הללו – לוח זמנים עקבי היה פרדיקטור חשוב בהסתגלות טובה של הילדים."

בתמ"ש (ת"א) 87471/00 פלוני (קטין) נ' פלוני (פורסם בנבו), הובאה סקירה רחבה על חשיבות דמותו של האב בחיי ילדיו, תוך מתן דוגמאות לשלל אירועים בחייו של קטין, מילדותו ועד לבגרותו. מסקנות המחקרים שהובאו בפסק הדין הינן חד משמעיות והן תומכות בקיומו של קשר תקין ורציף בין האב לבין ילדיו, לאמור:

"השפעת דמות האב על חיי-הקטין – משכילים אותנו אותם מחקרים – רבת-משמעות היא. מדובר בהשפעה רחבה, שזרועותיה חובקות תחומים שונים ומגוונים, מתמתחות ומגיעות מרגע הולדתו של הצאצא עד קצה-חייו ואפילו נוגעות בעתיד ילדיו, יוצאי חלציו שטרם באו לעולם. המחקרים בהם מדובר ובהם עוד נדון הרבו לבחון את ההשפעה שיש לדמות האב על חיי הזכרים במשפחה דווקא…" (שם, עמ' 866).
ובהמשך:
"פארל בחן, בין-היתר, את הנושא של ילדים שגדלו בעקבות גירושי הוריהם רק עם הורה אחד, ואת ההשפעה שהייתה לעובדה זו ולטיב הקשר עם ההורה הלא-משמורן (האב) על הילדים. לטענתו, ככל שהאב מעורב יותר בחיי-הקטין, כך הילד נפתח בקלות רבה יותר לסביבה, יוצר קשרי-אמון ומכניס אנשים חדשים לחייו. לעומת זאת ילדים אשר אין דמות אב בחייהם עשויים לפתח סימפטומים שונים המעידים על קשיים נפשיים, כגמגום, הרטבה, סיוטי-לילה, עוינות-יתר כלפי מבוגרים ועוד. מדובר בבעיות פסיכולוגיות שלובשות ופושטות צורות שונות ומשונות, אבל בסיסן אחד." (שם, עמ' 869).
לאחר כל זאת, המסקנה המתבקשת הינה, כדלהלן:   "עולה מהמפורט לעיל כי קיומה או אי-קיומה של דמות אב בחיי-הקטין, מיום היוולדו, עשוי להוות עבור הקטין "קרש-קפיצה" לחיים עצמם, מיום לידתו ועד היותו הוא בעצמו הורה. קיומה של דמות האב עשוי להוות תומך ומגן, בדיוק כשם שאי-קיומה עלול להוביל את הקטין אל פי תהום ופחת."

אף האמנה בדבר זכויות הילד 1989 (כתבי אמנה 1038 כרך 31 עמ' 221) (להלן – "האמנה") מכירה גם היא בחשיבות הקשר של ילד עם שני הוריו. האמנה, המסמך הבינלאומי המקיף והחשוב ביותר בתחום זכויות הילדים עד היום, שמהווה מקור משפטי מרכזי לעיגון זכויותיהם של ילדים ולעיגון חבות ההורים והמדינה למימושן, קובעת בסעיפים 7-9 את זכותו של הילד להכיר את הוריו, להיות מטופל על ידם, לשמור על זהותו על קשרי משפחתו ולהיות בקשר עם שתי הדמויות ההוריות שלו.   בהמשך לכל זאת, קובע סעיף 18 לאמנה כי:
"המדינות החברות יעשו כמיטב מאמציהן להבטיח הכרה בעקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד והתפתחותו…"
בעמ (ת"א) 1125/99 ד.ל. נ' כ.ז. (פורסם בנבו) פסק כב' השופט חיים פורת:
 "חשיבות הקשר של הילד עם שני הוריו גובר, במיוחד עת מדובר בילד רך בשנים. ילדים רכים מאבדים רגשות כלפי אנשים שאינם רואים בתדירות ותכיפות ומפתחים כלפיהם תחושת זרות וניכור. הדבר נובע מן הקושי בתפיסת הזמן של הילד. הוא אינו מבין את המשמעות של משך העדרות ההורה השני. בגיל רך יש חשיבות רבה לשמירת הקשר ההדוק עם האם והאב כאחד. הגישה הרווחת כיום, מכירה אף במרכזיות האב ובחשיבותו בחיי הילדים בגיל הרך. בעבר תפיסת העולם השכיחה של האב במערכת החברתית משפטית ואף בקרב בני המשפחה עצמם היתה של אב מפרנס ולא של הורה העוסק בגידול הילדים הרכים. לעומתו, הובלטה חשיבותה המרכזית והבלעדית של האם. דפוס זה אינו בלעדי עוד. שינויים חברתיים ואידיאולוגיים הבליטו עד כמה הוזנח מקום האב בניתוח ההליכים העוברים על המשפחה, ועד כמה מכירים כיום במרכזיות האב וחשיבותו לילד במיוחד בגיל הרך…" (סעיף 8 לפסק הדין).
 בע"מ 1034/01 פלוני נ' אלמוני, [פורסם בנבו] דינים מחוזי 2002(3) 537, פרטה כב' השופטת סביונה רוטלוי, מה כוללת טובת הילד: "כבר הודגש ע"י הרכב ביהמ"ש המחוזי בת"א, שבו נטלתי חלק, לא אחת, כי הזכות של ילדים לקשר עם שני ההורים הינה זכות בסיסית של קטינים המודגשת גם באמנה בדבר זכויות הילד… ואוסיף על כך כי במקביל לזכות זו של ילדים, מוטלת אחריות על ההורים לקיומו של קשר זה עם ההורה האחר, שכן אי קיום הקשר לא רק שפוגעת היא בעקרון טובת הילד, שהוא העקרון השולט בכל החלטה הקשורה בקטינים…" (עמ' 26 לפסק הדין).

שמירה על קשר רצוף ומשמעותי של הילד עם ההורה הלא משמורן עולה בקנה אחד עם טובתו והולמת את האינטרסים שלו. מכאן האחריות לשמירת הקשר מוטלת על שני ההורים (השווה: ע"א 493/85 פדידה נ' פדידה, פ"ד לט(3) 579; מא (חי') 1626/93 ליכטנטריט נ' ליכטנטריט, [פורסם בנבו], אשר אושר ע"י בית המשפט העליון ברע"א 2184/99 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו]).   בבג"צ 40/63 לורינץ נ' יושב ראש ההוצאה לפועל, פ"ד י"ז 1709, קבע בית המשפט העליון כי: "כשההורים חיים בנפרד והילד נמצא ברשות אחד מהם, טובתו היא – בהעדר נסיבות מיוחדות המחייבות אחרת – שיבקר ויבלה בבית ההורה האחר לעיתים מזומנות" (שם, עמ' 1717).

*      גם השופטת חני שירה בין פורצי הדרך. תמש 2902406 פסד חני שירה משמורת משותפת ושניטלהלן תקציר מדבריה:   "ועדת שניט, ועדה ציבורית לנושא אחריות הורית בגירושין ישבה 6 שנים על המדוכה והגישה לשר המשפטים דו"ח ביניים בשנת 2008 ודו"ח סופי בשנת 2011 (שבעקבות הערות לדו"ח הביניים). הוועדה עשתה בהמלצותיה שינויים מפליגים בתפיסה ההורית ובהגדרות המשפטיות של אפוטרופסות משמורת וחזקה. בין המלצותיה, המלצות לשינויים בהגדרות אשר בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962 כך שהמונחים אשר בחוק זה יוחלפו במונחים של אחריות הורית, מימושה וקשר הורי. המשמורת נתפסת בעיני רבים כמתירה להורה המשמורן, להדיר את ההורה האחר ולהרחיקו מהילד ומצד שני כפטור של ההורה הלא משמורן מאחריותו הטיפולית בילד.  ההמלצה לשינוי ההגדרות הקיימות מקורה באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989 שמדינת ישראל אישררה בשנת 1991 (להלן: "האמנה"). בין הזכויות כלולה זכותו של הילד לקשר עם הוריו ובני משפחתו גם כאשר הוריו נפרדו. ההגדרה שתחליף את ההגדרות של אפוטרופסות, משמורת והסדרי ראייה כפי שהם כיום, תהיה מימוש אחריות הורית. העיקרון המנחה הינו של אחריות הורית משותפת בהתאם לסעיף 18 שבאמנה. גם כאשר ההורים נפרדים ומתחלקים במימוש האחריות, האחריות תהיה משותפת.  טובת הילד תהיה שיקול ראשון במעלה כאשר יתבצע מימוש האחריות ההורית".

"בהעדר הסכמה בין ההורים יהיה בית המשפט שייקבע את אופן מימוש האחריות ההורית והסדר ההורות לפי טובת הילד. בימ"ש יביא בחשבון 7 פרמטרים שונים המוגדרים בסעיף 9 להצעה והם: צרכיו ההתפתחותיים של הילד לפי גילו, מצבו, הבטחת היציבות בחייו וצרכיו המיוחדים. זכותו של הילד כי יישמע קולו עד כמה שגילו וכישוריו מאפשרים את הדבר. נכונות הוריו לשתף פעולה למימוש זכויותיו האמורות ויכולתם לעשות זאת. הזכות של הילד לקשר אישי ישיר וסדיר עם שני הוריו, הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד לפני הגירושין ונכונות כל אחד מהם לאפשר את הקשר עם בני משפחתו הקרובים- אחיו, אחיותיו והורי הוריו.  המלצות ועדת שניט טרם הפכו לחוק מחייב והנן כאמור בגדר המלצות, אך לאמור בהן ראוי כי יינתן משקל רב.  כאן אביא אף ציטוטים ממאמרו של ד"ר יואב מאז"ה, מהפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו, "משמורת ילדים" מושג מהותי או מושג חלול? (טרם פורסם, עתיד להתפרסם) הגורס כי המונח "משמורת" הינו בעצם מונח חלול, ריק מתוכן בעוד שה"אפוטרופסות" הוא המושג המרכזי המגדיר את האחריות ההורית. האפוטרופסות היא המעניקה להורה את הזכות להחליט בנוגע לטיפול הרפואי בילד, החובה והזכות לדאוג לצרכים שונים, כמו גם לנכסיו של הילד, להחליט על מוסדות הלימוד שלו, על קביעת החינוך שלו וכן הלאה. לענין זה הביא במאמרו את בג"צ 181/68 פלורסהיים (פד"י כ"ב[2] 723, 1968)".

"לטעמי, ההגדרה המשפטית של "משמורת" או חזקה, איננה משמעותית לא בכלל ולא כאן. ולא רק שאיננה משמעותית אלא שהיא מהווה בשל הנפח הלא נכון שניתן לה בציבור, לעיתים גם בפסיקה, בסיס למאבקי כח וכבוד בין ההורים. החשיבות שביחסי הורים – ילדים איננה בהגדרה אלא בתוכן ובמימוש. הזמן בו שוהים הילדים עם כל אחד מההורים הוא משמעותי, מעורבותם של ההורים בחיי הילדים, נטילת אחריות, אחריות יום יומית אישית, כלכלית, והמקום הנותן להורה האחר ולמשפחה המורחבת – היא העיקר. כפי שכתב ד"ר מאז"ה המשמורת נתפסת בעיני רבים כמתירה להורה המשמורן, להדיר את ההורה האחר ולהרחיקו מהילד ומצד שני כפטור של ההורה הלא משמורן מאחריותו הטיפולית בילד. משכך, ולמרות שבהחלטה הזמנית נקטתי במונח של העברת משמורת זמנית, מהאם שהיתה ההורה המשמורן עד אותה החלטה, לאב, בבואי היום, לתת הכרעה סופית במסגרת פסק הדין, בנסיבות תיק זה לא אעשה עוד שימוש במונחים אלה. מצאתי לנכון, לצאת מההגדרות המעצימות הורה אחד ומדירות את האחר ולהביא לחלוקת האחריות ההורית בין ההורים, בתקווה להביא לסיום המאבק. לא כך יהיה, תמיד פתוחה הדרך להביא לשינוי נוסף והכל בהתאם לטובת הקטינים שהיא השיקול הראשון במעלה כהגדרת האמנה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *