בתי הדין הרבניים לטובת האישה – שחיתות ברבנות

 

בתי דין רבניים בשירות האינקוויזיציה הפמיניסטית

בתי הדין הרבניים נהפכו סניף של נעמת, ויצ"ו ושדולת הנשים.  הרבנים, אשר רוב ציבור המתגרשים סולד מהם, ומהכפייה הדתית הבלתי נסבלת, חרדים כל כך לכיסאם ולג'ובים הנפלאים שלהם, עד כדי כך שהם משתפים פעולה עם ארגוני הנשים ל"שחיטה כשרה" של הגברים הנאלצים להתייצב בפניהם.  הדיינים פוסקים לרעת הגברים פעם אחר פעם, וארגוני הנשים מיללים בראש חוצות שהרבנות מפלה אותם.  כך נוצר שיתוף פעולה שבשתיקה כאשר נוח לארגוני הנשים שיש כתובת עליה הן יכולות להצביע כמי שאחראי להפליית נשים, כביכול, בעוד הרבנים למעשה פוסקים כמצוות שדולת הנשים המלומדה, מחשש שמחר יגיעו הנשים למחות בשערי הרבנות נגד הפליית הנשים המדומה, ויגרמו לסגירת בתי הדין הרבניים ואובדן המישרות הנחשקות. ראו ארגוני הגברים: על החברה החילונית להתגרש מבית הדין הרבני , אריאל לוין, עו"ד, nfc .  ראו גם מה עניין שניט לבתי הדין הרבניים?  7/2/2012 אריאל לוין, עו"ד, nfc .

איננו רואים אף ארגון הנשים הקורא לחברותיו לצאת לרחובות ולהפגין נגד העוול בבית הדין הרבני, פשוט מפני שהעוול ברבנות נעשה לגברים, פעם אחר פעם.  הקונספירציה הרבנית-פמיניסטית עדיין לא נחשפה דייה, אולם אין ספק שכיום כדאי ואף משתלם לנשים לפתוח תיקי משפחה ברבנות, ולא בבית המשפט למשפחה.  לגברים, שני הפורומים גרועים, אבל כיום נראה שבתי הדין הרבניים גרועים לגברים אפילו יותר.

כאשר נשאלה גלי עציון, נציגת נעמת, מדוע איננה שולחת נשים להפגין מול בתי הדין הרבניים נגד ה"קיפוח", תשובתה הייתה "לנו אין סיבה.  שילכו הגברים להפגין ברבנות".  יש סיבה מדוע ארגוני הנשים אינן עושות דבר מול הגוף שהן טוענות שמקפח אותן.  הסיבה היא שנוח להן מאוד להנציח את המצב כמו שהוא ולהינות מההטבות של "הדין האישי" גם בבתי הדין הרבניים וגם בבית המשפט למשפחה.

רוב הזעם הפמיניסטי הוא נגד מה שהן מציירות כסלחנות של בתי הדין לגברים סרבני גט.  בפועל, גברים סרבני גט נשלחם לכלא.  נשים סרבניות גט, לא רק לשלא נשלחות לכלא, הן גם נהינות ממוזונות אישה שממשיכים להצטבר כל עוד האישה מסרבת גט.  לאישה גם הטבות בבתי הדין בדמות תביעה למדור ספציפי ותביעה לכתובה. לנו לא ברור בכלל מדוע שבכלל יהיה איכפת לנשים אם יקבלו גט, או לא.  הרי אם הן בחרו להינשא ברבנות, הרי שלקחו על עצמן את הסיכון שהגט לא ינתן על פי רצוונן בלבד.  על פי ישראל היום, 18/11/2011, בישראל יש 180 מסורבות גט, ו 190 מסורבי גט, כאשר מסורב גט הוא ני שלא קיבל גט שנתיים מיום התביעה.  הרב צוריאל בובליל ועו"ד אביבית מוסקוביץ הקימו את המרכז הבינלאומי לאכיפת גירושין".  שני אלה דורשים חקיקה להטלת סנקציות חדשות נגד גבארים, ו"למנות יותר הרכבים שיתרכזו רק בזה"שני אלה והכון שלהם גרמו למצב בו כל גבר הנכנס בשערי בית הדין הרבני חשוד מיידית כסרבן גט בפוטנציה, מה שמאפשר לדיינים להוציא צווי מעצר במעמד צד איד, וצווי עיכוב יציאה במעמד צד אחד, רק על סמך הטענה שהבעל חשוד בסיררוב למתן גט.  ידועים מספר מקרים של תושבי חו"ל שהגיעו לארץ ונתקעו פה, לאחר שהדיינים הכינו לגבר אמבוש משפטי, ולכדו בציפורניהם תיירים מחו"ל באמצעות צווי מעצר ועיכובי יציאה, למשל הדיין הפמיניסטי דניאל אדרי. בובליל ומוסקוביץ מתגאים למשל כיצד הוציאו תביעת מזונות וצו עיכוב יציאה נגד גבר תושב שיקגו, בשם אישה תושבת שיקגו, שבכלל לא גרה בארץ:  "הבעל צעק ושצף נגד בית הדין הרבני, בטענה שהוא אמריקאי, ואין לבית הדין סמכות.  הדבר לא עזר לו שכן בית הדין קיבל את עמדתנו שהוא מוסמך לדון בתביעת מזונות האישה". פעולות מסוג אלה הם הפרה בוטה של הדין הבינלאומי, כאשר ברור על פניו שלאישה שבכלל לא גרה בארץ, נגד בעל שלא גר בארץ, לבית הדין הרבני, או כל ערכאה בישראל אין כל סמכות להתערב.  אבל הדיינים עושים מה שהם רוצים, תוך הפקרות מוחלטת של זכויות האדם, ודינים בינלאומיים.  רק בשנתיים האחרונות נודע על תושב ניו ג'רזי שעוכב בישראל תמורת 100,000 ש"ח, תושב קליפורניה שעוכב תמורת עירבון של 1,750,000 ש"ח, ותושב ספרד שנאסר בבואו לארץ, והגט ניכפה עליו ביום בו נודע לו שבכלל הוגשה נגדו תביעה. הדברים הגיעו לתקרית בינלראונמית, כאשר השופטת בוני מיזדול בניו ג'רזי בפניה הובאו מעללי בית הדעים הרבי, הכריזה כי מעתה ואילך, אף פסק דין מבית המשפט הרבני לא יאכף בניו ג'רזי או יוכר כפסק דין ששוה משהו (21/9/2011), וזו רק ההתחלה.

במאמרו, עו"ד אריאל לוין כותב:  "המיתוס שבתי הדין הרבניים טובים לגבר ורעים לאישה מושמע כל-כך הרבה פעמים, עד שיש מי שמאמינים לו. גברים מתגרשים רבים דורשים בסכלותם ממי שמייצג אותם למהר לבית הדין הרבני. אבל, עורכי דין העוסקים בענייני משפחה יודעים שהאמת היא אחרת לגמרי: בתי הדין הרבניים הם רעים לכולם, גם לגברים וגם לנשים. גם גברים וגם נשים מספרים סיפורי זוועה על המתרחש בבתי הדין הרבניים. על פסקי דין מוזרים, על התעלמות מהחוק, על שתדלנות אצל הדיינים, ועל שיטה משפטית שבה כל דיין אינו רואה עצמו מחויב לא רק לחוק הישראלי, אלא גם להלכה הדתית המקובלת, והוא פוסק כראות עיניו. וגם עורכי הדין עצמם סובלים מהשיטה הארכאית המוזרה הנוהגת שם.  רבות גם נכתב על העובדה שהשופטים בבתי המשפט האזרחיים מתקשים לפענח את פסקי הדין הרבניים. אדרבה, נסה נא אתה הקורא לכתוב בשפה מודרנית את המובאה הבא מפסק דין כזה שבו נתקלתי לאחרונה: "כמובא ברמ"א סי' ע' סעיף י"ב ומקורו מהמרדכי. שם מבואר דאם עזבה את הבית עקב זאת שהוא גרם הקטטה אינה מורדת ורק אם היא ארגלה קטטה היא מורדת. ולפי"ז מדוע האישה תקרא מורדת ותפסיד מתנותיה במקום שהוא אשם בזה שהוא מאוס בעיניה. והנה ברמ"א סי' ע"ז בדינא דמתיבתא כתב בנותנת אמתלא לדבריה למה מורדת בו, כגון: שאומרת שאינו הולך בדרך ישרה ומכלה ממונו וכיוצא בזה, אז דנינן ליה כדינא דמתיבתא וכל מה שכתב ונתן לה מחזרת".

הדברים הבאים מעובדים ממאמרו של יעקב אליה: "הריקבון במערכת בתי הדין הרבניים"

לבתי דין רבניים יש סמכות שיפוט ייחודית בענייני נישואין וגירושין של יהודים וסמכויות מקבילות לבתי משפט לענייני משפחה בעניינים הכרוכים בגירושין דוגמת: חלוקת רכוש, מזונות ומשמורת ילדים. בבתי הדין הרבניים מועסקים כ- 100 דיינים וכ- 250 עובדי מינהל.מחלות רבות אולם המחלה הקשה ביותר במערכת מקורה במערך בתי הדין הרבניים. במדינת ישראל ישנם מאות גופים ממסדיים. לא ניתן לאתר שום גוף ממסדי שפעילותו מאופיינת בכשלים כה רבים, קשים ועמוקים, המשתווים או עולים על אלה המאפיינים את מערך בתי הדין הרבניים. לא ניתן לאתר שום מערכת משפטית במדינה נאורה כלשהי בעולם, המאופיינת ברמת נחשלות העולה על זו הקיימת במערך בתי הדין הרבניים.

בעוד תחושה העיקרית ביבור כלפי מערכת המשפט בישראל מתבטאת בחוסר אמון, ביחס לבתי הדין הרבניים התחושה העיקרית מתבטאת בשנאה. בתי הדין הרבניים לא מתפקדים בשום מישור כבתי משפט.  הסופרת הדתית נעמי רגן כתבה : "הגיע הזמן לפרק את בתי הדין הרבניים. בגלל חוסר היעילות, העוולות והשחיתות. בעניינים דתיים, כל קהילה יכולה להקים לעצמה בית דין משלה", ואנו מסכימים.

 1. ציטוטים מפיהם של יודעי דבר על הבד"ר

  • שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן : "83% מהדיינים הם חרדים ו- 17% משתייכים לציונות הדתית. אלה הנתונים הקיימים. זו עובדה" (פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט 15.5.07).
  • ד"ר עליזה לביא, מרצה באוני' בר אילן  : "לנציגי 10%-13% מהאוכלוסייה הוענקה שליטה אבסולוטית בנושאי אישות של רוב האוכלוסייה היהודית במדינה. מדובר באנשים המנותקים כמעט לחלוטין מהוויית הרחוב הישראלי" (ynet 10.4.07).
  • המנכ"ל לשעבר של בתי הדין הרבניים בן דהן: "למעלה מ- 90% מהמתדיינים אצלנו אינם דתיים" (haaretz  15.6.10).

 דעות כלליות של משפטנים בכירים 

  • מישאל חשין, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס: "בית הדין כפוף למדינה, אולם סקירה מקרוב מראה שבתי הדין מנהלים מדינה בתוך מדינה. הם אינם מכירים במדינה ומתעלמים מהחוקים במכוון(ynet 12.3.10 ).
  • עו"ד יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל: " כל מי שנזקק אי פעם לשירותי מערכת בתי הדין הרבניים יודע היטב כי מרגע שנכנס לשם הוא במרחב אחר, לא עדכני ולא ישראלי. בבתי הדין הרבניים שולטת השקפת עולם שוביניסטית, מוסר עבודה לקוי, נהלים חלקיים וחוסר בתודעת שירות(ynet 20.5.08).
  • עו"ד שלום אטלי, מומחה במשפט העברי: "רק מספר קטן של תלמידי חכמים ממשיך ללמוד בכוללים לדיינות, ביודעם שהסיכויים להתמנות לדיין אינם תלויים בכישוריהם אלא ביחסיהם המשפחתיים והמפלגתיים של המועמדים" (סנהדרין 15.2.11 ).
  • פרופ' למשפטים פנחס שיפמן, מומחה לדיני משפחה ולמשפט העברי: "חסרים בבתי הדין : מוסר עבודה, נורמות של אתיקה ותרבות שיפוטית. הדיינים ממלאים לא פעם תפקיד של סוכני תעמולה אנטי-דתיים" (NEWS1 30.8.10).
  • עו"ד בתיה כהנא, ארגון מבוי סתום: "הדיינים אינם מכבדים את מוסדות המדינה, רואים בבתי המשפט ערכאות של גויים ואינם מכירים בחוק הישראלי כמקור סמכותם" (ynet 5.4.09).
  • עו"ד אירית רוזנבלום, מנכ"ל ארגון משפחה חדשה: "הממסד הרבני וכל מה שהוא מייצג הוא אשר גורם לנו להתרחק כל כך מערכי היהדות המקוריים" (ynet 12.7.07).
  • עו"ד וח"כ לשעבר אתי לבני : " המצב בבתי הדין הרבניים הוא לא פחות מקטסטרופאלי"  ( nrg 26.1.06).
  • עו"ד דיינה הר אבן, מומחית בדיני משפחה: "כאשר אנחנו מדברים על דיינים שיש להם תפקיד שיפוטי והם אינם מכירים את חוקי מדינת ישראל, הרי שזו שערורייה שאין למעלה ממנה" (פרוטוקול ועדת הכנסת לקידום מעמד האשה 13.9.06).

 השנאה לבתי הדין מזוויות שונות –

  • הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת לענייני הלכה וטכנולוגיה : "בתי הדין האזוריים שנואים על הציבור החילוני והדתי ואפילו על החרדים" (Ynet 12.4.07).
  • ח"כ לשעבר עמירה דותן : "יש שנאה לבתי הדין הרבניים. יכול מאוד להיות שכאשר נדון בנושאים המהותיים, נבין מה מקור השנאה הזאת( פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט, 5.6.08).
  • ח"כ לשעבר ניסן סלומינסקי, שימש חבר בוועדה למינוי דיינים: "בתי הדין נמצאים בשפל גדול, בלי כבוד ובלי הדר. רבים בציבור אף עוינים אותם" (2007,  www.toravoda.org.il/node/584).
  • הרב אלי בן דהן, המנכ"ל לשעבר של בתי הדין אמר: "ישנה הסתה נגד בתי הדין וכולם אוהבים לשנוא את בתי הדין" (ynet 12.3.10).
  • הרב שלמה עמאר, נשיא בית הדין הרבני הגדול : "ישנם גורמים רבים הרואים לעצמם מצווה אידיאולוגית או פוליטית להילחם בבתי הדין, אך יש להבדיל בין ביקורת עניינית שהיא רצויה ומתקבלת, לבין הכפשות שאינן מן הענין" (דתילי  26.3.09 ).

פסקי הדין –

  • ד"ר אורית קמיר, משפטנית: "פסקי הדין שהם כתובים סתומים, בלתי מנומקים, ולוקים בשרירות, בעמימות ובחוסר מחויבות בולטים לחוק הישראלי ולערכי המדינה. הדיינים אינם משפטנים ונבחרים במיני דילים מפוקפקים" (ynet 24.2.08 ).
  • ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט  : "בגלל הלשון הסתומה שבה כתובים פסקי הדין הרבניים, רוב שופטי בית המשפט העליון, אינם מסוגלים אפילו לקרוא את פסקי הדין" (nrg 25.6.06).
  • עו"ד אדווין פרידמן, לשכת עו"ד : " בתי הדין או שדנים כפי שבג"צ קבע או שלא דנים כפי שהוא קבע וזה תלוי באותו הרכב. לא יתכן מצב שבית הדין יתעלם מפסיקה של בית המשפט העליון" (פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט 5.6.08).

 עמדות מנוגדות לגבי ההשוואה עם ערכאות אזרחיות –

  • מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב יוסף עובדיה ששימש בעברו גם כדיין אמר: "כל מי שפונה לערכאות, לבתי המשפט החילוניים – מרים ידו בתורת משה רבנו, כאילו חירף וגידף ואין לו חלק בעולם הבא" (ynet 20.6.10).
  • ח"כ זהבה גלאון, מהשמאל הפוליטי: "בתי הדין הרבניים – קריקטורה של בתי המשפט" (ynet 20.5.08).  כאן אנחנו חייבים לציין את צביעותה של זהבה גלאון.  כמי שלוחמת לשוויון זכויות בכל תחום אפשרי, דווקא כשמדובר בשוויון הורי, וזכויות הילד לשני הורים, גלאון מגלה אטימות, ניבזות, וממטירה שקרים מגדריים הגובלים בהסתה וחירחור ריב ומדון בציבור, ועל כך מגיע לה רק בוז.

 פתרונות מוצעים –

  • הרב בן דהן, שימש כ- 20 שנה מנכ"ל בתי הדין: "הייתי הופך את בתי הדין לכמה שיותר הרכבים של דיין אחד במקום שלושה. קרוב ל- 60% עד 70% מהתיקים יכולים להיות נדונים ע"י דיין אחד" (סנהדרין 15.10.10).
  • ח"כ זבולון אורלב, מנכ"ל לשעבר של משרד הדתות מציע: "כל שלושה מועמדים להיות דיינים, יוכלו להקים בית דין רבני פרטי שיינתנו לו כל הסמכויות המקבילות לבית הדין הרבני הממלכתי" (ynet 30.1.11).
  • אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס: "יש לשלול מבתי הדין של המדינה את הזכות לדון בענייני רכוש של בני זוג הבאים להידיין בפניהם. הדיינים יכולים לשמש כבוררים מוסכמים בכל נושא,  אך לא כרשות שלטונית" (ynet 12.5.11).
  • ח"כ זאב אלקין : "מה שכן ניתן לקבוע בכנסת, האם המדינה רוצה לתת לבתי הדין הרבניים סמכויות כפי שיש אצלם כיום. אנחנו כן יכולים לשנות את הגבולות של הסמכות( פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט, 5.6.08).
  • פרופ' מנחם בן ששון, יו"ר לשעבר של וועדת החוקה : " בבתי הדין הרבניים קיימת תפיסה נוקשה של אנשים שמאמללים רבים מאזרחי ישראל. באופן שבו מתנהלים בתי הדין הרבניים, עבר זמנם. צריך לבנות מערכת חלופית" (דה מרקר 8.2.09).
  • נעמי רגן, סופרת דתית: " הגיע הזמן לפרק את בתי הדין הרבניים. בגלל חוסר היעילות, העוולות והשחיתות. בעניינים דתיים, כל קהילה יכולה להקים לעצמה בית דין משלה" ( ynet 28.2.01).
  • עו"ד סוזן וייס: "אני אומר משהו מאוד קשה. אני חושבת שיש לסגור את בתי הדין הרבניים. בתי דין רבניים לא מתפקדים כבתי משפט"  ( ynet 28.2.10).

 כנסת המתנערת מחובתה –

  • ח"כ עתניאל שנלר אמר: "אני רוצה לומר לפרוטוקול שלא נטעה. אני מכיר חמש-שש-שבע יוזמות חקיקה בתחום בתי הדין הרבניים. קרוב לוודאי שאף אחת מיוזמות החקיקה לא תעבור" (פרוטוקול  ועדת חוקה, חוק ומשפט 19.6.08).
  • אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס: "הבעיה העיקרית של המשפט שלנו כיום היא תחום דיני המשפחה. שם הדברים לא זזו עוד מהתקופה הטורקית( עורך הדין אפריל 2011 ).
  • עו"ד יורי גיא רון, ראש לשכת עורכי הדין היוצא: " המצב הקיים בדיני המעמד האישי הינו בלתי נסבל, ולטעמי יש לנו רק מה להתבייש בו כאומה, כחברה וכמשפטנים( עורך הדין, יוני 2008).
  • עו"ד רפי שדמי, מומחה לדיני משפחה: " דיני המשפחה זה התחום הקשה ביותר במשפט. עד היום, המדינה לא ידעה לעקור ממנו אלמנטים דתיים שמסבכים את המצב עוד יותר( גלובס, 14.7.11).
  • ח"כ לשעבר אתי לבני: "המאבק שהובלתי בכנסת נגד מינוי דיינים ללא השכלה משפטית לא צלח" (nrg 26.1.06).

 2. העדר הכשרה במשפטים

לדיינים ישנן סמכויות שיפוטיות מקבילות לאלו שישנן לשופטי משפחה ובהם בתחומים כמו : חלוקת רכוש, אחזקת ילדים ומזונות. למרות זאת לרובם המוחלט של הדיינים אין הכשרה משפטית או אפילו אקדמית.

  • עו"ד דיינה הר אבן מומחית בדיני משפחה אמרה (פרוטוקול ועדת הכנסת לקידום מעמד האשה 13.9.06). "חוק יחסי ממון למשל הנו חוק מורכב ומסובך. לא יעלה על הדעת שדיינים לא יכירו לא את החוק ולא את הפסיקה. כדי שדיינים יכירו את החוקים, הם חייבים בראש וראשונה להיות משפטנים.  דיינים חייבים לעבור הכשרה כמשפטנים. זה אלמנטארי".
  • השופט שמואל חמדני, סגן נציב תלונות הציבור אמר: "בדוח של הנציבות בשנת 2007, המלצנו שתהיה הכשרה משפטית לדיינים" (פרוטוקול הוועדה לביקורת המדינה 4.7.05).

בפועל לא די שהדיינים אינם משפטנים אלא שלרובם המוחלט אין אפילו סיוע משפטי זמין. להלן דברים שאמרו בנושא נציגים של מערכת בתי הדין הרבניים :

  • עו"ד שמעון יעקבי, היועץ המשפטי לבתי הדין : "אני כיועץ משפטי ועוד סגן צריך לתת שירות לתשעים וחמישה דיינים. זה לא יאומן ( פרוטוקול ועדת המשנה לועדת החוקה, חוק ומשפט 15.12.04).
  • הרב יונה מצגר, נשיא הרבנות הראשית : " היינו מעוניינים בהחלט שבכל בית דין יהיה יועץ משפטי, שידע לייעץ לדיינים גם בדברים המשפטיים שהם לא בקיאים בהם" ( פרוטוקול הוועדה לביקורת המדינה 4.7.05).

זה נשמע הזוי ובלתי נסבל שמדינה המתיימרת להיות "נאורה" כישראל מעניקה לדיינים סמכויות מלאות בנושאים הכרוכים בגירושין שחל עליהם הדין האזרחי, בלא לדרוש מהם ולו הכשרה מינימאלית בתחום המשפטים.

 3. הליכים מעוותים במינוי דיינים

  • מצבת כוח האדם של בתי הדין הרבניים כוללת 100 דיינים. הדיינים נבחרים באמצעות הוועדה למינוי דיינים. בוועדה 10 חברים : 2 הרבנים הראשיים, 2 דיינים מבית הדין הגדול, 2 חברי כנסת, 2 עורכי דין, שר המשפטים וחבר ממשלה.
  • לאורך עשרות שנים רוב חברי הוועדה הנם חרדים. כתוצאה מכך בממוצע 83% מהדיינים הנבחרים הנם חרדים.

החוקרת שרון מייבסקי חקרה את הליכי בחירת הדיינים. בנושא זה היא כתבה   (nrg 30.5.05):  "הכל קומבינות, הכל פוליטיקה, הכל מניפולציות", "אני לא מדברת על מינוי נשים כדיינות, למרות שאין עילה הלכתית נגד. אבל רוב הדיינים חרדים, לא נדרשת מהם השכלה משפטית, אקדמית ופתיחות אינטלקטואלית", "חתך מייצג של הדיינים מעיד על הומוגניות עצובה. אורתודוקסים, חרדים, גברים".

לאישוש דברים קשים אלה, ח"כ עתניאל שנלר, חבר הוועדה למינוי דיינים אמר : "אני חושב שנושא מינוי הדיינים היום הוא לא ראוי. זה הפך להיות נושא פוליטי ולא נושא מקצועי וזה חלק מהבעיה" (פרוטוקול ועדת החוקה  5.6.08).

ב- 19.3.07 התכנסה הוועדה למינוי דיינים ובחרה כ- 15 דיינים חדשים. כ- 12 מתוך 15 הדיינים שנבחרו הנם חרדים ורק 3 דיינים שייכים לדתיים הלאומיים. רק 6 מתוכם שירתו בצבא.

בכתבת תחקיר שפורסמה בעיתון הארץ נכתב על המועמדים שנבחרו  (haaretz 20.3.07) :

  • מבדיקה שערך הארץ עולה, כי רק לאחד מבין הדיינים החדשים, שלמה שטסמן, השכלה משפטית.
  • לעומת זאת, מרבית הדיינים שנבחרו הם בעלי קשרים לחוגים בעלי השפעה ביהדות החרדית.
  • הרב בנימין אטיאס הוא אחיו של  השר אריאל  אטיאס מש"ס. הרב משה בצרי הוא בנו של דיין בכיר. הרב יצחק הדאיה הוא נכדו של דיין בכיר. הרב שלמה שטסמן הוא בנו של  רופאו האישי של מנהיג ש"ס.

עו"ד ציפי פינקלשטיין, מומחית בדיני משפחה אמרה על הדיינים שנבחרו : "ניתן ביטוי כל כך קטן לזרם שרצינו לראות: יוצאי צבאי, רבנים בוגרי תארים אקדמאים ומשפטנים" (ynet  20.3.07).  להמחשת דבריה של  פינקלשטיין, להלן דוגמה למועמד ראוי שלא נבחר: עו"ד דוד בס, תואר שני בהצטיינות במשפטים וסגן אלוף במילואים.

  • כנגד הליכי המינוי המעוותים של 15 הדיינים שנבחרו, הגישו מספר ארגונים חברתיים בג"ץ. בעקבות הבג"ץ ותשובת היועץ המשפטי שהסכים שנפלו פגמים בבחירה, הוחלט לקיים מחדש את הליכי הבחירה לכלל המועמדים.
  • ח"כ לשעבר ניסן סלומינסקי כתב על העתירות : "היועץ המשפטי, שקרא את העתירות, פסל מיד את בחירת הוועדה והורה להתחיל את כל ההליך מחדש, כלומר לראיין מחדש את כל 200 המועמדים" (2007,  www.toravoda.org.il/node/584).
  • בתאריך 26.9.07 התכנסה הוועדה למינוי דיינים לבחירה מחודשת של דיינים. למרבה התדהמה, כל 15 הדיינים שהליך בחירתם נפסל, נבחרו מחדש ע"י הוועדה. במסגרת הקומבינות, כדי לרצות את המתנגדים מקרב חברי הוועדה, היא  בחרה 4 דיינים נוספים. התוצאה הסופית : נבחרו 19 דיינים, 14 חרדים ו- 5 דתיים לאומיים.
  • את האבסורד סיכמה עו"ד בתיה כהנא ממגישות העתירה לבג"צ במלים קשות : "הליך המינוי השני הוא יריקה בפרצוף של בג"צ. בית המשפט שלח את ועדת המינוי להליך נוסף והפתעה – יצא בדיוק אותו דבר כמו בהליך הראשון, פלוס בונוס, אתנן פוליטי של ארבעה חובשי כיפות סרוגות" (nrg 18.10.07).
  • לאחרונה, ב- 19.11.10 מונו ע"י הוועדה למינוי דיינים 12 דיינים חדשים. בדיל הגלוי הנוכחי החליטו חברי הוועדה כי שליש מהדיינים הנבחרים יהיו מהמגזר הדתי ציוני ושני שליש מהמגזר החרדי.
  • המנכ"ל לשעבר של בתי הדין הרבניים בן דהן נשאל לאחרונה את השאלה הבאה : "ישנה טענה שחלק מהמינויים אינם ענייניים". הוא השיב  : "אני לא יכול להגיד ב-100% שאתה צודק  אבל בחלק מסוים יש מן האמת. באמת לא בודקים האם למועמד התכונות הנדרשות מדיין" (סנהדרין 15.10.10).

 4. שוחד, מעצרים, פרשת זלמן ותופעת המאכערים

השוואה בין ערכאות אזרחיות לדתיות בתחום של טוהר המידות מגלה פערים מהותיים לטובת בעלי התפקידים בערכאות אזרחיות. המידע הקשה המפורט כאן הוא ברובו ייחודי לערכאות רבניות.  להלן  דוגמאות שפורסמו באמצעי התקשורת על מעצר עובדים מנהליים בבתי הדין הרבניים:

  • נעצרו מזכירי בתי הדין הרבניים בתל אביב ובבאר שבע. השניים חשודים שלקחו שוחד תמורת אישורי גיור. לאחר שהתלוננו על מחושים במהלך חקירתם הם הועברו לטיפול בבית החולים וולפסון בחולון ( חדשות נענע 21.11.99).
  • השלוחה הצפונית של היחידה הארצית לחקירות הונאה עצרה מזכיר הרכב בבית הדין הרבני בחיפה ואת אחד ממשגיחי הכשרות ברבנות בעיר. מעצרם התבצע בעקבות חקירה סמויה שניהלה המשטרה כשנה. השניים חשודים כי בשנתיים האחרונות קיבלו טובות הנאה ושוחד ( ynet 19.11.06).
  • בדצמבר 2006 פורסם תחקיר NEWS1 על פני 5 עמודים שהתמקד בהתנהלותו של זלמן קויטנר שהנו מנהל פניות הציבור של בתי הדין הרבניים. להלן מבחר ציטוטים מהתחקיר  (NEWS1 8.12.06): האיש הכי חזק במוסד בתי הדין הרבניים הוא זלמן.  זלמן קויטנר הוא מנהל פניות הציבור.  האיש עובד כבר כ- 30 שנה במוסדות הרבניים השונים. החשד : קויטנר מתקשר באופן עצמאי לדיינים, מפעיל את השפעתו בניהול מקרי דין ודורש דין על פי רצונו. המשמעות : עיוות דין וזיופים. זלמן "יסדר" קויטנר מודה שהוא מדבר לא אחת עם הדיינים טלפונית כדי לזרז את ההליכים. ואנחנו שואלים על מה ולמה צריך מנהל פניות הציבור לדבר עם דייני בית הדין הרבני ? היעלה על הדעת כי מנהל פניות הציבור במערכת בתי המשפט בישראל יבדוק, יפשפש, ישאל וינסה להפעיל קשרים ומערכת לחצים ופוליטיקה פנימית, כדי להשפיע ולו במעט על שיקול דעתו של השופט המחוזי היושב בדין ?
  • באותו תחקיר היתה התייחסות גם לתופעה הפסולה של "מאכערים". להלן מבחר ציטוטים (NEWS1 8.12.06) :
  • יש רק לתפוס את המאכער המתאים המסתובב בדרך כלל במסדרונות בתי הדין, לתת תשלום קטן, לארגן קומבינה קטנה, והכל מסודר.
  • זלמן קויטנר מנהל פניות הציבור – אני פעם פניתי לרב הראשי ואמרתי לו שאחיו הפך להיות מאכער, והוא מקדם תיקים תמורת כסף. הוא אמר לי אתה הראשון שיש לו אומץ לומר את זה בפנים והוא זרק אותו מבית הדין.
  • על פי המידע שהגיע ל- NEWS1, פעולתו של אותו מאכער בבית הדין התמקדה בניהול תיקים ופתרון בעיות מחוץ לכותלי בית הדין, כמו גם פעולות שנעשו בתיקי גירושין כשאלה היו מונחים בארכיון בית הדין, ללא היתר ומבלי שאחד הצדדים יידע מפעולות אלה, לרבות הדיינים עצמם.
  • המשטרה המליצה בשנת 2005 להעמיד את הרב הראשי יונה מצגר לדין בחשד לקבלת שוחד. ההמלצה הועברה לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. בנושא זה נכתב  (nrg 3.4.06) :
  • בדוח שמשתרע על פני 30 עמודים תוקף מזוז את התנהלותו של הרב מצגר בחקירה.
  • היועץ המשפטי קורא לרב לקחת אחריות אישית ולהתפטר מתפקידו הן כרב ראשי והן כדיין.
  • הרב הראשי יונה מצגר כמובן שלא יוותר בקלות על מנעמי השלטון. הוא ממשיך לשמש כרב ראשי כאשר עלויות השכר של המדינה בגינו מוערכות בקרוב למיליון ₪ לשנה.

5. השפעת מקורבים על דיינים ועל גיבוש פסקי הדין

אחת התופעות הנפוצות והמקוממות ביותר בבתי דין רבניים נוגעת להשפעת מקורבים על דיינים ועל גיבוש פסקי הדין וההחלטות שלהם. קיומה של התופעה בכלל והיקף תפוצתה בפרט, כפי שיתוארו כאן מעוררים גועל נפש.  יש הטוענים שאין צורך בבתי הדין הרבניים כי הכל נסגר שם על פי קשרים. חיזוק לטענה זו עולה מדבריה של עו"ד דיינה הר אבן, מומחית בדיני משפחה, שאמרה  (פרוטוקול ועדת הכנסת לקידום מעמד האשה 13.9.06) :

  • חמור מכל בעיני והדברים חייבים להיאמר, זו ההשפעה שיש למקורבים על  דיינים.
  • ראיתי את המשוב של הדיינים ואפילו דובר שם על שוחד שומו שמיים. אינני מדברת על כך.
  • כאשר מדובר בבתי המשפט, איש לא יעלה על דעתו להרים טלפון לשופט הביתה ולשאול: אולי תעזור לי, שתדלנות.
  • מנגד בבתי הדין אנחנו נמצאים במצב שמכרים, מיודעים, צדדים, טוענים רבניים, מקורבים של רבנים אחרים שמכירים את הרבנים ומי לא, מוצא את הרב אם לא בבית אז בבית הדין.
  • רבותי, לא מדובר על מקרה אחד, לא מדובר בשניים, אני בהחלט אומר לכם מקרים ומקרים רבים כאלה.

כדי לבסס את טענותיה של עו"ד הר אבן, להלן עיקרי פרשה שמתוארת באמצעות נציבות תלונות הציבור, שלא ניתן למצוא מקבילה לה בחומרתה, בקרב שופטי בתי המשפט  (דוח נציבות תלונות הציבור על שופטים – 2008 ):  ארגון נעמ"ת הלין לנציבות בשם אשה שקיבלה גט בהליך של רמיה, מבלי שהאישה היתה מודעת לכך שמדובר בגט. המחותן של הבעל פנה לגיסו הדיין ומסר לו תופס בקשה של הבעל לגירושין. הדיין פתח בעצמו תיק גירושין ואף שילם את האגרה בהמחאה אישית. האשה הובאה עם בעלה אל בית הדין האזורי בו מכהן הדיין, תוך שנאמר להם כי מטרת הביקור הנה קבלה וחתימה על טפסים לצורך קבלת דיור ציבורי. לדברי האשה, רק כשהגיעה לבית סבתה, הסבירה לה הסבתה המופתעת את מהות הטקס שהיה גירושין מבעלה. הנציבות מצאה את התלונה מוצדקת בכל הנוגע ל- 3 הדיינים שהיו מעורבים בסידור הגט, והורתה לרשום על כך הערה בתיקם האישי. אשר לדיין שמשך בחוטים ופעל לעריכת הגט תוך הסתרת קירבתו המשפחתית לבעל, הוחלט להמליץ לשר המשפטים על העמדתו לדין משמעתי. מאוחר יותר פורסם שהאירוע התרחש בבית הדין הרבני בתל אביב. הדיין שמשך בחוטים הנו הרב דב דומב לגביו הורה שר המשפטים לגבש קובלנה משמעתית. שלושת הדיינים הנוספים ששיתפו פעולה הנם : הרב אבירן יצחק הלוי, הרב יצחק אלמליח והרב צבי בן יעקב. ניתן לשים לב שבאירוע זה שיתפו פעולה 4 דיינים מאותו בית דין. המומחית לדיני משפחה הר אבן מדברת על מקרים כגון אלה כחלק מההתנהלות השוטפת של מערך בתי הדין הרבניים.

כדי להמחיש עד כמה הבעיות בתחום עמוקות יצוין שההליכים המשמעתיים שננקטים כנגד הדיין דב דומב, לא מרתיעים אותו מהמשך פעילות פסולה כמקורב בתיקים אחרים. כך לדוגמה ביחס לתיק אחר לגמרי  המתנהל בבית דין בפ"ת נכתב לגבי הדיין דב דומב (nrg 13.5.11) : הנתבע בתיק גירושין הוא בן משפחה קרוב של הרב דב דומב. אל האשה בתיק הגיע מכתב יוצא דופן, כתוב בכתב ידו של הדיין דב דומב הכולל הצעת פשרה לסיום הסכסוך. במשפחתה של האשה קיבלו את המכתב הזה בהלם. הכתב שאל את הדיין : מי בדיוק ביקש ממך להתערב בתיק ? הרב דומב השיב : עורכי הדין של הצדדים. עורך הדין של האשה הגיב : אני צריך להיות טירון או מתאבד מקצועית כדי לפנות לדיין שהוא קרוב משפחה של הבעל. הוא פנה להרכב הדיינים בפ"ת לפסול את עצמו בחשד שהרב דומב נמצא עימם בקשר פסול.

עם כל הסלידה מבתי המשפט למשפחה, תופעות חמורות כמפורט כאן בקרב שופטים של בתי משפט עדיין לא נשמעו בתצורה כזו.  למרות שבבתי המשפט למשפחה יש השפעה פמיניסטית של שדולת הנשים הפועלת מאחורי הקלעים ומדרבנת "כסאח" ו"עליהום" על הגברים.  התופעה של השפעת מקורבים על דיינים בבתי הדין הרבניים מעורר סלידה. נורמות בסיסיות של אתיקה ומוסר עבודה זרים לרוב הדיינים ואין מושיע.  במקרים רבים מתדיינים עומדים חסרי אונים מול התופעה בשל קושי אובייקטיבי בהשגת ראיות.

 6. מרוץ סמכויות "Race to File"

לבתי הדין הרבניים ולבתי המשפט למשפחה ישנן סמכויות מקבילות לדון בסוגיות הקשורות לגירושין דוגמת חלוקת רכוש, משמורת ילדים ומזונות. הערכאה שתדון בסוגיות אלו היא זו שאחד מבני הזוג פנה אליה קודם, בשיטת "כל הקודם זוכה". תחרות זאת נקראת : "מרוץ סמכויות".

  • נשיא העליון לשעבר אהרן ברק כתב : "נוצר מצב מביך של מרוץ סמכויות. במקום ניסיון להבנה ולשיקום החיים המשותפים, מוקצנות העמדות ומתחיל מאבק משפטי (בג"צ 100/92 בבלי 1994).
  • נשיאת העליון דורית בייניש כתבה  (בג"צ 8497/00 פלדמן 2001) :  "דומה כי הקמתם של בתי המשפט לענייני משפחה העצימה את החשש למרוץ בין שתי הערכאות".
  • נראה כי במצב הנוכחי גוברת הנטייה של כל אחת מן הערכאות לעמוד על סמכותה בלא לכבד את הערכאה האחרת.
  • אין צורך להרחיב באשר לחסרונותיה של דרך זו. היא מובילה לבזבוז זמן שיפוטי יקר בגין דיונים סותרים בשאלת הסמכות ולפגיעה באמון הציבור במערכת השיפוטית בגין קיומן של הכרעות סותרות.
  • יורי גיא רון, ראש לשכת עורכי הדין היוצא (כיום חשוד בפלילים) אמר דברים חסרי תקדים בחריפותם כנגד מרוץ הסמכויות. להלן מבחר ציטוטים מדבריו :  (עורך הדין, יוני 2008) :  "לכל בר-בי-דעת נהיר לחלוטין, כי מירוץ הסמכויות בין מערכות המשפט האזרחית והרבנית אינו יכול להימשך.  מרוץ סמכויות זה אינו מבטא שיטה, אלא אנדרלמוסיה. אין לו אח ורע בעולם. אין לו שום ייחוס וייחוד, אלא יש בו מתכון בטוח לפגיעה בזכויות יסוד בסיסיות.  יש לגבש הסדר, שיגדיר מהן סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים, באופן שבשום מקרה לא תחפופנה את אלה של מערכת המשפט האזרחית.  מוכרח לבוא שינוי בתחום המעמד האישי בשיטתנו המשפטית והחברתית.
  • עו"ד מתת פלסנר, מומחית בתחום דיני משפחה כתבה (www.psakdin.co.il) :  "מרוץ הסמכויות גורם להקצנה של הסכסוך, להארכה מיותרת של ההליכים ולמתן החלטות סותרות על ידי שתי הערכאות".
  • דין הכריכה קבוע בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים והשינוי הוא למחוקק. מטרת השינוי תהא בחלוקת הסמכויות בין המערכת האזרחית לדתית, כך שבתי הדין ידונו בענייני גירושין ונישואין בלבד.
  • עו"ד מיכל בראון, מומחית בתחום דיני משפחה  (www.Articles.co.il 7.2.10) :  בשל קיומו של  מרוץ הסמכויות, השאלה מי יגיע ראשון לבית המשפט היא בעלת השלכות תוצאתיות.  התוצאה הבלתי נמנעת היא שהמערכת מעודדת פתיחה בהליכים משפטיים. המערכת מודיעה לאזרח : לחכות זה מסוכן.
  • התוצאה של העידוד היא פתיחה במאבק מווקדם מדי. וגם, וזה הכי גרוע, פתיחה במאבק שניתן היה למנעו, אילו רק לא היה סיכון בלחכות.
  • עורכי הדין מנדלסון עציון וד"ר הלפרין קדרי מומחים בדיני משפחה, אומרים : "הגיע הזמן לבטל את הלכת מירוץ הסמכויות ולקבוע בחוק שבתי הדין הדתיים מוסמכים לדון אך ורק בענייני הגירושים וששאר העניינים יהיו בסמכותם הבלעדית של בתי המשפט לענייני משפחה (haaretz  4.12.07 ).

יצוין שהנהגת בתי הדין הרבניים גם היא מודעת לכך שמרוץ הסמכויות הנו בלתי נסבל. להלן לקט דברים שנאמרו:

  • הרב שלמה עמאר : נשיא בית הדין הרבני הגדול – אנו מצויים במצב בלתי נסבל של מרוץ סמכויות בין בתי הדין הרבניים ובתי המשפט ( דתילי  26.3.09).
  • הרב שלמה דיכובסקי : מנכ"ל בתי הדין הרבניים – המצב הזה של כפל סמכויות הוא מצב לא בריא. הגיע הזמן לעשות סדר אחר במערכת, באופן כזה שכל אחד יהיו לו הסמכויות הבלעדיות שלו ( ערוץ 7,  23.4.09).
  • לאורך שנים הוגשו הצעות חוק רבות שלא צלחו לתיקון המצב הבלתי נתפס בתחום מרוץ הסמכויות. להמחשה,  בתאריך 19.7.10 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק של חברי הכנסת: ציפי חוטובלי, עינת וילף, מאיר שטרית, אורית זוארץ ואורי אורבך לביטול מרוץ הסמכויות. הצעת חוק זו מעניקה לבתי משפט למשפחה זכות קדימה לטיפול בנושאים הכרוכים בגירושין. בשל שיקולים פוליטיים זרים, הצעת חוק זו לא עברה אפילו קריאה טרומית.
  • בפועל לא ניתן לאתר אפילו אחוז מזערי של משפטנים מומחים לדיני משפחה שאינם מסכימים שמרוץ הסמכויות חייב לעבור תיקון דחוף בחקיקה. למרות זאת, לאורך שנים הצעות חוק ראויות של חברי כנסת שונים, לא מצליחות לעבור אפילו את השלב ההתחלתי של קריאה טרומית.

7. החקיקה בתחום נישואין וגירושין ויחס הדיינים לחקיקת הכנסת

בתי הדין הרבניים פועלים בחסות חוק בתי הדין הרבניים משנת 1953. המדינה העניקה בחקיקה זו סמכות לבתי הדין רבניים לפסוק בענייני אישות של כלל היהודים בישראל על פי ההלכה בלבד. לא ניתן לאתר חוק כה פרימיטיבי במתכונת דומה בשום מדינה בעולם.

  • ח"כ זבולון אורלב, לשעבר מנכ"ל משרד הדתות, (לא מישהו נאור במיוחד), הציג את מהות החקיקה הנוגעת לבתי הדין הרבניים במלים : "חוק נישואין וגירושין וחוק בתי הדין הרבניים הם בעצם המזוזה שמעצבת את זהותה היהודית של מדינת ישראל" (פרוטוקול הוועדה לביקורת המדינה 4.7.05).
  • ד"ר ועו"ד חיים שיין, מרצה למשפטים : "מדינה בה יהודי יוגדר כמי שמרגיש יהודי, שנישואים וגירושים יהיו כאוות חפץ, שהמשפחה תתבסס על חוזה – תאבד את מהות סיבת קיומה" ( ynet 14.5.07).
  • רוב ארגוני הנשים הנאבקות בבתי הדין הרבניים, אינם דורשים לבטל את החקיקה הדתית בתחום הנישואין והגירושין. לדוגמה עו"ד בתיה כהנא, מארגון "מבוי סתום" אמרה: "הגענו למסקנה שאי אפשר לשפר את המערכת הקיימת ולכן חייבים ללכת לאלטרנטיבה באמצעות הקמת בתי דין אורתודוקסים אלטרנטיביים. הכל יהיה אורתודוקסי, גם הנישואים וגם הגירושים"(פרוטוקול הוועדה לקידום מעמד האשה, 4.7.05).
  • פרופ' מנחם בן ששון, יו"ר לשעבר של וועדת החוקה בכנסת : "קיימות דרכים חוקיות רבות לעקוף את דיני הנישואים כגון: נישואים בחו"ל, נישואים באמצעות באי כוח או נישואים בקונסוליות של מדינות חוץ. האבסורד הוא שבחלק מהמקרים, גם בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים נאלצים להתדיין בבית דין דתי כאשר ברצונם להתיר את נישואיהם" ( ynet 3.11.08).
  • אהרן ברק, נשיא בית המשפט בדימוס אמר לאחרונה : "ההוראה לפיה נישואים וגירושים בישראל נעשים רק על פי דין תורה היא הפרה גסה ובוטה של זכויות אדם" ( ynet 12.5.11).
  • אהרן ברק, נשיא בית המשפט בדימוס אמר לאחרונה : "ההוראה לפיה נישואים וגירושים בישראל נעשים רק על פי דין תורה היא הפרה גסה ובוטה של זכויות אדם" ( ynet 12.5.11).
  • עמדות הציבור לגבי נשואים אזרחיים ודתיים מורכבות. 2 נתונים בולטים עולים מסקר מדגם מייצג של 508 משיבים כדלקמן   (מערכת אסימון 12.12.09) :
  • 57% מהציבור הישראלי תומך בחקיקה שתאפשר לכל אזרח ישראלי לבחור אם להתחתן בנישואים אזרחיים או ברבנות.
  • מהסקר עולה כי גם אם תינתן לציבור האפשרות להינשא אזרחית – 69% מהציבור עדיין יעדיף להתחתן ברבנות.
  • במבחן המציאות, הסיכוי שכנסת ישראל תחוקק חוק המתיר נשואים אזרחיים בשנים הקרובות נראה קלוש. בתאריך 27.7.11 נושא הנשואים האזרחיים עלה לדיון בכנסת. בנושא זה נכתב  : "מליאת הכנסת הפילה את הצעת החוק לכינון נישואים אזרחיים בישראל, שיזם ח"כ ניצן הורוביץ. ההצעה עלתה בקריאה טרומית וזכתה לתמיכתם של  17 חברי כנסת. 40 חברי כנסת התנגדו. רוב חברי סיעת קדימה נעדרו מההצבעה" ( haaretz 27.7.11).
  • סמכותם של בתי הדין לפסוק על פי ההלכה הנה בענייני אישות. בפועל הם פוסקים בנושאים כרוכים לגירושין דוגמת חלוקת רכוש שבהם עליהם ליישם את הדין האזרחי ולא הדתי. בנושא הבעייתיות הקשה בתחום זה כתבה עו"ד מתת פלסנר: "בית הדין הרבני  מחויב בהחלת הדין האזרחי באותן סוגיות אזרחיות הבאות בפניו. החלת הדין האזרחי לצד הדין העברי הינה בעייתית לכשעצמה וייתכן כי אף בלתי אפשרית בערכאת שיפוט, שעל פי תפיסת עולמה, מקור סמכותה הינו במחוקק האלוקי ולא במחוקק האנושי"  (www.psakdin.co.il).
  • בפסיקה של בית המשפט העליון נכתב : "מקור סמכותם של בתי הדין הרבניים הוא חקיקה של הכנסת והם קיימים כרשות ממלכתית, המהווה חלק מהרשות השופטת בישראל" ( בג"צ 8638/03, אמיר נגד בית הדין הרבני הגדול).
  • למרות זאת, רוב הדיינים בבתי הדין הרבניים אינם מכירים בכנסת כמקור סמכותם אלא בבורא עולם. הטיב לתאר בעיה זו עו"ד שלום אטלי, עורך כתב העת סנהדרין. הוא הציג את העמדה השכיחה של הדיינים שנאמרה באמצעות הרב שרמן, מבכירי הדיינים בבית הדין הרבני הגדול בכנס דיינים : "הרב שרמן הסביר כי סמכותו של בית הדין הרבני אינה נובעת מחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, או מחוק אחר שיכול המחוקק הישראלי לחוקק, אלא היא ניתנה לו ישירות משמיים, במעמד הרי סיני" (attali-shalom.blogspot 15.8.06).
  • חקיקת הכנסת כמקור סמכותם של בתי הדין הרבניים נראית מובנת מבחינה משפטית. הרי מובן לכל שביטול חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, יביא לסגירה מיידית של בתי הדין הרבניים.  כמו כן, פסקי הדין של בתי הדין הרבניים מאופיינים במיעוט אזכורים של חקיקת הכנסת וגם מכך ניתן ללמוד על היחס של הדיינים לחוקי המדינה.
  • נוצר מצב אבסורדי. המדינה ממנה דיינים ומשלמת את משכורותיהם. המדינה הקימה את בתי הדין הרבניים אך ורק בחסות חקיקת הכנסת.  למרות כל העובדות האמורות, הדיינים ברובם לא מכירים בחוקי המדינה. ההרכב האנושי של הדיינים ויחסם המזלזל במדינה ובחוקיה, רק מגבירים את הסלידה של הציבור מהממסד הדתי הנוכחי.

8. התקנת תקנות בבתי הדין הרבניים

ההליך החוקי בהתקנת תקנות הנו בדרך כלל דיון ואישור של הצעת התקנות בוועדת הכנסת המתאימה וחתימת שר המשפטים. נוהל זה לא מתבצע ביחס להתקנת תקנות הנוגעות לבתי הדין הרבניים. על פי הגישה של הרבנים הראשיים, התקנות נחשבות לחלק בלתי נפרד מהדין הדתי. בפועל תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים – התשנ"ג, הותקנו על ידי מועצת הרבנות הראשית וחבר דייני בית הדין הרבני הגדול.

  • עו"ד פרץ סגל, משרד המשפטים : "הרבנים הראשיים אינם רק פוסקים  בבתי הדין, הם גם המחוקקים של ההלכה. יש את תקנות הרבנות הראשית ולכן הם מופקדים על חוק ודין. לא רק לפסוק אלא גם לחוקק" (פרוטוקול הוועדה לביקורת המדינה 4.7.05).
  • ח"כ לשעבר מלי פולישוק בלוך אמרה  (פרוטוקול הוועדה לביקורת המדינה 4.7.05) :  הכנסת מאשרת תקנות, אז אני לא מבינה למה אין תקנות שהכנסת מאשרת לגבי בתי הדין. מועצת הרבנות הראשית מאשרת, לא הכנסת.  אני מדברת על סדרי דין. למה הכנסת לא מאשרת תקנות לבתי הדין הרבניים כפי שמקובל בכל סדרי הדין של בתי המשפט במדינת ישראל.
  • בפועל הבעיה של העדר מעורבות של חברי הכנסת במאפייני התקנות של בתי הדין הופכת לחריפה יותר על רקע העובדה שהמחוקק העניק לבתי הדין הרבניים סמכויות לפסוק גם בנושאים כרוכים לגירושין שעליהם חל הדין האזרחי ולא הדתי.

 9. העדר סדרי הדין בבתי הדין הרבניים

הבעיות בתחום סדרי הדין בבתי הדין הנן רב תחומיות.

עו"ד דיינה הר אבן, מומחית לדיני משפחה אמרה (פרוטוקול הוועדה לקידום מעמד האשה 13.9.06) :

  • אין סדרי דין בבתי הדין הרבניים, למרות שיש תקנות דיון בבתי הדין הרבניים.
  • אדם שנכנס בשערי בתי הדין הרבניים איננו יודע מה יעבור עליו. אין לו צפי של מה הולך בכלל לקרות כאן.
  • כמו כן התקנות לכשעצמן אינן באמת מסדירות את כל המערכת.
  • אני יכולה לומר מניסיוני שברוב המקרים שאני מעלה עניין שקשור בתקנות סדרי הדין, בתי הדין הרבניים פשוט מתעלמים מהם. זאת אומרת הם אינם יודעים.
  • מצווה על חברי הכנסת ללכת לבתי הדין, לשבת שם, לראות מה נעשה שם, לשמוע את מהלך הדיונים.
  • השופט שמואל חמדני, סגן נציב תלונות הציבור על שופטים אמר  (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 5.6.08) :
  • אנחנו רואים שאין מודעות לעקרונות יסוד של הצדק הטבעי.
  • קיימת תלונה שבה אנחנו מטפלים עכשיו שאב בית הדין זימן את האשה ואת אביה שמייצג אותה למשך שלוש שעות אצלו בבית למעין דיון פישור.
  • בחלק מהתלונות אנחנו רואים שלא נותנים את זכות התגובה של הצד שכנגד וניתנות החלטות, או ששומעים צד בלי לשמוע את הצד השני או ששומעים עד בלי שהצדדים עצמם נוכחים בדיון.
  • אלה דברים שבמערכת האזרחית לא יעלה על הדעת שיתקיימו.
  • במקרים רבים מתדיינים נכנסים לדיון שעות רבות לאחר שעת הזימון. בהקשר לנושא זה אמר הרב יוסף וסרמן, יו"ר לשכת הטוענים הרבניים: "יש ברשימת המוזמנים לדיונים מספר תיקים לאותה שעה"  ( פרוטוקול ועדת החוקה 5.6.08).
  • תלונות רבות מוגשות לנציבות תלונות הציבור בגין עיכוב שרירותי במתן פסקי הדין. בנושא זה נכתב: "לא מעט תלונות נסובו על חלוף הזמן ממועד מתן פסק הדין, או ההחלטה, עד למועד הדפסתם והמצאתם למתדיינים. באחד המקרים תאריך ההדפסה היה כ- 3 חודשים לאחר מועד מתן פסק הדין"  (דוח סופי של הנציבות לשנת 2005).
  • פרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר אמר : "בבתי הדין הרבניים מרבית הדיונים הם בהרכב של שלושה. התוצאה היא שכאשר דיין אחד מאחר כל ההרכב משותק" (פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה 30.6.08).
  • באופן שונה משיטות משפט אחרות, לדיינים ניתנו סמכויות לשנות את פסקי הדין שלהם. פרופ' אליאב שוחטמן, מומחה למשפט העברי כתב : "כאשר מתגלה בבית הדין שפסק דין מסוים התבסס על טעות, או אם התגלו ממצאים חדשים, גם אם נגמר הדין, ניתן לפתוח מחדש בהליך סתירת הדין (ערוץ 7, 12.5.11).
  • אזרחים רבים מתפתים לעתים להעדיף את בתי הדין משיקולי נוחות כלכלית. עו"ד דון יחייא, מומחה לדיני משפחה כתב: "כל אחד יכול לפנות לבית הדין הרבני לבד, ללא עורך דין, להגיש תביעה בכתב יד וישמעו אותו. בתי המשפט למשפחה מקפידים על פרוצדורה נוקשה יותר שמחייבת היעזרות בעורך דין, על כל ההוצאות הכרוכות בכך" (ynet  8.10.03).
  • עו"ד בתיה כהנא: "בבתי הדין הרבניים הכל נעשה בדלתיים סגורות כדי להגן על הצדדים. אבל החיסיון הזה הוא לרעת הצדדים לפעמים, כי תחת החיסיון אפשר לעשות הכל" (ynet 28.6.05).
  • דיינים בבתי דין בתביעות רכוש כענין שבשגרה אינם מכירים את החוק האזרחי ואינם מקיימים סדרי דין בסיסיים והמתדיינים והמייצגים שלהם נותרים חסרי אונים. כך לדוגמה טוען עותר לבג"ץ  : "פסק הדין ניתן ללא שנערך דיון הוכחות. ללא שנשמעו עדויות וללא שהוגשו סיכומים, כל זאת בניגוד לתקנה נט'. כמו כן פסק הדין עומד בניגוד לחוק יחסי ממון…" (בג"ץ 9367/09).
  • טענות מהסוג האמור חוזרות על עצמם ומשקפות חוסר אונים בלתי פוסק של מתדיינים והמייצגים שלהם בהתמודדות עם סדרי הדין בבתי הדין. באופן מקומם הנהלת בתי הדין מנצלת התנהלות זו ליחסי ציבור וטוענת שבתי הדין מצטיינים בהעדר עומס שיפוטי. באמצעות עוולות משפטיות שכאלו גם בתי המשפט יוכלו להשתחרר לחלוטין מכל העומס השיפוטי.

כעת הבא ונבחן את מצבו המשפטי האומלל של אותו עותר. מבלי להכיר את המקרה הנדון לפרטיו, ניתן לקבוע כי העותר הפלוני לבג"ץ האמור עומד חסר אונים כנגד כדור השלג החוזר על עצמו:  דיינים בבתי דין אזוריים שרובם המוחלט אינם משפטנים, לא מכירים את החוק האזרחי ולעתים גם לא מעוניינים להכיר.  כענין שבשגרה אותם  דיינים לא קיימו ביחס לעותר סדרי דין בסיסיים, דוגמת דיון הוכחות, עדויות, סיכומים וכדומה.בבית הדין הגדול לערעורים לא יושבים משפטנים אלא דיינים עם מאפיינים דומים.  הערעור של העותר באופן טבעי נדחה.בג"צ חוזר על טענתו כענין שבשגרה כי הוא אינו משמש ערכאת ערעור וכי הוא לא נוהג להתערב אלא במקרים נדירים.רוב הסיכויים שבוצעו עיוותי דין כנגד העותר אולם בשיטת כדור השלג, התוצאה בפועל חוסר אונים מוחלט ואין מושיע.השערורייה הנה שהמדינה מעניקה סמכויות שיפוטיות בנושאים שעליהם חל הדין האזרחי לדיינים שאינם משפטנים. מדובר כאן בדיינים שלא די שאינם משפטנים אלא שאפילו לא מכירים בחוק האזרחי במכוון. כלומר גם אם המדינה תממן להם השתלמויות בתחום המשפטי הם יסרבו ללכת. זאת כאשר אפילו שופטי משפחה שכולם משפטנים נוהגים ללכת להשתלמויות.

 10. דיינים מול שופטי משפחה – עלות מול תפוקה

  • יום עבודה של דיין נמשך 5 שעות ואילו יום עבודה של שופט משפחה נמשך 8 שעות. תנאי השכר של דיינים ושופטים דומים.
  • מספר הדיינים בבתי דין רבניים גבוה פי 2 ממספר השופטים בבתי משפט לענייני משפחה. למרות זאת התפוקה של בתי המשפט לענייני משפחה גבוהה מהותית בהשוואה לתפוקה של בתי דין רבניים.
  • עו"ד פרץ סגל, ממשרד המשפטים ערך השוואה בעומס השיפוטי בין הערכאה האזרחית לדתית (פרוטוקול הוועדה לביקורת המדינה 4.7.05) :
  • אני מתבסס על הדוח שמכון רקמן הוציא מבחינת הנתונים.
  • מספר תיקי משמורת בבתי משפט למשפחה,  כ- 17,000 לעומת 1,300 בבתי הדין הרבניים. תיקי מזונות מדובר על כמעט 9,000 בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים חצי. תיקי רכוש כ-5,000 בבתי המשפט ו- 1,200 בבתי הדין הרבניים.
  • אם מסתכלים על מספר השופטים בבתי המשפט לענייני משפחה שעוסקים בענייני משפחה ובעשרות נושאים נוספים, מדובר על בערך 45 שופטים.
  • בבתי הדין יש לנו לפי הדוח של מבקר המדינה למעלה מ- 90 דיינים בערכאה ראשונה. צריך להסתכל בנושא התקציב על המכלול.
  • אם אני משווה את מה שנעשה בבתי המשפט לבתי הדין הרבניים, אני לא יכול לומר שיש קיפוח מבחינת התקציב של בתי הדין הרבניים לעומת בתי המשפט, וזה בא בדבר שהוא היקר ביותר במערכת בתי המשפט והוא השופטים.
  • מדובר על כמות הרבה יותר גדולה של תיקים שנידונה בבתי המשפט עם הרבה פחות שופטים.
  • מעבר להבדלים המהותיים במספר התיקים, סדרי הדין בבתי הדין הנם מגוחכים, בדרך כלל ללא דיונים בשלב ההוכחות, ללא סיכומים וללא בדיקה רצינית של ראיות. בשיטות אלו אין להתפלא שגם 5 שעות עבודה זה יותר מדי.

11. דיינים מול שופטי משפחה – מוסר עבודה

  • הדיינים מועסקים במשרה חלקית ומקבלים שכר בגין משרה מלאה. למרות מעמדם ותנאי השכר שלהם הדומים לשופטים,  מוסר העבודה שלהם בהתחשב בתנאי השכר שלהם, הוא הנמוך  ביותר במינהל הציבורי בישראל !
  •  ח"כ לשעבר אופיר פינס : "בבית משפט מתנהלים תיקים גם אחר הצהריים, לפעמים גם בערב. מנגד בבית הדין שעות העבודה הן קצרות מדי. הלחץ בבית המשפט הרבה יותר בולט" (פרוטוקול ועדת המשנה לוועדת החוקה 15.12.04).
  • רחל עזריה, מנכ"לית מבוי סתום : "לפי העדויות שיש בידינו, הדיינים מגיעים לשלוש שעות, לארבע שעות, לחמש שעות ליום עבודה, בניגוד לשופטים בבית משפט לענייני משפחה" (פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה 7.3.05).
  • טובה שטרסבורג, הנציבה לשעבר לתלונות על שופטים : "שופטים עובדים הרבה יותר שעות בבית המשפט מהדיינים. בנוסף אין כמעט תלונות על איחור של שופטים" (פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה 30.6.08).
  • מנכ"ל בתי הדין לשעבר בן דהן אמר: "אני הגשתי תלונה לנציבה על שני דיינים שבאופן קבוע כמעט במהלך כל שנת 2007 ותחילת 2008 יצאו לפני הזמן או שהגיעו מאוחר" (פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה 30.6.08).
  • התופעה השכיחה של איחורים ועזיבות מוקדמות נמשכת שנים והיא קיבלה ביטוי בדוחות הנציבות לתלונות הציבור על שופטים. כך לדוגמה נכתב באחד הדוחות : "התברר כי תופעות אלה רווחות בבתי הדין הרבניים ופוגעות בתקינות ההליכים המתנהלים בהם" (דוח שנתי, 2005).
  • לגבי אי חיוב הדיינים בשימוש בכרטיס נוכחות נכתב בדוחות הנציבות: "הדבר נובע  מן האמון בנושאי משרה רמה של דיין כמו שופט, ומן העובדה שמצופה מדיין להיות בעל מוסר עבודה גבוה" ( דוח שנתי, 2005 ).
  • התופעה השכיחה של עזיבות מוקדמות קיבלה ביטוי גם בדוח מבקר המדינה. בנושא זה נכתב : "בבדיקה שערך המבקר בבית הדין בתל אביב נמצא שרוב הדיינים עוזבים את המקום באופן קבוע לפני סיום יום העבודה" ( ynet 20.5.08 ).
  • עו"ד שלום אטלי, מומחה בדיני משפחה ועורך כתב העת סנהדרין: " למעשה נראה שרוב הדיינים עסוקים במשרות נוספות, כרבנים בכוללים פרטיים, בהוצאה לאור של ספרי קודש וכדומה" (סנהדרין 15.10.10).
  • בדוח שפורסם לאחרונה ע"י נציבות תלונות הציבור על שופטים ודיינים, 2 תלונות נפרדות על עיסוקים נוספים של דיינים נמצאו מוצדקות, כדלקמן (דוח שנתי, 2010) :
  • מתלונן הלין על אב בית דין מבית הדין הרבני הגדול כי הדיין מכהן בבית דין פרטי. הנציב קבע כי הדיין הפר את כללי האתיקה לדיינים. התלונה נמצאה מוצדקת.
  • מתלונן הלין כי דיין המשמש כראש אבות בית דין רבני אזורי משמש כאב בית דין פרטי. התלונה נמצאה מוצדקת.

 12. פטנט ושמו ריבוי אבות בית דין

  • נציגי הדיינים בשיתוף הנהגת בתי הדין הרבניים מצאו קומבינה על חשבון כספי ציבור להעניק הטבות כלכליות ייחודיות לדיינים רבים שכלל לא מגיעות להם. בנימין צרפתי, מנהל אגף במשרד מבקר המדינה אמר (פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה 7.3.05) :
  • ישנם 23 הרכבים של בתי דין. החוק אינו מחייב שבכל הרכב יישב אב בית דין.
  • ההיגיון אומר שצריכים להיות לכל היותר 23 אבות בתי דין כמניין ההרכבים.
  • בפועל יש 47 אבות בתי דין ויש אפילו הרכבים של שלושה דיינים שכל השלושה הם אבות בתי דין.
  • מחצית מכל הדיינים הם אבות בתי דין.
  • מבקר המדינה מתריע על כך שריבוי אבות בתי דין מהווה נטל כספי וגם זה אינו ראוי שבתי הדין יתנהלו ללא תקנים מוקדמים.
  • הכתב המשפטי יובל יועז טוען : "42 מתוך 92 הדיינים, נושאים בתואר אבות בית דין, דרגה המקבילה לנשיא בית משפט שלום מבחינת גובה השכר והתנאים. לשם השוואה, בבתי משפט השלום ברחבי הארץ מכהנים 340 שופטים, ורק ששה מתוכם נושאים בתואר נשיא בית המשפט – פחות מ- 2%" (דה מרקר 5.5.04).

 13. השרירותיות בקביעת עילות לגט

הגיע הזמן להצטרף לאומות העולם ולהחיל בישראל NO FAULT DIVORCE.  הצורך לייצר עילות גירושין רק גורם להכפשות מיותרות, התבצרות בעמדות, וליבוי סכסוך.  זה מפרנס תעשייה שלמה של עורכי דין, בלשים, וחנויות לציוד ריגול.  בשביל מה?  רק כדי לשנות סטטוס?  יודעי דבר יודעים שניתן ליסוע לרפובליקה הדומיניקנית ולהתגרש שם תוך יום.  מדובר בסך הכול בשינוי סטטוס.  בערכאות משפטיות בישראל התרת קשרי נישואין נעשית רק אחרי הצגת עילות כגון מורדת, זנתה אחרי, מאיס עלי ועוד כל מיני ביטויים די מבחילים לשני הצדדים.  מי צריך את זה, ומה כל כך חשוב לחברי הכנסת הדתיים להנציח את הטחת ההאשמות ההדדיות זה בזו?  האם זה בציפר נפשה של היהדות לעודד הכפשות הדדיות בין מי שפעם חלקו מיטה זוגית, והיום הם בתהליך לעבור לקשר המשמעותי הבא בחייהם?

הרבנים מבזבזים את כספי המדינה כאשר מרכיב מרכזי בפעילות בתי הדין הרבניים הוא שמיעת עילות לגט.  עצם קיומן של עילות גט מהווה פגיעה בזכויות אזרחיות ובנורמות תרבותיות בינלאומיות:  החירות להיכנס ולצאת מקשר זוגי.  נטען שעילות הגט מהוות מסננת מפני ריבוי המשפחות החד הוריות בישראל בישראל, אולם לזה אין קשר לעילות הגירושין.  חד הוריות מלווה בקבלת מזונות אסטרונמיים והשתלטות האישה על נכסי הבעל, כך שלעילות הגירושין אין כל אפקט לצינון פירוק המשפחות.

  • נשיא העליון לשעבר אהרן ברק : "אין לקבל פרקטיקה של התרת הקשר באופן מיידי, ללא כל בירור של מערכת היחסים ומבלי לנסות להשכין שלום בית בין בני הזוג" (בג"צ 2232/03 פלונית נ' בד"ר אזורי ת"א  2006).
  • עו"ד בתיה כהנא : "אין חשיבות לרצונו ולזכותו של הפרט להתגרש, שכן אידיאל השמרנות ההלכתית וערכי המשפחה היהודית יגברו תמיד על רצון זה" (ynet  12.9.08).
  • עו"ד כהנא לא תוכל לטעון שבכל המדינות הנאורות פועלים רק על פי עקרון חירות הפרט. לדוגמה, לא נראה שהליכי תביעות גירושין בצרפת הנאורה קצרים בממוצע מהליכי הגירושין בישראל.
  • בעילות גט ניתן למצוא מן החיוב אולם לא במתכונת שבה פועלים בתי הדין הרבניים. הבעיה הקשה ביותר היא שהקביעות בתחום עילות הגט נעשות במהותן באופן שרירותי. השרירותיות בתחום היא כה רבה כך שבמקרים רבים אפילו אותו הרכב לא שומר על עקביות בתנאים או בראיות הנדרשות למתן גט.
  •  עו"ד שלום אטלי, עורך כתב העת סנהדרין ומומחה למשפט העברי כותב : "בבית הדין הרבני דיונים אינם דיונים, ההחלטות מנותקות מהמציאות ונראה שניתן למצוא שם הכל, חוץ מדין תורה" (attali-shalom.blogspot 15.8.06).
  • עו"ד סוזן וייס, מנהלת ומייסדת מרכז צדק לנשים, אמרה לגבי השרירותיות בתחום של עילות גירושין (פרוטוקול וועדת החוקה, חוק ומשפט 5.6.08) :
  • אין לבית הדין הרבני אפילו מושג מה זה "ראיה". אין להם כללי ראיות. כאשר מגיעים לבית הדין הרבני, לא יודעים כיצד להוכיח את התיק.
  • בית דין אחד יכול לומר שבגידת הבעל היא עילה לגירושין ובית דין אחר לא יקבל שבגידת הבעל היא עילה לגירושין.
  • כדי לבסס את דבריה של עו"ד וייס בנושא השרירותיות בקביעת עילות גט, אתייחס לדיין בשם נחום פרובר המשמש בעת כתיבת שורות אלו כמועמד מוביל לבית הדין הרבני הגדול. לגבי מועמדותו נכתב כי ארגוני נשים קוראים לחברי הוועדה שלא למנותו לבית הדין הגדול. להלן ציטוטים נבחרים מהכתבה לגבי נימוקי ארגוני הנשים ותגובת הרב פרובר (haaretz 11.6.10) :
  • באחת הדוגמאות שבו עסק הרכב בראשות פרובר בתביעה של אשה שביקשה לחייב את בעלה במתן גט בגלל יחסו האלים כלפיה.
  • באותה תקופה הבעל ישב במאסר על עבירות של אלימות שביצע באשתו, שכללו גם אינוס, אך הדיינים לא התרשמו מכך.
  • הם דחו את תביעת האשה וכתבו כי הבעל האסיר שלפניהם לא יכול להיחשב בעל מכה לפי ההלכה, משום שלא התרו בו קודם להרשעתו במשפט הפלילי.
  • עוד כתבו כי דין תורה מחייב שההרשעה תהיה על פי עדים גברים זרים, ולא קרובי משפחה. ההוכחות והעדויות שלפיהן הורשע בבית המשפט, אין הן נחשבות כהוכחות שעל פי דין תורה אפשר יהיה להחליט שהבעל היה אלים כלפי אשתו.
  • הרב פרובר הגיב במכתב ארוך לכל חברי הוועדה. הרב מצטט מתוך פסק דין שלו, שבו הבעל חויב לתת גט ללא אלימות כלל, לא מילולית ולא פיזית, אלא על פי קביעה שהבעל שונא את אשתו.
  • בכתבה נוספת ששודרה בטלוויזיה ב- 21.2.11 בערוץ 10, הכתבת מרב דוד ציינה שמדובר בבעל אלים שנשפט ל- 5 שנות מאסר. מהדברים האמורים ניתן להסיק בין השאר:
  • עילות גט בעיקרן נקבעות באופן שרירותי. בדוגמה שהוצגה, מחד דעה סובייקטיבית שבעל שונא את אשתו מהווה עילה לגט ומאידך בעל שישב בכלא על אלימות כלפי אשתו אינה עילה לגט מנימוקים מגוחכים, וכל זאת כאשר מדובר באותו הרכב.
  • הדוגמה המתוארת הנה מציאותית ומהווה סימפטום לבעיות רבות מספור בתחום של עילות גט ודיני ראיות. לדיינים אין מושג בדיני ראיות. בדוגמה הנדונה גם אם האשה המוכה היתה משיגה 2 עדים גברים זרים, עדיין בית הדין היה רשאי לומר לה, עכשיו ניתן לבעל האסיר המשוחרר התראה.
  • בחדשות ערוץ 7 נכתב לגבי אחת התגובות לדרישת ארגוני הנשים: "חבר הוועדה למינוי דיינים, ח"כ משה גפני, לא מתכוון להיענות לדרישת ארגוני הנשים להימנע מבחירת הרב נחום פרובר לדיין בבית הדין הרבני הגדול" (ערוץ 7, 24.2.11 ).

14. הקשיים בהגדרת המונח "סרבנות גט"

  • בצלאל קאהן, איש תקשורת חרדי : "כל אדם שעוסק בתחום – דיינים, עורכי דין וטוענים רבניים – כולם כאחד יודעים כי הסיפור של העגונות ומסורבות הגט מנופח מעבר לכל פרופורציה" ( ynet 26.3.07 ).
  • הנתונים המתפרסמים באמצעי התקשורת לגבי מספר מסורבות גט, מעוכבי גט וכדומה נעים בין מאות בודדות ל- 100,000 ויותר.
  • הנתון על 100,000 מסורבות ומעוכבות גט מופרך לחלוטין. הבעיה היא שגם הנתונים הנמוכים המוצגים ע"י נציגי בתי הדין לא מהימנים. מקורות המידע הסטטיסטיים בתחום נמצאים בהנהלת בתי הדין הרבניים.
  • פרופ' למשפטים רות הלפרין קדרי אמרה : "המחלוקת הקשה קשורה להגדרות. בבתי הדין הרבניים מסורבת גט היא אשה שהבעל חויב בגט ואחרי תקופה לא נתן את הגט. אנחנו מדברות על הגדרות אחרות לחלוטין. אנחנו מדברות על פרק זמן מסוים מרגע שהתרחש מהלך של תביעת גירושין ושהנישואין לא הסתיימו" ( פרוטוקול הוועדה לקידום מעמד האשה 14.3.11 ).

המסקנה החשובה: אי אפשר לדון בנושא מסורבי ומסורבות גט לפני שמבהירים את משמעות המונח סרבנות גט. הן  ההגדרות של בתי הדין הרבניים והן של של פרופ' הלפרין למונח סרבנות גט לא נכונות.  סרבנות גט על פי ההגדרה של בתי הדין הרבניים היא פונקציה של פסקי הדין. פרסום הנתונים על פי הגדרה זו הוא כה מטעה כך שלטעמנו על הרשויות המוסמכות לחייב את בתי הדין להפסיק לפרסם נתונים על מסורבי ומסורבות גט במתכונת הקיימת.

פסקי הדין בתחום הגירושין הינם שרירותיים במהותם. די במצב עובדתי זה כדי שההגדרה של המונח על פי הגישה של בתי הדין תהיה חסרת כל תוקף. כמו כן, אם נקבל את הגישה של בתי הדין בהגדרת המונח, המשמעות היא שלבתי הדין ישנה שליטה בקביעת מספר מסורבי ומסורבות גט.  להמחשה, בדוגמה שהבאנו בהקשר לאב בית הדין האזורי ת"א נחום פרובר – האשה שמבקשת גט מבעלה שישב 5 שנים בכלא על אלימות קשה כנגדה אינה מוגדרת כמסורבת גט מכיוון שהבעל לא חויב בגט. הרב נחום פרובר לא רואה במאסר האב ראייה לאלימות. הרי בדוגמה זו לא ניתן לאתר אפילו 1 מ- 100 עורכי דין שימצאו הצדקה משפטית לאי חיוב הבעל בגט. הפסיקות בתחום במהותן הינן שרירותיות ומכאן שההגדרה של המונח סרבנות גט בגישה זו חסרת כל בסיס ותוקף.

 15. אומדן מציאותי של שיעורי מעוכבי ומעוכבות גט

בפועל קשה להגיע למספרים מדויקים של מעוכבי ומעוכבות גט אלא אך ורק לאומדנים.  זכותו של הציבור לקבל מידע מהימן ומציאותי.  מרכז רקמן פועל במסגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן באמצעות תרגום ידע ומחקר אקדמי לפעילות מעשית. חוקרים של מרכז רקמן הורשו לשהות בהנהלת בתי הדין הרבניים לצורך רישום וניתוח המידע הסטטיסטי לגבי תביעות גירושין.

  • בהסתמך על ניתוח זה, עו"ד קרן ארקין ממרכז רקמן הציגה את הנתונים הסטטיסטיים בתחום באחד מוועדות הכנסת.  להלן עיקרי הנתונים שהוצגו על ידה ( פרוטוקול ועדת חוק ומשפט 5.6.08) :
  • בדקנו את מעמדם של כל הזוגות שהגישו תביעות גירושין בשנים 2000 עד 2003.
  • בשנת 2006, כאשר בדקנו, טרם התגרשו 9,760 זוגות מתוך כלל תביעות הגירושין שנפתחו בשנים 2000 עד 2003.
  • 9,760 הזוגות שלא התגרשו מהווים כמעט 40% מכלל תביעות הגירושין שהיו בשנים 2000 עד 2003.
  • באותה ישיבה, נכח גם מנכ"ל בתי הדין הרבניים לשעבר הרב בן דהן. בנושא זה הוא אמר : "אנחנו המערכת היחידה שהסכמנו לבקשת מכון רקמן כך שיועץ מחשוב מיוחד שלהם ישב בהנהלת בתי הדין הרבניים.   לא הסתרנו כלום".
  • מנגד, נתונים סטטיסטיים סותרים לחלוטין הוצגו על ידי המנכ"ל לשעבר ביחס לתביעות גירושין פתוחות בישיבה אחרת שהתקיימה בכנסת. להלן עיקרי הנתונים הסטטיסטיים שהוצגו על ידו (פרוטוקול הוועדה לקידום מעמד האשה 13.9.06) :
  • ב- 10 השנים משנת 1996 ועד שנת 2005 נפתחו 84 אלף תיקי תביעות גירושין.
  • מתוך כל 84 אלף התביעות הללו, תיקים שפתוחים מעל שנה – 1,630 תיקים.
  • תיקי תביעות גירושין שפתוחים מעל שנתיים – 540 תיקים.
  • למרות ההסתמכות של המנכ"ל לשעבר ומכון רקמן  על בסיס נתונים המצוי בהנהלת בתי הדין הרבניים, הפערים בנתונים הנם מדהימים. מכון רקמן מציג נתונים שעל פיהם שיעור התביעות שלא הגיעו לגירושין לאחר 3 שנים ויותר מתקרב ל- 40%. מנגד המנכ"ל לשעבר טוען כי שיעור התביעות הפתוחות לאחר שנתיים הנו אפסי.
  • הנתונים שהוצגו ע"י מכון רקמן ועל ידי מנכ"ל בתי הדין הנם מגמתיים. הנתונים שהוצגו ע"י המנכ"ל לשעבר משמעותם שלא קיימת שום סוג של בעיה בתחום. נראה שאפילו אם הנישואין והגירושין  בישראל היו אזרחיים בלבד, שיעור התביעות הפתוחות היה יותר גבוה מאלו שהוצגו. מדובר ללא ספק בנתונים מטעים ויותר מדי מגמתיים ולכן  אינני סבור שיש בכלל לנתח אותם. מנגד אני בהחלט יכול לנתח את שיעורי תביעות הגירושין הפתוחות הגבוהות שהוצגו ע"י עו"ד ארקין ממכון רקמן.
  • שיעורי תביעות הגירושין הפתוחות כפי שהוצגו ע"י מרכז רקמן הנם מגמתיים בהיותם גבוהים באופן מהותי מהשיעורים בפועל.  כדי להגיע לאומדן מציאותי אני ינתח את הנתונים שהוצגו ע"י מכון רקמן אולם כפוף למבחן המציאות, כדלקמן  :
  • מרכז רקמן מתייחס לתביעות גירושין בלבד.  הם אינם משקקלים לנתונים את בפועל הגירושין בהסכמה.
  • מבחינה סטטיסטית תביעות הגירושין מתחלקות ל- 2 : תביעות של גברים  ותביעות של נשים, ואילו הצגת הנתונים של מכון רקמן אף פעם לא מתמקדת בבעיותהם של מעוכבי גט גברים.
  • כענין שבעובדה חלק ניכר מאותם 9,760 הזוגות שלא התגרשו עשו זאת מרצונם החופשי לחלוטין, לדוגמה בעקבות החלטתם להיכנס למסלול של שלום בית.
  • כפוף להבהרות אלו ניתן לנתח סטטיסטית את מצב הגירושין בישראל באמצעות בתי הדין הרבניים, ולומר כי מתוך כלל תביעות גירושין והסכמי גירושין בשנים 2000 עד 2003, בממוצע :
  • כ- 50% מהזוגות בבתי הדין התגרשו על פי הסכם באישור בתי הדין.
  • 30% מהזוגות שהגיעו לבתי הדין באותה תקופה התגרשו עד שנת 2006.
  • לפחות 10% מהזוגות החליטו לוותר מרצונם החופשי על הגירושין.
  • מתוך לא יותר מ- 10% מהזוגות שטרם התגרשו עד שנת 2006 ישנם בממוצע 5% מעוכבי גט ו- 5% מעוכבות גט.

 16. השוואה במבחן המציאות בין מעמדם של מעוכבי גט למעוכבות גט

הניתוח הכללי מגלה כי מספר הנשים מעוכבות הגט אינו עולה על מספר הגברים מעוכבי הגט. כמו כן בשני במקרים מדובר באחוזים שאינם מהותיים, ואפילו זניחים,  ביחס לכלל הזוגות המתגרשים.  מעקב אחרי עמדות ארגוני הנשים מגלה שלטענתן מעמדן של מעוכבות גט נחות ממעמדם של מעוכבי הגט בעיקר בשל חוסר יכולתן של מעוכבות הגט להינשא בשנית ולהוליד ילדים. בדיקה מציאותית של טענה זו שתנותח כאן, מגלה שמדובר בבעיה זניחה בלבד.

  • ח"כ ניצן הורוביץ טוען שהבעיה של מעוכבות גט ככל שהיא קיימת נוגעת בעיקר לנשים דתיות:  "ישנן נשים שנמצאות במצב של סרבנות גט. אם הן אינן מאמינות או דתיות הן חיות עם בן זוג אחר ואין להן שום בעיה עם זה. מי הנפגע העיקרי ? אותן נשים שעולם הערכים שלהן לא מאפשר להן את זה. רובן דתיות" (פרוטוקול הוועדה לקידום מעמד האישה  14.3.11).
  • ביסוס לטענת ח"כ  הורביץ עולה מבדיקת מאפייני ארגוני הנשים הנאבקות בבתי הדין הרבניים. בנושא זה כתבה עו"ד בתיה כהנא מארגון מבוי סתום : "נושאי דגל המאבק הציבורי למען שוויון האשה בתוך בתי הדין הרבניים הם ארגונים של נשים אורתודוקסיות" (ynet 12.9.08).
  • יאמר שהטענה המרכזית של ארגוני הנשים האמורה היא אנטי פמיניסטית במהותה. זאת מכיוון שהמשמעות המעשית של הטענה היא שלאשה מסורבת גט אין חיים אלא אם היא עוברת מהגרוש שלה לרשותו של גבר אחר.
  •  הנתונים הסטטיסטיים מגלים שרוב מוחלט של הגרושים והגרושות לא מתחתנים בשנית וגם כאשר הם מתחתנים, הסיכויים שהם יתגרשו בשנית  גדלים באופן מהותי בהשוואה לזוגות הנשואים. להלן 2 נתונים שפורסמו באתר משפחה חדשה בנושא זה (דוח משפחה חדשה 2009):
  • 88.1% ממי שעברו חתונה וגירושים, נמנעו מחתונה שנייה.
  • הסתברות לגירושין בנישואים שניים גבוהה פי שניים מאשר בנישואים ראשונים.
  • על פי הנתונים הסטטיסטיים נשים גרושות נוטות הרבה פחות מגברים גרושים להינשא בשנית. בנושא זה נכתב באחד המאמרים של הלשכה לסטטיסטיקה  : "קיים פער בין הגברים הגרושים לנשים הגרושות בשיעורי הנישואין מחדש. בכל התקופה, השיעור בקרב הגברים הוא למעלה מפי שניים מאשר בקרב הנשים" ( הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גירושין בישראל, נורית דוברין דצמבר 2005 ).
  • האנתרופולוגית פרופ' אסתר הרצוג אמרה : " אנחנו יודעים שגברים שמתגרשים מקימים במקרים רבים משפחה חדשה. זה קורה במקרים נדירים ביחס לנשים" ( רב שיח בדיני משפחה, 2006 ).
  • הבעיה הקשורה לנושא מעוכבי ומעוכבות גט מקוממת בעיקר על רקע השרירותיות של בתי הדין הרבניים בקביעת פסקי הדין בתחום הגירושין. המאבק של ארגוני הנשים בבתי הדין הרבניים ממוקד בבעיית מסורבות הגט. ניתוח מציאותי מגלה כי הבעיה של מעוכבי ומעוכבות גט הנה בעיה אחת קשה מתוך אין ספור בעיות קשות המאפיינות את התנהלות בתי הדין הרבניים.

 17. ארגוני נשים, ארגוני גברים ונושא "סחטנות הגט"

ארגוני נשים רבים "נאבקים" בבתי הדין הרבניים, כאשר מנגד היחסים בינם לבין עצמם רחוקים מלשקף אידיליה.   ארגוני הנשים טענו לאורך שנים כי כדי לצמצם את תופעת סחטנות הגט יש לבצע תיקון בחקיקה שיאפשר חלוקת רכוש לפני מתן הגט. לטענתם שינוי זה יצמצם באופן מהותי את שיעורי סחטנות הגט מצד גברים. ארגוני הנשים הצליחו במאבקם והחקיקה בתחום תוקנה  בשנת 2008. בנושא זה נכתב : "הכנסת אישרה תיקון לחוק שמאשר הסדר חלוקת רכוש בני זוג גם אם עוד לא ניתן גט" ( ynet 5.11.08).  בעקבות תיקון החקיקה, רוב ארגוני הנשים יצאו בהצהרות משמחות. לדוגמה מארגון "קולך" למען עגונות ומסורבות גט נמסר: "בארץ הקודש קיבלה כנסת ישראל חוק לפיו לא יוכלו עוד בני זוג לסחוט את בני זוגם לשעבר, בדרך לקבלת גט. בכך מגשימה כנסת ישראל את עקרונות היסוד של היהדות " ( ynet 5.11.08). מאז חקיקת חוק זה חלפו כמעט 3 שנים. למרות כל ההצהרות, במבחן המציאות ארגוני הנשים לא הפחיתו את הטענות שלהם כנגד תופעת סחטנות הגט מצד גברים. המסקנה הברורה היא שהעמדות שלהם בתחום רחוקות מלהיות מאוזנות. בנסיבות שכאלו הנני סבור שלמען האיזון ראוי להציג מספר עמדות המנוגדות לעמדות המוצגות של ארגוני הנשים.

  • ח"כ ניסים זאב (איש הנגוע בהומופוביה), אמר : "אם אנחנו נעשה מחקר אמיתי, רציני, בבני הזוגות המתגרשים עד היום, מי הסוחט ומי הנסחט, אני אומר לכם שאנחנו לא נמצא כי נשים נסחטות יותר מגברים" (פרוטוקול ועדת חוקה חוק ומשפט 8.1.07).
  • ח"כ שמאלוב ברקוביץ' אמרה: "אני חושבת שהפמיניזם שבתחילת דרכו גרם לשינוי פני החברה האנושית, שיש יותר זכויות שוות – מתחיל לדעתי להגזים לחלוטין ולפגוע באשה" (haaretz  21.1.11).
  • בכתבה אחרת ח"כ שמאלוב ברקוביץ' אמרה : "הפמיניזם הנאור הולך הצדה, ומי ששולט זה הפמיניזם הרדיקלי. איך קראנו לזה ? הג'יהאד הפמיניסטי" (ynet 15.2.11).
  • לגבי סחטנות נשים בתחום מזונות האשה אומרת עו"ד חגית לב: "אני מעריכה ש- 30% מהנשים המתגרשות מעכבות את הסכמתן לקבלת גט מבעלן, וממשיכות ליהנות ממזונות אשה. למרות שהמספרים הרשמיים של מעוכבי גט נמוכים בהרבה, הדבר קורה מסחבת התהליכים לרישום בעל כמעוכב גט " (חוק ומשפט   10.11.09).
  • עו"ד בת שבע שרמן, מארגון "עיקר" מרבה לטעון שהנשים נסחטות בתמורה לגט. כנגד טענה זו אמר ח"כ לשעבר יצחק לוי כי ככל שמדובר בסחטנות היא חלה לא פחות מצד נשים. עו"ד שרמן ענתה: "אני מקבלת את הערתו של הרב לוי שיש סרבנות משני הצדדים ואנחנו מתנגדים לה בכל מקרה" (ועדת חוקה חוק ומשפט 8.1.07).
  • חגי סרי, אב לארבעה נשוי בשנית, מגשר ומרצה כותב  : "האם ידעתם שישנם 100,000 תיקים של הוצאה לפועל נגד גברים שמאחרים בתשלום מזונות ? שאלתם את עצמכם מדוע הגענו למספר מפלצתי כזה ? האם באמת כולם גנבים ונצלנים ? " (כיפה   2.9.07).

בישראל ישנם הרבה מאוד ארגוני נשים, שכולם ממומנים היטב, ומעט מאוד ארגוני גברים שאף אחד מהם איננו מתוקצב. אחד מארגוני הגברים הנו ארגון הפמיליסטים. גיל רונן, הנו יו"ר קבוצת הפמיליסטים, איש תקשורת שפרסם ב- 6 השנים האחרונות יותר מ- 100 מאמרים נוקבים בתחום המשפחה.  באחד המאמרים הוא טוען שמקביל ל- "יום האשה", "יום העגונה" וכדומה יש להכריז גם על יום הגבר. להלן לקט מעמדותיו (ynet 12.3.06) :

  • "כמו שלכן יש ימים המוקדשים למיסכנות שלכן, תנו גם לנו יום אחד כזה. יום הגבר. כי גם אנחנו מסכנים".
  • "האם מדיניות אפס סובלנות כלפי עבירות נגד נשים לא צריכה להיות מלווה באפס סובלנות כלפי תלונות כזב של נשים ?"
  • ,"שיעור ההתאבדויות בקרב גברים גרושים גבוה פי 8 משיעורן בקרב גברים נשואים.
  • יש לחשוף את סבלם המזעזע של האבות הגרושים שאלפים מהם מהלכים בינינו כמו זומבים לאחר התעללות שעברו בידי מערכות המשפט והחוק".
  • "כפי שאתן מבינות, פמיניסטיות יקרות, גם לנו יש על מה לבכות. אז בואו נעשה עסק : אנחנו נרחם עליכן, אתן תרחמו עלינו וכולנו נרחם על עצמנו. יהיה שמח".

 18. אפליה בתעסוקת נשים בבתי הדין הרבניים

  • בוועדה למינוי דיינים אין ייצוג הולם לנשים. יתכן מצב בו לא יהיה ייצוג לאף אשה. לאורך השנים לפחות 8 מתוך 10 חברי הוועדה היו גברים.
  • ההתפלגות בין שופטים לשופטות בבתי משפט היא די שוויונית. מנגד, בבתי דין אין אפילו אפשרות למנות דיינות.
  • ביחס למינוי דייניות אמר ח"כ לשעבר אופיר פינס: "יש הצעת חוק למינוי דייניות. היא מונחת במליאה. אני קיבלתי חוות דעת שזה לא בניגוד להלכה". השיב לו יוסף וסרמן יו"ר לשכת הטוענים הרבניים, תשובה מציאותית : "זה יהיה יחד עם המשיח" (פרוטוקול ועדת המשנה לוועדת החוקה 15.12.04).
  • בדוח מבקר המדינה לשנת 2007 ניתן ביטוי לאפליה הקשה בבתי הדין בהעסקת נשים. בין היתר נכתב בנושא זה (ynet 20.5.08):
  • רק 30% מעובדי בתי הדין הם נשים – רובן הגדול מזכירות וקלדניות, לעומת 70% נשים במערכת בתי המשפט, הממלאות תפקידים מגוונים בהם מנהלות, עוזרות משפטיות, מתמחות, מאבטחות ועובדות מנהל.
  • כדוגמה צוין כי בית הדין הרבני בפתח תקוה סירב להעסיק מזכירה תחת ההסבר כדלקמן : הואיל  ומקדמא דנא נהוג בעירנו שכל הפקידים בבית הדין הם גברים – אין לפרוץ בשום אופן גידרם של ראשונים ואין להעסיק אישה בכותלי בית הדין בשום צורה.
  • משרד מבקר המדינה מעיר כי הייצוג לנשים בבתי הדין, אף אם נביא בחשבון אילוצים הלכתיים, אינו מניח את הדעת.
  • אין לקבל אפליית נשים בגוף ממלכתי. מן הראוי שהנהלת בתי הדין תפעל לאלתר להגברת השוויון בין המינים בשיבוץ עובדים בבתי הדין הרבניים בכללותם.
  • האפליה האמורה חורגת מעבר לבעיית העדר השוויון, מכיוון שיש לה גם השלכות ישירות על איכות השירותים הניתנים לציבור. לדוגמה בבתי משפט הקלדת תוכן הדיונים נעשית רובה ככולה באמצעות קלדניות מקצועיות.  מנגד בבתי הדין ההקלדה נעשית רובה ככולה באמצעות עובדים גברים לא מקצועיים. התוצאה – הפרוטוקולים העלובים בבתי הדין מקורם לאורך עשרות שנים באפליה מקוממת זו.

 19. הפעילות הכוחנית של ח"כ משה גפני  להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים

בחודש אפריל 2006, בית המשפט העליון בבג"ץ סימה אמיר נפסק כי בהעדר סמכות רשמית שבחוק, אין בתי הדין הרבניים רשאים לדון כבוררים בעניינים אזרחיים כלליים. בעקבות הפסיקה נוצרה מחלוקת האם לבית הדין הרבני סמכות להמשיך ולפסוק בנושאים ממוניים, כאשר שני הצדדים לדין הסכימו על כך מראש.  בעקבות בג"צ זה יצאו נציגי בתי הדין הרבניים ובראשם ח"כ משה גפני למאבק בוטה וקולני כנגד בית המשפט העליון. המנכ"ל לשעבר של בתי הדין, בן דהן אמר על ההשלכות הציבוריות של בג"צ זה : "הבג"צ המפורסם, שעליו רעשה הארץ והיה כנס דיינים ויש הצעת חוק ממשלתית ודיונים" (פרוטוקול ועדת חוקה חוק ומשפט 8.1.07).

בספטמבר 2006 דנה הוועדה לקידום מעמד האשה בהצעת החוק של ח"כ משה גפני להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים. להלן עיקרי עמדות הצדדים (פרוטוקול הוועדה לקידום מעמד האשה 13.9.06):

  • ח"כ משה גפני – בא בית המשפט ופסק שבדיני ממונות בית הדין הרבני בהסכמה של שני הצדדים לא יוכל לעשות בוררות. כאשר בית המשפט פוסק, האפשרות היחידה לשנות את המצב הזה הוא תיקון החוק. אם הכנסת לא תאשר את זה צריך לסגור את הבנין הזה.
  • עו"ד סוזן וייס מארגון עיקר לזכויות נשים – בענין של בוררות שבתי הדין ידונו בדיני ממונות, אין לי התנגדות, אבל שזה יהיה פרטי. שיפתחו כמה שרוצים בתי דין שיטפלו בכמה נושאים שהם רוצים, אבל שזה יהיה פרטי ולא על חשבון הכיס של מדינת ישראל.
  • עו"ד דרורית רוזנפלד, נציגת לשכת עורכי הדין – כענין שבעובדה קיימת בעיה של חוסר יעילות בהתנהלות בתי הדין הרבניים ואפשר לתת מיליון דוגמאות. לכן אנחנו אומרים שיקימו מערכת נפרדת עם דיינים אחרים. אם המדינה מוכנה לממן את המערכת הנפרדת אז המערכת הנפרדת תהיה של המדינה אבל לא על חשבון מערכת בתי הדין הרבניים שעוסקת בענייני נישואין וגירושין.
  • בפועל ח"כ גפני למרות שהצעת החוק שלו לא אושרה, לא בוחל בשום אמצעי כדי לעגן בחקיקה את הרחבת סמכויות בתי הדין. להלן דברים שכתבה בנושא זה עו"ד תמר אדלשטיין, כ- 4 שנים לאחר בג"ץ סימה אמיר  (ynet 10.3.10) :
  • הצעות דומות להרחבת סמכותם של בתי הדין הרבניים מונחות על שולחן הכנסת אחת לשנה מאז חודש אפריל 2006.
  • החידוש היום הוא העלאת הצעת החוק לקריאה טרומית ללא אישור וועדת השרים לענייני חקיקה  ואף ללא אישור הנהלת הקואליציה, ולמעשה על דרך של מחטף כהצעת חוק פרטית של ח"כ גפני.
  • ח"כ משה גפני, יותר מכל ח"כ אחר בהיסטוריה של מדינת ישראל, מצטיין ביחס לא מאוזן באופן קיצוני אל התנהלות בית המשפט העליון מול התנהלות בתי הדין הרבניים. כך לדוגמה בפתיח של כתבה ב- ynet מתאריך 16.9.10 נכתב עליו : "הוא השווה את בג"ץ לצאר הרוסי ואיים במרד מיסים" בנוסף הוא צוטט באותה כתבה: "אנחנו ננצח כי אנחנו נמצאים פה ממעמד הר סיני, ובג"ץ נמצאים פה רק עכשיו". מאידך ביחס להצעת החוק שלו להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, הוא טוען שצריך לסגור את כנסת ישראל אם היא לא תאושר.
  • בכל מדינה נאורה אחרת בעולם, בנסיבות העובדתיות המאפיינות את התנהלות בתי הדין הרבניים, לא די שלא היו מרחיבים את הסמכויות שלהם, אלא שהיו סוגרים אותם לאלתר. במקביל, כפי שמציעה עו"ד וייס בצדק, איש לא מונע מהם להרחיב את הפעילות של בתי הדין הפרטיים.
  • מכל מקום, הציטוטים של ח"כ משה גפני כפי שהובאו כאן, חורגים באופן מובהק מכללי האתיקה הבסיסיים החלים על חברי כנסת.

 20. היעדר היררכיה משפטית בבתי הדין הרבניים

  • בגופים ציבוריים בכלל ובמערכות משפט בפרט תמיד קיימת היררכיה. מעל בתי הדין הרבניים האזוריים נמצא בית הדין הרבני הגדול ומעליו בית המשפט העליון. מבחר בעיות בתחום ההיררכיה בבתי הדין יתוארו כאן.
  • הרב בן דהן, המנכ"ל לשעבר של בתי הדין נשאל בראיון: "ראינו מקרים שדיין מעדיף להתפטר מהתיק ולא לקבל את פסיקת בית הדין הגדול". בן דהן השיב ( סנהדרין 15.10.10 ):  "יש בעיה בציבור הדתי שלא יודעים מה זה היררכיה. מי שהיה בצבא, מי שגדל במסגרת הציבור החילוני, יודע באופן טבעי שיש היררכיה.  ברגע שבית הדין הרבני הגדול הפך את פסק הדין של בית הדין האזורי, בית הדין האזורי חייב לבצע את פסק הדין גם אם זה בניגוד לדעתו.  לצערי הרב זה לא תמיד קורה".
  • במסגרת סקירת כנס בנושא בתי הדין הרבניים נכתב : "מנכ"ל בתי הדין הרבניים, הרב שלמה דיכובסקי, תקף את הדיינים האזוריים הכופרים בסמכות בית הדין הגדול כערכאת ערעור, שפסיקותיה מחייבת אותם. לדבריו, יש בהם כאלה המסרבים לדון שוב בתיק, לאחר שבית הדין הפך החלטה שלהם בטענה כי הם נוקטים קו הלכתי שונה" (ynet, 12.5.11 ).
  •  עו"ד אדווין פרידמן, נציג לשכת עורכי הדין אמר בדיון בכנסת (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 5.6.08):
  • יש נורמות משפטיות שחלות על כל מערכת משפטית, אולם בבתי הדין הרבניים יש ליקויים רבים.
  • הנורמה המשפטית היא שהערכאה העליונה שהיא בית הדין הרבני הגדול, צריכה לקבוע בסופו של הליך מה תהיה התוצאה ולא כך בבתי הדין הרבניים.
  • לא יתכן שבית המשפט הגבוה באותה מערכת ייתן פסק דין שבית משפט נמוך או כפוף לו יתעלם ממנו, ואני יכול לומר שזה קורה בבתי הדין הרבניים.
  • בנושא תקדימים, אפשר להתווכח מה הפרשנות של תקדים מסוים, אבל בבתי הדין הרבניים תקדימים אינם מחייבים.
  • אין פרסום  בצורה מסודרת של פסקי הדין של בתי הדין הרבניים, כך שאתה אפילו לא יכול להתייחס אליהם.
  • ההתעלמות הבוטה של בתי הדין מבג"ץ קיבלה ביטוי בדוח מבקר המדינה לשנת 2007. בנושא זה נכתב : "החל מחודש מאי 2006 נפתחו בבתי הדין הרבניים 257 תיקי בוררות, אף שחודש קודם לכן אסר בג"ץ על הדיינים לשמש כבוררים בעניינים שאינם בסמכותם, גם במקרה שהצדדים הסכימו לכך. המבקר סבור כי עיסוק זה גוזל זמן ומשאבים שעל בית הדין להקדיש לענייני המעמד האישי" ( ynet 20.5.08 ).
  • תגובת בתי הדין הרבניים לעיסוק הדיינים בבוררות : "מדובר במחלוקת משפטית אשר הנהלת בתי הדין הרבניים פועלת להסדרתה בחקיקה" ( ynet 20.5.08 ).
  • בפועל חלפו כבר 5 שנים מפסיקת העליון שאסרה על בתי דין רבניים לעסוק בבוררויות, ולמרות ניסיונות רציפים ובלתי פוסקים של נציגי בתי הדין ובראשם ח"כ משה גפני, כנסת ישראל לא אישרה בחקיקה לבתי הדין הרבניים לעסוק בבוררויות. בפועל בתי הדין הרבניים ממשיכים לעסוק בבוררויות.
  • בתי הדין הרבניים שללא כספי ציבור ייסגרו לאלתר, אינם מכירים בנורמות משפטיות אשר ברורות לכל ילד שלמד שיעורים בסיסיים באזרחות. ישנם הרכבים המתעלמים מפסיקת בג"ץ. ישנם הרכבים המתעלמים מפסיקת בית הדין הרבני הגדול. ישנם גם הרכבים המתעלמים מפסיקות של 2 הערכאות הגבוהות. בהקשר זה בתי הדין מתנהלים כג'ונגל ולמרות זאת הם מהווים חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט.

 21. ליקויים קשים בניהול פרוטוקולים

רבקה לוביץ', טוענת רבנית בפרסום מאמר שכותרתו "פרוטוקולים עלובים" כותבת (nrg 15.6.06) :הפרוטוקול אמור להיות צילום מדויק של כל מה שנאמר בדיון, והוא כלי חשוב עבור בעלי הדין והדיינים". עליבותם של הפרוטוקולים נובעת מן הסיבות הבאות.

  • ראשית, הסופרים בדרך כלל  אינם מספיק מיומנים בהקלדה, ואינם מצליחים להדפיס את שנאמר.
  • שנית, נראה שסופרי הדיינים כשמם כן הם – הסופרים של הדיינים. לעתים נדמה שהם עברו קורס מיוחד בו הם לומדים בדיוק מה כדאי לבית הדין שיהיה כתוב בפרוטוקול  ומה לא.
  • הכשלים הקשים בתחום הפרוטוקולים קיבלו ביטוי בדוח מבקר המדינה לשנת 2007. בנושא זה נכתב : "בעלי דין או באי כוחם מתקשים לעיין בהם ולהבינם. לא ניתן לוודא אם הם משקפים נאמנה ובאופן מלא את מה שנטען במהלך הדיון והדבר עלול לגרום לבעיה בערכאת הערעור" ( ynet 20.5.08 ).
  • ביסוס מקצועי שלא מותיר ספק לגבי העדר המקצועיות של הסופרים, ניתן למצוא בכתבה שפורסמה בדה מרקר ב- 7.9.05. להלן לקט מדברים שנכתבו בכתבה:
  • לדייני בתי הדין הרבניים נמאס מקצב ההקלדה האיטי של סופרי הדיינים באולמות. לכן שוגרו הסופרים ללמוד מיומנויות הקלדה עיוורת.
  • על קצב ההקלדה האיטי במיוחד שלהם ניתן ללמוד דווקא ממטרת הקורס. לימוד הקלדת פרוטוקולי דיונים בקצב של לפחות 20 מילים בדקה.
  • מדובר בקצב נמוך ביותר. לשם השוואה, במערכת בתי המשפט דורשים מהמועמדים להיות בעלי כישורי הקלדה של 55 עד 60 מלים בדקה.
  • עו"ד שלמה בן עמי הציג את הניסיון האישי שלו בתחום מבית הדין הרבני בחיפה במכתב שנשלח לח"כ מיכאל איתן ופורסם באתר שלו. בין היתר עו"ד בן עמי כותב : "דברים שאמרת – כלל לא נרשמו. דברים שלא אמרת כלל – נרשמו. פה ושם מה שאמרתה וכן נרשם – סולף".
  • הרב בן דהן, שימש כ- 20 שנה מנכ"ל בתי הדין הרבניים: "בעיית הפרוטוקולים היא אכן בעיה. אני מסכים שעדיין אצל למעלה מ- 60% מההרכבים הקלדת הפרוטוקול היא לא ברמה שהייתי רוצה. זה גורם לתוצאות בעייתיות מאוד, למשל כאשר בתי משפט ובפרט בג"צ מסתמכים על פרוטוקולים של בתי הדין הרבניים כאל פרוטוקולים של בתי המשפט, ובאמת המרחק הוא תאומי" (סנהדרין, 15.10.10 ).
  • ח"כ לשעבר אופיר פינס: "לעבוד בלי קלדניות מיומנות זה לעבוד בלי כלי עבודה. אנחנו רוצים מודרניות. בית דין צריך להיראות כמו בית משפט נורמאלי" (פרוטוקול וועדת המשנה לוועדת החוקה, 15.12.04).
  • עו"ד קרן ארקין אמרה: "הפרוטוקול לא ניתן בסוף הדיון וזה שונה לחלוטין מערכאה אזרחית. זה לא משקף שקיפות כפי שצריכה להיות" (פרוטוקול  ועדת החוקה, 5.6.08).
  • בפועל מדובר בבעיה מורכבת וקשה ביותר. הליך של תיקון פרוטוקול הנו מסובך וארוך.  גם אם בית הדין נענה לבקשה היא מועברת לתגובת הצד השני ששוב יכול להכחיש את נכונות הבקשה משיקוליו הוא.

 22. כשלים קשים הקשורים לפסקי הדין

הבעיות בנושא פסקי הדין של ערכאות רבניות הנן רב תחומיות.

  • רבקה לוביץ', טוענת רבנית : " פסקי הדין במקרים רבים ניתנים ללא נימוקים. גם כאשר הם ניתנים עם נימוקים הם לעתים קרובות בלתי מובנים, הן בגלל השפה ההלכתית בה הם נכתבים והן בגלל חוסר יכולתם של הדיינים לכתוב באופן ברור ומובנה" (ynet  12.3.08).
  • דב פרימר, פרופ' לדיני משפחה אמר (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 27.10.08) :
  • בשאלת פרסום פסקי הדין יש שני אספקטים. יש את הצד הטכני ויש את הצד המהותי של הכתיבה והסגנון.
  • לגבי הצד הטכני, הפרסום שנים על גבי שנים אינו שיטתי. אין אינדקס שימושי וכאשר אין אינדקס הספר כמעט ולא שווה.
  • לגבי הצד המהותי. קיימת בעיה קשה מאוד של סגנון, של כתיבת פסקי הדין. הדיינים הוותיקים לא יודעים לכתוב, בוודאי לא באופן קריא ושימושי למשפטן המודרני.
  • רוב רובם של הדיינים לא בקיאים במשפט האזרחי. הם פונים ליועץ המשפטי לבתי הדין שצריך לכתוב להם חוות דעת.  לאחר קבלת חוות הדעת הדיינים כותבים פסק דין אשר חוזר שוב ליועץ המשפטי. בשלב זה היועץ המשפטי צריך לעבד את הכל לצורך פרסום פסק הדין.
  • עו"ד שמעון יעקבי, היועץ המשפטי לבתי הדין: "פרסום פסקי דין זה לא חלק מהגדרת התפקיד של היועץ המשפטי של הנהלת בתי הדין. במגבלת כוח האדם אנחנו עושים את המיטב" (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 27.10.08).
  • יוסף וסרמן, יו"ר לשכת הטוענים הרבניים אמר (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 27.10.08) :
  • הדיינים לא שולטים בתחום המשפטי. לעתים קרובות ניתנים פסקי דין של דחייה בלי נימוק.
  • היום בנושאים המורכבים ביותר ניתנים פסקי דין עם שורות בודדות בלי נימוקים.
  • כשקם דיין יצירתי ומנמק את פסק הדין כולם ירצו לפרסם את פסק הדין.
  • הנהלת בתי הדין הרבניים צריכה לאתגר דיינים לפרסם לפחות 10 פסקי דין בשנה.
  • עו"ד תמי סלע, יועצת משפטית של הוועדה אמרה : (פרוטוקול ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט 27.10.07) :  מבדיקה שנערכה באתר "נבו", נמצאו יש כ- 320 פסקי דין של בתי הדין הרבניים וכ- 3,200 פסקי דין של בתי המשפט לענייני משפחה.  באתר בתי הדין הרבניים יש כ- 120 פסקי דין.
  • אנחנו לא יודעים מה הקריטריונים לפרסום. פה השאלה מאוד רלבנטית, מי מחליט ועל פי אלו אמות מידה.
  • עו"ד אדווין פרידמן, נציג לשכת עורכי הדין אמר (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 27.10.08) :
  • בבתי הדין האזוריים המטרה של פסקי הדין לפתור את הבעיה הספציפית ולא לפתח את התיאוריה המשפטית. גם אם נציג לדיינים פסק דין של בית הדין הגדול, זה ממש לא מענין אותם.
  • הסיבה העיקרית לפרסום פסקי דין היא כדי להבין מה הם התקדימים. כדי שפסקי דין של בית הדין הרבני הגדול יחייבו את בתי הדין האזוריים צריך לשנות את התפיסה.
  • ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט : "חלק מהנתק בין המערכות נובע מכך ששופטי בית המשפט העליון, מתחילים לקרוא את פסק הדין ופשוט לא מבינים מה כתוב שם" (nrg 25.6.06).
  • הכנת פסקי הדין נעשית בדרך כלל זמן רב לאחר קיום הדיון. אחד ממקורות המידע המרכזיים של הדיינים לצורך כתיבת פסקי הדין הנו פרוטוקול הדיון. לעתים קרובות הפרוטוקולים כלל אינם משקפים את התוכן האמיתי של הדיון. כתוצאה מכך הדיינים מסתמכים על מקור מידע לא מהימן ומכאן הדרך להגברת עיוותי דין קצרה.
  • בדרך כלל הדיינים מחליטים מראש על התוצאה הסופית של פסק הדין. השיטה שלהם היא שבמהלך כתיבת פסק הדין הם מפרטים רק מידע סלקטיבי שמתיישב עם התוצאה הסופית של פסק הדין. הגמישות המוחלטת שהם מעניקים לעצמם בכתיבה או אי כתיבת נימוקים מקילים עליהם את מלאכת ההצגה המעוותת על חשבון עשיית צדק.

 23. מיעוט בקשות סיוע ממומחים בבתי הדין הרבניים

  • משתתפים רבים בדיונים הקשורים להתנהלות בתי הדין הרבניים, דוגמת חברי כנסת, עדיין לא הפנימו שהדיינים, ש- 83% הנם חרדים,  לא מסוגלים לנהל הליכי משפט מודרניים. מעשית קשה לאתר שופטי משפחה שמטילים ספק בחשיבות חוות הדעת של מומחים. מנגד רובם המוחלט של הדיינים הנם חרדים וקבלת סיוע ממומחים דוגמת פסיכולוגים זרה להם. אותם דיינים מאופיינים בתפיסות דתיות נוקשות וחוסר כמעט מוחלט של תודעת שירות.
  • לדוגמה, עו"ד ריקי שפירא במכתב לשר המשפטים כותבת לגבי הנוקשות הדתית של הדיינים, דברים שנכתבו באחד מפסקי הדין של בית הדין הרבני הגדול כדלקמן : "בפסק דין עקרוני קבעו הדיינים כי לרבנים מותר לתת ייעוץ פסיכולוגי ואף ראוי שלא יעבירו את הטיפול לעובדים סוציאליים או לפסיכולוגים שלחלק מהם יש גישות טיפוליות הנוגדות לדרך התורה והמצוות" (מכתב מתאריך 11.11.10 של המרכז לפלורליזם יהודי).
  • בפועל רוב מוחלט של הדיינים הנם חרדים וככאלה גישתם הבסיסית לפסיכולוגיה מאוד שלילית. לדוגמה, חנוך דאום העיתונאי בוגר ישיבה ומחבר הספר "בשביל הנפש" אומר : "קשה לי לשאת את הידיעה שאנשים לא מכירים ביכולת של הטיפול הפסיכולוגי לחולל שינוי. זה נכון יותר בחברה הדתית ועוד הרבה יותר בחברה החרדית" (ynet 10.6.10).
  • יש להכיר במציאות. המאבק הציבורי שמנהלים בתי הדין בנושאים שונים הוא במקרים רבים לא אמיתי. להמחשה, מעקב אחר פעילותו של היועץ המשפטי לבתי הדין הרב יעקבי מגלה שלאורך שנים הוא הביע בוועדות הכנסת עמדה שלפיה בתי הדין הרבניים משתוקקים להיעזר ביחידות סיוע ללא דרישות של התאמה לדת. מנגד כפי שיתואר בסעיף הבא, כאשר הגיע הרגע המיוחל של הליכים סופיים בחקיקה, מעבר לחשיפת הדרישות הנוקשות שלו בתחום הדת, הוא הודה כי לפחות חלק מהדיינים לא מעוניינים כלל ביחידות סיוע.

 24. הליכים מעוותים בחקיקת חוק יחידות סיוע לבתי הדין הרבניים

ליד בתי המשפט לענייני משפחה פועלות החל משנת 1997 יחידות סיוע שבהן מועסקים עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. החשיבות של יחידות הסיוע אינה מוטלת בספק. כ- 7,000 משפחות בישראל מופנות אליהן מידי שנה דרך בתי המשפט.  60% מכלל התיקים שמגיעים ליחידות הסיוע, נסגרים בהסכמה. משפחות רבות בעקבות מעורבות של יחידות הסיוע נכנסות להליך של שלום בית. הניסיונות להפעלת יחידות סיוע בבתי דין רבניים נמשכו למעלה מ- 10 שנים. נציגי משרד המשפטים ולשכת עורכי הדין טענו שהסיבה המרכזית לעיכוב בהקמת יחידות סיוע מקורו ברצון של בתי הדין שעובדי יחידות הסיוע ינהגו על פי הדת. נציגי בתי הדין הכחישו טענה זו ואמרו שהבעיה המרכזית היא אפליה תקציבית כנגדם.

  • בתאריך 15.5.11, הצעת חוק בתי דין דתיים – יחידות סיוע, אושרה ע"י מליאת הכנסת. הליכי החקיקה המעוותים והכניעה לדרישות הדתיות של בתי הדין יתוארו כאן ויבססו את החשיבות בצמצום סמכויות בתי הרבניים לענייני גירושין בלבד.
  • חוק זה כולל סעיפים שאינם מתיישבים עם השכל הישר וחמור מכך, סותרים את ההלכה הפסוקה. דוגמה לסעיף כזה הנו 2(ב)(3) של החוק שבו נכתב  : "בית הדין רשאי שלא לקבל המלצות שניתנו על ידי יחידת הסיוע ולא לאשר הסכם שגובש על ידה, בשל כך שהם נוגדים את עקרונות הדין לפיו הוא דן". מנגד בבג"ץ 1000/92 בבלי נכתב : "על כל בתי הדין הדתיים במדינה להפעיל, בסוגיות אזרחיות נלוות שאינן מענייני המעמד האישי הנתון לסמכותם, את המשפט האזרחי הכללי, כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון".

ראו לקט מההליכים המקוממים לאורך השנים עד לאישור הצעת חוק בעייתית זו:

  • בשנת 2005, עו"ד פרץ סגל, ממשרד המשפטים אמר לגבי אי הקמת יחידות סיוע: " העיכוב נובע מכך שהרבנים הראשיים סבורים שהאחריות ליחידות הסיוע תעבור ממשרד הרווחה לבתי הדין הרבניים ועל כך אין הסכמה " (פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה 4.7.05).
  • הויכוח חזר גם בשנת 2008. להלן לקט מחילופי הדברים בנושא  (פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה 30.6.08):
  • עו"ד אורי צפת, יו"ר ועדת בתי המשפט לענייני משפחה בלשכת עורכי הדין – בתי הדין דורשים שיועצי יחידות הסיוע ינהגו לפי הדת, ינהגו לפי המסורת, יש להם תנאים מקדמיים. אי אפשר להעמיד תנאים כאלה כאשר 95% מהציבור שמגיע לבתי הדין הרבניים הוא חילוני.
  • עו"ד שמעון יעקבי, היועץ המשפטי של בתי הדין – אין דרישה כזאת.

כעת נבחן את עמדות הצדדים האמיתיות לאחר גיבוש הצעת חוק יחידות סיוע לאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט.  להלן מבחר ציטוטים של שמעון יעקבי, היועץ המשפטי לבתי הדין (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 20.2.2011):

  • צריך לזכור שהחוק הזה למעשה מבטא יצירה חדשה. במידה מסוימת הוא משנה סדרים של התנהלות בבתי הדין הדתיים.
  • היחס כלפי החוק הזה בבתי הדין הרבניים עד היום הוא יחס אמביוולנטי. אין איזשהו קונצנזוס בבתי הדין הרבניים שאפשר לבוא ולומר שבתי הדין נורא, נורא, נורא רוצים את החוק הזה.
  • אני רוצה לתת דוגמה. בית הדין מעולם לא אישר הסדר ביקורים שמשמעו שילד יועבר מהורה זה להורה אחר תוך כדי חילול שבת, באמצע שבת.
  • כלומר אם יחידת הסיוע תנסה לגשר ולומר בואו תעשו את זה תוך כדי חילול שבת, הדבר הזה הוא בלתי אפשרי.
  • אנחנו לא רוצים להגיע למצב בו עובדת סיוע תבוא ותאמר : סליחה, החופש המקצועי שלי דורש ממני להציע לזוג הזה ביקורי ילדים תוך כדי חילול שבת.

לאור דרישות מקוממות אלו אין להתפלא כי במהלך הדיון בועדת החוקה הוחלפו מהלומות בין יו"ר הוועדה ליועץ המשפטי של בתי הדין שכמעט גרמו להפסקת הדיון. להלן דוגמה אחת מיני רבות  (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 20.2.2011) :

  • יו"ר ועדת החוקה, ח"כ רותם – אתה רוצה להגיד לי שאם יתברר ליחידת הסיוע שאצל האבא או אצל האמא לא כשר אז אסור לעשות ביקורים כי אתה לא מאשר לי לאכול לא כשר.
  • היועץ המשפטי לבתי הדין יעקבי השיב – לחשו כאן אולי משהו אחר. למשל, אכילת חמץ בפסח. בית הדין לא יכול לאשר הסדר כזה.
  • עו"ד בתיה כהנא דרור אמרה: "לשם מה צריך את יחידות הסיוע אם בתי הדין לא יקבלו ממילא את חוות דעתם" (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 20.2.2011).
  • בעיות בסיסיות אלו גררו בהליך מקומם את יו"ר ועדת החוקה להיכנע למרבית הדרישות של בתי הדין הרבניים. להלן דוגמה לחילופי הדברים המבססים זאת   (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 8.3.2011) :
  • יו"ר ועדת החוקה, ח"כ רותם – על פי הצעת החוק בית הדין הרבני לא חייב לאשר פעולה או הסכם או כל דרך שתציע לו יחידת הסיוע אם זה נוגד את עקרונות הדין הדתי שלו.
  • עו"ד אדווין פרידמן מלשכת עורכי הדין השיב – עכשיו ביטלת את בג"ץ בבלי כי בג"ץ בבלי מחייב אותם.

 25. תשתית המבנים הנמוכה בבתי הדין

תשתית המבנים והשירותים הנלווים של בתי הדין הרבניים נמצאים במצב פחות טוב בהשוואה לבתי המשפט. זו לא סיבה לתקצב שדרוג תשתיות, אלא לחסל אותן לחלוטין.

  • ח"כ משה גפני אמר : "משרד המשפטים בענין של שירות לציבור לא בא בידיים נקיות. אם באמת טובת הציבור לנגד עיניו, עליו קודם כל להוציא את בתי הדין הרבניים מהמבנים העלובים האלה במיוחד כאשר אנחנו מדברים על מפגש בין דתיים לחילוניים( פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט, 19.6.08).
  • ח"כ זאב אלקין אמר: "ועדת הכספים מעכבת כבר מספר שבועות את התקציב לבנין החדש של בית הדין בחיפה כי האמון של ועדת הכספים בבתי הדין נפגע בעקבות כל מיני ארועים שקרו לאחרונה בבתי הדין" (פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשט 19.6.08).
  • הרב בן דהן, המנכ"ל לשעבר של בתי הדין: "אין בית דין אחד שנשאר באותו בנין. כולם עברו לבניינים אחרים, יותר גדולים, יותר רחבים. יש מקומות שבהם הוספנו עוד קומה" (סנהדרין, 15.10.10 ).
  • §      פרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר: "באורח כללי אם נשווה כקבוצה את בתי הדין הרבניים לעומת בתי המשפט, מצבם של בתי הדין הרבניים פחות טוב" (פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה, 30.6.08 ).
  • תשתית המבנים והשירותים הנלווים של בתי הדין הרבניים הנמוכה יחסית משתלבת עם המצב העגום והעמוק שעל פיו בתי הדין הרבניים ככלל רחוקים מאוד מתפקוד של בתי משפט במדינה נאורה.

26. ליקויים מנהליים ודוח מבקר המדינה

עו"ד שלום אטלי, מומחה בדיני משפחה ועורך כתב העת סנהדרין: "כאשר אנו משווים בין פקיד בבית המשפט לפקיד בבית הדין הרבני מקבלים רושם שהרמה שלהם איננה שווה. כאילו בבית הדין מעסיקים פקידים מסוג ב'" (סנהדרין 15.10.10).

המנכ"ל היוצא של בתי הדין הרבניים בן דהן פוטר בשנת 2010 לאחר 20 שנה ע"י שר המשפטים יעקב נאמן, כשאחת הסיבות המוצהרות לפיטוריו היתה הצורך לרענן את המערכת. הרב בן דהן אמר על מינוי הרב דיכובסקי כמחליפו : "הרב דיכובסקי הוא יהודי יקר. לרענן את המערכת זה לא להביא בן אדם בן 72"(סנהדרין 15.10.10).

ברשת התקשורת ערוץ 7 נמנו מספר כשלים מנהליים נוכחיים בבתי הדין ובתוכם צוינו: "חוסר היכולת לבזר מחדש את הרכבי הדיינים וצוותי המנהלה : עודף עצום בתל אביב וחוסר בפריפריה, שיטת בונוסים מיושנת ומערכת מחשוב חדשה אך מפגרת בהרבה מזו של משרדי ממשלה אחרים"  (ערוץ 7, 17.6.10).

בדוח מבקר המדינה לשנת 2007 על בתי הדין נמצאו ליקויים קשים. בין היתר נכתב בעמוד 932 בדוח : "שיעור כה גבוה של ליקויים מלמד על פגמים תפעוליים רבים". חלק מהליקויים פורטו במסגרת הסעיפים המתאימים בדוח זה. להלן לקט משלים של ליקויים (ynet, 20.5.08) :

  • הבדיקה העלתה ליקויים בטיפול ב- 83% מהתיקים שנדגמו בתל אביב  וב- 71% מהתיקים בבית הדין בפתח תקווה.
  • תורנויות הדיינים בתקופת הפגרה לא מתקיימות כראוי. בבתי הדין בתל אביב וירושלים היו ימים בלי דיין תורן. בבית הדין הגדול ובצפת נקבעו תורנויות רק בימים בודדים, ובנתניה כלל לא.
  • ליקויים נמצאו בטיפול בפניות הציבור ובנקיטת צעדים נגד עבירות חוקיות ומשמעתיות שביצעו העובדים.
  • לאחר מתן פסקי הדין כמחצית מהתיקים שנבדקו לא נסגרו או שהיתה טעות במועד סגירתם. שיעור משמעותי זה של רישומים שגויים יש בו כדי להציג תמונה מעוותת  למנהלים.
  • על דוח מבקר המדינה אמרה רבקה לוביץ', טוענת רבנית : " מבקר המדינה חשף ליקויים קשים בהתנהלותם של בתי הדין הרבניים. נדמה לי שהדוח נוגע רק בקצה הקרחון" ( ynet 21.5.08).
  • דוח מבקר המדינה כולל מידע מאוד קשה אולם גם מאוד לא מקיף. ביסוס לתחושתה של רבקה לוביץ' "שהדוח נוגע רק בקצה הקרחון" ניתן לקבל מדוח זה.  רוב מוחלט של הנושאים בדוח זה  מעולם לא הוזכרו בדוח מבקר המדינה. מעבר לכך, מבקר המדינה בהגדרת תפקידו מנוע מלבקר נושאים הקשורים להליכים שיפוטיים.

 27. ליקויים במינהל שיפוטי

המנכ"ל לשעבר של בתי הדין הרבניים בן דהן נשאל לאחרונה את השאלה הבאה : "לפעמים ישנה הרגשה שלבית הדין הרבני אין בוס ולכן בסוף כל דיין עושה מה שהוא רוצה". המנכ"ל השיב  (סנהדרין 15.10.10) :

  • נגעת בבעיה אמיתית וכואבת. לפני מספר שנים הצעתי שבמקום שני רבנים ראשיים יהיה רב ראשי אחד לישראל ויהיה נשיא בית הדין הרבני הגדול, במשרה מלאה. לצערי הצעה זו לא התקבלה.
  • כיום הרב הראשי לישראל מכהן גם כנשיא בית הדין הרבני הגדול ובסופו של דבר נותר לו זמן מועט להשקיע בתחום המינהל השיפוטי.
  • בדוח מבקר המדינה לשנת 2007 היתה התייחסות לזלזול ולהתעלמות של בתי הדין הרבניים מחקיקת הכנסת.  בנושא זה נכתב : "קיימת הפרה בוטה של החקיקה ושל הוראות הרשויות המוסמכות השונות" (ynet 20.5.08 ).
  • ביחס למשוב דיינים שכלל 2,400 נשאלים שערך ארגון מבוי סתום נכתב: "ההערכה הכללית שניתנה לדיינים היתה נמוכה מאוד ביחס ליתר השופטים בישראל" ( ynet 29.11.05 ).
  • ניהול בתי הדין הדתיים של הדרוזים והמוסלמים נעשה במסגרת משרד המשפטים. מנגד ניהול בתי הדין הרבניים נעשה במסגרת יחידת סמך נפרדת ועצמאית.
  • עו"ד בתיה כהנא דרור אמרה : "למה בתי הדין הרבניים לא תחת הנהלת בתי המשפט ? למה המנגנון חייב להיות דתי ? למה לכאורה אנשים מקצועיים או כל המינהלה, היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, מנכ"ל בתי הדין, למה הם חייבים להיות דתיים ?" (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 27.10.08).
  • מוטב לממשלת ישראל וכנסת ישראל להבין שמדובר כאן במצב בלתי נסבל. אין מנוס מסגירת בתי הדין הרבניים אולם קודם לכן חייבים לבצע שינויים של הטווח היותר קצר. במישור הממלכתי האוטונומיה שניתנה הן להנהלת בתי הדין הרבניים והן לבתי הדין הרבניים היא כשלון מוחלט. ראוי לבטל אוטונומיה זו באמצעות 3 מהלכים נפרדים ומקבילים: הפיכת הנהלת בתי הדין הרבניים כמחלקה במשרד המשפטים תחת הניהול של מנכ"ל משרד המשפטים,הפיכת בתי הדין הרבניים כחלק בלתי נפרד מבתי המשפט תחת הניהול של מנכ"ל בתי המשפט, חיוב  נשיא בית הדין הרבני הגדול לעסוק במינהל שיפוטי במשרה מלאה כתנאי להמשך העסקתו כנשיא.

 28. התשתית השיפוטית המביישת בבית הדין הרבני הגדול

  • בית הדין הרבני הגדול שוכן בירושלים. הוא משמש ערכאת ערעור ארצית על החלטות ופסקי דין שניתנו בבתי הדין הרבניים האזוריים בכל רחבי הארץ. בבית הדין הרבני הגדול תקן ל- 7 דיינים ו- 2 רבנים ראשיים המכהנים כדיינים. מינוי הדיינים נעשה מקרב דייני בתי הדין האזוריים והמינויים מושפעים משיקולים פוליטיים.
  • ההתנהלות בבית הדין הרבני הגדול רצופה כשלים רבים ומגוונים שאינם נופלים מאלה המאפיינים את בתי הדין האזוריים. מבחר מאותם כשלים יתוארו כאן.
  • על ההשוואה בין תנאי השכר של דייני בית הדין הגדול לתמורה הניתנת על ידם נכתב : "שבוע העבודה של דיין בבית הדין הרבני הגדול כולל יום עבודה אחד או שניים. עבור העמל המפרך הזה מקבל הדיין משכורת ממוצעת של כ-41 אלף שקלים בחודש. בנוסף הדיינים נהנים מרכב צמוד והחזקת שני קווי טלפון וקו פלאפון. רק הרכב אחד פועל ביום" (וואלה 13.7.01).
  • מספר הדיינים בבית הדין הרבני הגדול מאפשר להפעיל באופן קבוע 2 הרכבים ביום. למרות זאת פועל בבית הדין הרבני הגדול לא יותר מהרכב אחד ביום.
  • לעוזרים משפטיים יש תפקיד מרכזי בשיפור השירות לאזרח. על ההשוואה בתחום זה בין ערכאה גבוהה אזרחית לערכאה גבוהה דתית נכתב : "לשופט בית המשפט העליון ישנם כחמישה אסיסטנטים המסייעים לו בעבודתו, בתחקירים ובפסקי דין  ואילו לרבנים הראשיים המשמשים כדיינים בבית הדין הרבני הגדול אין ולו אסיסטנט אחד" (דה מרקר 25.1.07).
  • נשיא בית הדין הרבני הגדול הנו הרב שלמה עמאר. הוא מעולם לא למד משפטים. היעלה על הדעת שכנשיא בית המשפט העליון יכהן מישהו שמעולם לא למד משפטים ?
  • בפועל אין במערך בתי הדין הרבניים גורם שמנהל אותו בהיבט השיפוטי ונחשב בו לסמכות עליונה. הרב עמאר כנשיא משקיע את עיקר זמנו כרב ראשי ולא כנדרש במלאכת שיפוט. לגבי פעילותו כדיין נכתב : "ההרכב בראשות נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב שלמה עמאר, מתכנס רק בימי שלישי" ( iba  29.4.11).
  • לגבי המבנה הפיזי המיושן של בית הדין הגדול אמר הרב הראשי יונה מצגר : "אני מזמין אתכם לבוא ולראות איך אנחנו יושבים בבית הדין הגדול ואני מזמין אתכם לבית המשפט העליון, אור וחושך מכל הבחינות. אני מדבר על צורה פיזית וגיאוגרפית, צורה ממש מביישת. שר המשפטים לשעבר לפיד ביקר והיה המום" (פרוטוקול הוועדה לענייני ביקורת המדינה, 4.7.05 ).
  • בראיון לגלובס אמר עו"ד רפי שדמי, מומחה לדיני משפחה, לגבי התשתית המנהלתית והמשפטית העלובה שם : "בית הדין הרבני הגדול בירושלים מחייב מהפכה שתשנה את כל הסדרים, מרמת הפקידות ועד להגשת פסקי דין בזמן" (גלובס 14.7.11 ).
  • כלי העבודה המשמשים את הדיינים בבית הדין הגדול מביישים במישורים רבים כמו : העדר עוזרים משפטיים, תשתית פיזית קשה, נשיא לא משפטן  אשר מכונה "נשיא בית הדין הרבני הגדול"  אולם בפועל עוסק בעיקר כרב ראשי וכלל לא מנהל את המערכת. הנפגעים העיקריים הם הצרכנים, שכן במישור האישי הדיינים בבית הדין הגדול נהנים בהשוואה לדיינים בבתי דין אזוריים להטבות משמעותיות כמו : מעמד גבוה, הטבות שכר  ופחות שעות עבודה.
  • הנתונים הבסיסיים הקשים האמורים מתורגמים בסופו של יום לעיוותי דין ועינויי דין קשים. נושא זה יוסבר בסעיף הבא.

 29. הפגיעה בזכויות בסיסיות של מתדיינים בבית הדין הרבני הגדול

  • באתר של בתי הדין הרבניים מתפרסמים נתונים סטטיסטיים לגבי הפעילות בבית הדין הרבני הגדול. הנתונים הקיימים כיום מעודכנים עד סוף שנת 2009. לצורך הענין ננתח את הנתונים הסטטיסטיים המצטברים לתקופה של 6 שנים, משנת 2004 ועד שנת 2009 כדלקמן :
  • על פי הרישומים בתקופה זו נפתחו 16,500 תיקים כלומר 2,750 תיקים בממוצע לשנה.
  • התיקים שנפתחו כוללים בקשות רשות ערעור וערעורים בזכות.
  • באותה תקופה התקיימו בבית הדין הרבני הגדול 3,733 דיונים.
  • ניתוח הנתונים הסטטיסטיים האמורים מגלה :
  • מספר הדיונים המתקיימים בבית הדין הרבני הגדול בממוצע לשנה עומד על 622 בלבד.
  • בהסתמך על תקן של 7 דיינים  ו- 2 רבנים ראשיים,  פועלים בממוצע 2.5 הרכבים בבית הדין הגדול.
  • מספר הדיונים הממוצע להרכב בשנה עומד על  249 בלבד ( לפי 622/2.5 ).
  • מערכת המשפט בישראל מסועפת וכוללת עשרות בתי משפט ובתי דין. לא ניתן לאתר שום ערכאה משפטית בישראל שבה בעלי התפקידים השיפוטיים מועסקים במשרה מלאה,  אשר מקיימת בממוצע פחות דיונים מאלה המתקיימים בבית הדין הרבני הגדול. את המחיר משלמים כמובן מקבלי השירות.
  • אחת השאלות המטרידות ביותר שמתעוררת מקורה במצב האבסורדי שנוצר. הרי התקן של מספר הדיינים שנקבע לבית הדין הגדול הנו סביר ובנוסף רוב התיקים שנפתחים הנם בגין ערעורים בזכות ולא בקשות רשות ערעור. אם כך, מה הוא בדיוק הפטנט שמאפשר לבית הדין הרבני הגדול להשתחרר מהעומס השיפוטי הצפוי בתחום.
  • הפטנט המקומם שמאפשר לבית הדין הרבני הגדול לקיים מספר כה מועט של דיונים מקורו באוטונומיה שהם לקחו לעצמם בהיותם המחוקקים של תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. בעוד שעל פי סדרי הדין האזרחיים לכל מתדיין יש זכות יסודית להגיש ערעור בזכות כנגד פסק דין שניתן בערכאה ראשונה, בבית הדין הרבני ההליך עדיין נקרא ערעור בזכות, אבל הוא מותנה באישור בית הדין הרבני הגדול.
  • ההערכה היא שבממוצע רק שליש מהערעורים המוגשים כנגד פסקי דין שניתנו בבתי דין אזוריים, מאושרים לדיון בבית הדין הרבני הגדול. מדובר כאן בפגיעה מהותית בזכויות בסיסיות של מתדיינים. ישנם חלקים מעוותים בתקנות הדיון דוגמת זכות הערעור שמחובתה של כנסת ישראל להתערב בהם ולחייב את הערכאות הרבניות להעניק זכות זו בדומה לזכויות הניתנות למערערים בערכאות אזרחיות. שינוי הכרחי זה תופס משנה חשיבות לאור העובדה שלמעלה מ- 90% מהמתדיינים בבתי הדין הרבניים אינם דתיים.
  • כפי שפורט תחת הכותרת : "היעדר היררכיה משפטית" במקרים רבים בתי הדין האזוריים לא מכירים בסמכות בית הדין הרבני הגדול לשנות את פסיקותיהם בטענה שהם נוקטים קו הלכתי שונה. זהו מצב בלתי נסבל אשר מגביר את שיעורי עיוותי הדין ב- 2 מישורים : ראשית המתדיין שקיבל סיוע מבית הדין לערעורים עומד חסר אונים מול בית הדין האזורי המתנהל בהקשר זה כג'ונגל. שנית, מצב זה המוכר היטב לדייני בית הדין הגדול גורם לכך שנקודת המוצא שלהם היא להגן על פסקי הדין שניתנו בבית הדין האזורי. הכל כמובן על חשבון עיוותי דין לצרכנים.
  • רוב פסקי הדין של בית הדין הגדול לא מתפרסמים למרות שמדובר בערכאה הרבנית הכי גבוהה. מסקירה כללית של פסקי דין שבכל זאת התפרסמו עולה שנקודת המוצא שלהם היא לגבות את בתי הדין האזוריים. נראה שלכל היותר כ- 20% מהערעורים הנדונים מתקבלים באופן מלא וכ- 20% נוספים מתקבלים באופן חלקי.
  • כפוף להערכות אלו ולאור העובדה שרוב הערעורים לא מאושרים לדיון, בממוצע משוקלל כ- 7% לערך מכלל הערעורים בזכות המוגשים מתקבלים באופן מלא וכ- 7% נוספים מתקבלים באופן חלקי.  כאשר מוסיפים להערכות אלו את העובדה שבתי הדין האזוריים רחוקים מלהתנהל כבתי משפט והעובדה שבית המשפט העליון אינו מהווה ערכאת ערעור לבתי הדין, נוכל להפעיל רק את החושים שלנו לגבי היקף ועוצמת עיוותי הדין המתרחשים במערכת מעוותת זו.
  • במציאות הנוכחית על רשויות המדינה המוסמכות לדרוש באופן סמכותי  מהנהגת הערכאות הרבניות לפרסם בשקיפות נתונים מהימנים לגבי ההתנהלות המשפטית של בית הדין הרבני הגדול ובכלל אלו :
  • מספר הערעורים בזכות המוגשים ושיעור הערעורים בזכות שבגינם מתקיימים דיונים.
  • מספר בקשות רשות הערעור המוגשות ושיעור הבקשות שלגביהם מתקיימים דיונים.
  • תוצאות הדיונים בערעורים תוך הפרדה בין ערעורים המתקבלים באופן מלא לערעורים המתקבלים באופן חלקי.
  • לפרסם את מרבית פסקי הדין שלהם בדומה לערכאות ערעור אזרחיות.
  • יש כמובן גם לפקח מטעם המדינה על מהימנות התוצאות הסטטיסטיות טרם פרסומם. אני משוכנע כי כפוף לביצוע זה ופיקוח על מהימנות הפרסום,  התוצאות בפועל יהיו מדהימות בחומרתן.

 30. אוזלת היד של נציבות תלונות הציבור בשופטים

  • נציבות תלונות הציבור כנגד שופטים ודיינים מתקשה לטפל בתלונות מוצדקות כנגד דיינים, באופן סמכותי. בנוסף היא לא זוכה לשיתוף פעולה מצד הוועדה למינוי דיינים אשר מוסמכת להפעיל סנקציות כנגד דיינים בעייתיים עד לרמה של הדחה.
  • השופט שמואל חמדני, סגן נציב תלונות הציבור על שופטים אמר (פרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט 5.6.08):
  • הגישה לדיינים – לא לכולם אבל לחלקם – היא כזאת שחלק מהם לא אוהבים את הנציבות, אם לומר בלשון עדינה.
  • לפעמים אנחנו נדרשים לפנות אליהם פעם אחר פעם והם לא עונים.
  • עו"ד בת שבע שרמן : "קיימת בעיה בהתנהלות של הרכבים מסוימים. יש תמונה שונה לחלוטין בין ההרכבים השונים. לנציבות לתלונות הציבור כנגד דיינים אין שיניים. היא יכולה לפנות בהמלצה להטלת הליכים משמעתיים כנגד דיינים באמצעות הוועדה למינוי דיינים אולם בפועל הוועדה אף פעם לא מקבלת את ההמלצות" (פרוטוקול ועדת החוקה  5.8.08).

 31. העדר פיקוח אפקטיבי של בית המשפט הגבוה לצדק – בג"צ

בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ עשוי להתערב בפסקי הדין הניתנים על ידי בתי הדין הרבניים. בג"צ כמדיניות משפטית, אינו נוהג להתערב בפסקי הדין של ערכאות רבניות.  לאורך שנים ובעיקר בעשור האחרון, רוב מוחלט של העתירות המוגשות כנגד בתי הדין הרבניים נדחות על הסף בנימוק שטאנצי כדלקמן"  "דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני המהווה רשות שיפוט עצמאית בכל ענין המובא לפניו והמצוי בגדר סמכותו" (בג"ץ  9367/09).

  • שופט העליון בדימוס מנחם אלון כתב: "בעיית היחסים שבין המשפט העברי לבין מערכת משפטית אחרת שבתוכה הוא פועל עתיקת יומין היא. מן הראוי שנאמר בה, בתמצית שבתמצית : הכלל הידוע בנושא רחב ידיים זה הוא העקרון של דינא דמלכותא דינא" (השופט מנחם אלון, בג"צ 323/81).
  • תרגום המונח דינא דמלכותא דינא מהשפה הארמית הוא : "דין המלכות – דין". בנושא זה כותב שר המשפטים לשעבר יוסי ביילין : "עקרון זה הוא שפתר את התלבטויותיהם של יהודי הגולה במשך דורות רבים אבל החרדים אינם מבינים שגם בישראל פועל עקרון דינא שמלכותא דינה" (ישראל היום 20.6.10).
  • הדעה הרווחת כיום בקרב בתי הדין הרבניים היא שהעתירות המתקבלות בבג"ץ כוחן יפה למקרה הספציפי בלבד. דעה זו כמובן אינה מקובלת על בית המשפט העליון.  בתי הדין הרבניים מבליטים עמדה זו בעיקר בעקבות פסיקות הניתנות בבג"ץ שאינן מקובלות עליהם.
  • כך לדוגמה זמן קצר לאחר בג"צ אמיר שקבע שאין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון כבוררים, ניתן פסק דין בבית הדין הרבני הגדול שבו נכתב : "בתי הדין הרבניים אינם כפופים לתקדים משפטי ויכולים עקרונית להמשיך ולדון בתיקים אחרים עד אשר יוגש בכל אחד מהם בג"ץ אחר" (תיק 5305-24-1 חלוקת רכוש  14.5.06).
  • כמו כן בעקבות בג"ץ אמיר, הרב שלמה דיכובסקי, מנכ"ל בתי הדין הרבניים אמר: "החיכוכים בין בתי הדין לבתי המשפט הם סיפור שלא נגמר ולא ייגמר. כל עוד שלא יתקיים היפרד נא מעלי, לא נוכל להסתדר" (nrg 25.6.06).
  • בפועל רוב מוחלט של העתירות המוגשות לבג"צ נדחות. מחוסר אונים מתדיינים רבים ממשיכים לפנות לבית המשפט העליון כנגד בתי הדין הרבניים. בנושא זה אמר עו"ד שמעון יעקבי, היועץ המשפטי לבתי הדין : "לצערנו, אנחנו מקבלים כל שבוע כמה בגצ"ים. אנשים פונים לבג"צ. אני כבר אמרתי לבג"צ באחת ההזדמנויות שהרגשתי היא שבג"צ הופך את עצמו, חלילה, לבית משפט למשפחה הבא" (ועדת חוקה, חוק ומשפט 8.1.07).
  • מבחינת המתדיינים האפקטיביות של העתירות לבג"ץ נמוכה ביותר ובעבר נשיא העליון בדימוס הציע לשנות זאת. בנושא זה נכתב: "ברק כתב שלדעתו יש להמיר את ביקורת בג"ץ על בתי הדין באפשרות לערעור על פסיקותיהם לבית המשפט העליון, כלומר במסלול דומה לערעור על פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים" (דה מרקר 9.10.03).
  • במבחן המציאות, בית המשפט העליון אינו מהווה גורם פיקוח אפקטיבי כנגד בתי הדין הרבניים. מעבר לכך, רוב ההרכבים של הערכאות הרבניות לא מתייחסים לפסיקות של העליון כתקדים מחייב עבורם.

 32. מחדלים ארגוניים בתפקוד הכנסת בענייני משפחה

לכנסת ישראל תפקיד מרכזי בגיבוש וקביעת מעמד המשפחה בישראל. לאורך עשרות שנים הטיפול של כנסת ישראל בתחום חשוב זה היה וממשיך להיות רצוף מחדלים, ובעיקר פחד מקימום הדתיים והחרדים נגד הקואליציה, ופחד מהתקפות ארסיות של ארגוני הנשים (ע"ע גלי עציון מנעמ"ת או רות הלפרין קדרי ממכון רקמן), והנשים בחוגים למגדר באקדמיה (ע"ע דפנה הקר, הכוהנת הגדולה של חד הוריות בישראל).  המחדלים הנם רב מערכתיים : חקיקתיים, ארגוניים ואחרים. התוצאה : פגיעה נמשכת וקשה בכל מרכיבי המשפחה : אמהות, אבות וילדים. התיאורים מכאן ועד לסיום הדוח, למעט הסיכום ותביעות לשלום בית, אינם מתמקדים בבתי הדין הרבניים אלא בדיני המשפחה הבעייתיים. נפתח בתיאור המחדלים הארגוניים.

כנסת ישראל, מבחינת הרכב הוועדות הפעילות בה, לא מאורגנת לטפל בענייני המשפחה באופן כוללני, שוויוני ויעיל. בכנסת ישראל ישנן 2 וועדות העוסקות בתחומים הקשורים למשפחה. הוועדה לקידום מעמד האשה אשר פועלת החל מהכנסת ה- 13 והוועדה לזכויות הילד אשר פועלת החל מהכנסת ה- 15. הוועדה לזכויות האבא לא קיימת, כי לאבא אין זכויות, כך אמר השופט יצחק עמית בבג"ץ 2111/11.

גיל רונן, עיתונאי ויו"ר ארגון הפמיליסטים כתב : "בוועדה לקידום מעמד האשה מונחים מדי שבוע חוקים שמחמירים יותר ויותר עם גברים. ארגוני הנשים מוזמנים דרך קבע לדיונים על החוקים הדרקוניים האלה, אך ארגוני האבות לא. זאת למרות שהחוקים נוגעים לגברים ונשים במידה שווה. זוהי חקיקה במעמד צד אחד" (ynet  11.2.08).  אילו היתה מתקבלת החלטה להקים בכנסת וועדה לזכויות הגבר במשפחה, קרוב לוודאי  שהיתה מתעוררת סערה ציבורית. בדיוני הוועדה לקידום מעמד האשה ההתייחסות של מוזמנות רבות אל הגבר היא התייחסות לסוג של אויב קשה, אכזר שיש "להכניס לו" כמה שאפשר. סוגיות הקשורות לזכויות ילדים מטופלות בכנסת לעתים קרובות באמצעות וועדת החינוך ו- וועדת הרווחה. כתוצאה מכך, הדיונים בוועדה לזכויות הילד יוצרים במקרים רבים כפילויות עם דיונים אחרים בוועדת החינוך ו- וועדת הרווחה.  היעילות של עבודת הכנסת בתחום הנוגע לזכויות ילדים נפגעת, עקב כפילויות אלו.  המשפחה במהותה כוללת : אמהות, אבות וילדים. כנסת ישראל חייבת להעניק למשפחה בישראל כיחידה את המעמד הראוי לה. במקום הוועדה לקידום מעמד האשה והוועדה לזכויות הילד,  יש להקים בכנסת וועדה אחת קבועה שתקרא הוועדה לענייני המשפחה.  בוועדה זו יתקיימו דיונים מעמיקים בנושאים הקשורים לכל חלקי המשפחה : נשים, גברים וילדים.

בוועדה חדשה אין מניעה מלקיים כל דיון ראוי שנדון כיום בוועדה לקידום מעמד האשה כוועדת משנה, או בוועדה לזכויות הילד, שוועדת משנה. הקמת וועדה לענייני משפחה תוביל לכך שכנסת ישראל תתייחס לכל התא המשפחתי כמכלול, ללא אפליה, ללא שיקולים זרים וביתר יעילות. וועדה כזו בהנחה שתוקם, צפויה להיות מהוועדות החשובות ביותר בכנסת ישראל. בהתאם לצרכים, הוועדה תמנה באופן שוטף ועדות משנה לטיפול מעמיק בסוגיות נבחרות בתחום.

 33. לקט של עיוותים בדיני משפחה על פי טענות ארגוני גברים

  • העמדות של ארגוני הנשים זוכות לחשיפה תקשורתית עצומה בהשוואה לחשיפה התקשורתית של עמדות ארגוני הגברים. המציאות בישראל מאוד מורכבת. מהחקירה שלי עולה בבירור שכל מרכיבי המשפחה  נחשפים להתעללות ממסדית. לכן כאן יוצגו מבחר עמדות של ארגוני גברים שתוצאתן התעללות ממסדית בהם ובסעיף הבא יוצג מידע על ההתעללות הממסדית באמהות  חד הוריות וילדיהם.
  • גיל רונן, יו"ר ארגון הפמיליסטים כותב : "קורה איפוא לא פעם שגבר שהיה בעל מעולה, אב למופת, איש מסור – מגורש מהבית שהוא עצמו בנה בעמל כפיו על ידי אשה שמחליטה שמתחשק לה שינוי. אותה אשה יכולה להיות קרייריסטית או בליינית שבקושי נמצאת בבית והיא יכולה להיות אמא קרה ומנוכרת. בכל זאת – הילדים יועברו אוטומטית לחזקתה. במחי יד יהפוך בית המשפט את הגבר מאבא אהוב  לעבד מזונות אומלל, שצריך להתחנן על כל שעת ראיה עם ילדיו" (ynet  6.1.05).

גיל רונן, מסביר שקיימת מדיניות נוקשה כנגד גברים בתחום המזונות. להלן לקט מדבריו (ynet 4.10.06) :

  • על פי נתוני משפחה חדשה, נשים יוזמות כיום יותר מ- 92% מתיקי הגירושים.
  • נשים עובדות ורבות מהן מרוויחות יותר מבעליהן, אך בתי המשפט ממשיכים להטיל את המזונות על הגבר בלבד.
  • משרד המשפטים פרסם באחרונה כי הגברים בישראל חייבים כיום כ- 20 מיליארד שקלים במזונות.
  • חגי סרי, גרוש הנשוי בשנית, מגשר ומרצה כותב  (כיפה  2.9.07):
  • במהלך 50 השנים האחרונות נחקקו חוקים שכולם נגסו אך ורק בכוחו של האב המתגרש. הגברים מופלים בכל הפרמטרים.
  • ילדיהם מועברים אוטומטית לאם. כך גם חצי מהונם. עליהם בלבד מושתים מזונות.
  • רבים יוצאים ונכנסים בבתי מעצר, סופגים תלונות שווא ותיקים פליליים.
  • כל מערכות הרווחה, המשפט ואכיפת החוק אינן עומדות לצידם בשעת הצורך.
  • אמהות חד הוריות מקבלות הטבות מהמדינה.
  • המצב הבלתי שוויוני הזה נוצר בעיקר ע"י לחצים לקידום מעמד האשה.
  • מה הפלא שלמעלה מ- 90% מתיקי הגירושין נפתחים ביוזמת נשים.
  • גיל רונן, כותב : "יש לחשוף את סבלם של גברים שנשותיהם מסרבות לקחת מהם גט, ולכן נהנות במשך עשרות שנים ממה שמכונה מזונות אשה" (ynet  12.3.06).

המכון האקדמי לחקר יישוב סכסוכים מנוהל ע"י תת אלוף במילואים וחברת הכנסת לשעבר עמירה דותן. במשרדי המכון נערך ב- 31.12.06 דיון בסוגיות של סכסוכי גירושין. במפגש השתתפו נציגי ארגוני גברים ונשים, נציגי משרד המשפטים, מגשרים ואנשי אקדמיה.  להלן מבחר מטענות ארגוני הגברים במפגש (אתר סולחה,  31.12.06) :

  • החוקים בתחום המעמד האישי אינם שוויוניים באופן קיצוני והם הולכים ומוקצנים יותר ויותר.
  • היום בפועל אומרים לאב : את הילדים לא תקבל, שלם מזונות, חלק את הרכוש ותן גט.
  • בבתי משפט לענייני משפחה פועלים על פי עקרון ריצוי האשה בשני נושאים עיקריים : מזונות ילדים ואחזקת ילדים.
  • ב- 97% ממקרי הגירושין, אחזקת הילדים ניתנת לאם, לפחות במשמורת זנהית אוטומטית.
  • ב- 90% מתיקי הגירושין, אם לא יותר נפתחים תיקי הוצאה לפועל. כך נפתחת חזית נוספת נגד הגבר ועליו לקחת עו"ד גם להוצל"פ.
  • אם כבר "שואבים מהדין האישי, הרי שעל פי ההלכה רוב הרכוש נותר בידי האב, בעוד שעל פי חוק יחסי ממון, הרכוש מחולק באופן שווה בין בני הזוג.
  • ניתוק אבות מהילדים הינה תופעה בהיקפים גדולים, בין 30% ל- 50% מהמקרים.
  • למעלה מ- 200 אבות גרושים מתאבדים כל שנה. מומחי בריאות נפש טוענים כי המספרים גבוהים יותר, אך העניין מושתק.
  • בעיית התלונות הכוזבות גורמת אף היא לאובדנות. חצי מהמתאבדים בארץ הם גרושים.
  • גופים העוסקים במעמד האשה מציגים גברים כמגעילים. במציאות יש מגעילים ומגעילות.
  • הקול של הגברים מושתק בוועדות הכנסת ובוועדות משפטיות בנושאים הללו.
  • ילדי גירושין נוטים לעבריינות, שימוש בסמים ואלימות.
  • בשביל לייצור חברה בריאה צריך לשים את המשפחה במרכז.
  • הדיון האמור שנערך במכון האקדמי לחקר יישוב סכסוכים הנו דוגמה טובה לדיון שמקומו להתנהל בוועדת כנסת חדשה לענייני משפחה. מעיון במסמך שסיכם את הישיבה לא מצאתי תגובות הסותרות מידע קשה זה ולכן זה בלתי סביר לחלוטין שכנסת ישראל לא תדון ותקבל החלטות ביחס לטענות אלו.
  • לטענות האמורות יש לדעתי להוסיף את בעיית חוסר האחידות בקביעת גובה המזונות בבתי המשפט, וגובהם השערורייתי, פי 4 מאשר בחו"ל.
  • בנושא זה אמר השופט בן ציון גרינברגר: "אם יש נקודה קלאסית של חוסר אחידות זה בנושא המזונות. אני זוכר שכמה פעמים ישבנו, השופטים, רק בינינו, ולקחנו מקרה מבחן, עובדות מסוימות של תיק שבשל לפסיקה במזונות, ועשינו סקר – אילו מזונות היה פוסק כל אחד. היו נדירים המקרים שהסכומים יצאו אפילו קרובים בין שופטים" ( רב שיח בדיני משפחה  2006 ).

 34. הפגיעה הקשה באמהות חד הוריות וילדיהן בחסות החוק

דיני המשפחה כוללים קיפוח של אבות ובהקשר זה טענות ארגוני הגברים הנן רציניות וצודקות. לא נתעלםפ בכל זאת ממצוקתן של החד הוריות מבחירה.  אותן נשים גרושות אשר מגיעות ליעוץ בנעמת או בלשכה לסיוע משפטי, מתסיסים אותן שהן חייבות להתגרש, שיקבלו אלפי שקלים כמזונות בחודש, ושישתלטו על כל נכסי הבעל, לרבות מונטין וכושר השתכרות עתידי.  כאשר המציאות טופחת על הפנים, הן מוצאות עצמן  זועמות, ונקמניות עוד יותר מבעבר.  גם כאן הכנסת מתנערת מתפקידה.  הכנסת מצפה מהגבר להמשיך ופרנס את גרושתו, ואם הוא פוגש אישה חדשה, אז לפרנס גם את האישה החדשה.

חגי סרי, גרוש הנשוי בשנית, מגשר ומרצה כותב  שדיני המשפחה מעניקים העדפה ברורה לנשים המתגרשות בכל הפרמטרים. למרות זאת ניתן לטענתו לומר על מצבן הכללי של אותן נשים משהו בסגנון : "עוד ניצחון כזה ואבדנו".  להלן לקט מדבריו  (כיפה  2.9.07) :

  • מדובר ב "ניצחון פירוס". חיי הגירושין רק מתחילים עם קבלת הגט ובמהלכם מתפתחות בעיות בלתי צפויות. גם כלכליות.
  • החיים בבדידות עם עול גידול הילדים אינם פשוטים. האשה מתקשה בשל כך לצאת לעבודה ובוודאי להתקדם מקצועית.
  • חיי החברה שלה ניזוקים, כאשר אפשרויות השיקום מצומצמות.
  • רוב הילדים לאמהות חד הוריות מוגדרים על ידי רשויות הרווחה כילדים בסיכון ובכך הן האמהות והן הילדים נמצאים תחת פיקוח תמידיים וסיכון תמידי לפגיעה באוטונומיה המשפחתית שלהם.
  • ברוב תיקי המזונות מעורבות לשכות ההוצאה לפועל. גוף זה תפקידו להוציא מיים מהסלע, כלומר לגבות מזונות שבית המשפט ידע מראש שאי אפשר לעמוד בהם כי הם בלתי מציאותיים.
  • דיני המשפחה הנחשלים בישראל מובילים לכך שכל מרכיבי המשפחה נחשפים להתעללות ממסדית. מצב זה מגביר את פוטנציאל הניכור ההורי, המירמור והשינאה מצד כולם.
  • בנעמת, ויצו, שדולת הנשים והלשכה לסיוע משפטי לא מזהירים את הנשים שאותה פקידת סעד שתתמוך בהם במהלך הגירושין ותכצתתוב כל שקר אפשרי להכפיש את האבא, היא זו שלא תהסס אחר כך להוציא את הילדים לאומנה או פנימייה.
  • בישראל פועלות כ- 500 פנימיות. ישראל היא שיאנית העולם בהרחקת ילדים ממשפחותיהם. שיעור הילדים החיים בארץ מחוץ לביתם, גבוה בממוצע פי עשרה מן המספר היחסי המקביל במדינות מערביות אחרות. בפועל רוב הילדים החיים מחוץ לביתם מגיעים ממשפחות חד הוריות. בראשן של 97% מהמשפחות החד הוריות עומדת אשה.

בשנת 2006 פורסמה כתבה בידיעות אחרונות על מצבן הקשה של אמהות חד הוריות, פרי עטו של כתב העיתון דוד רגב, תחת הכותרת : "אם יידעו שאין לנו בית ייקחו לנו את הילדים". להלן לקט מחריד מהכתבה:

  • תופעה : מאות רבות של אמהות חד הוריות שנקלעו לקשיים כלכליים ואשר חלקן עלולות להיזרק מבתיהן מסרבות לפנות למחלקות הרווחה בבקשה לעזרה וסובלות.
  • הסיבה: עובדות סוציאליות ופקידות סעד שטניות מאיימות על האמהות כי ייקחו את ילדיהן בעקבות מצבן הכלכלי הקשה.
  • פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית מציינת כי היכולת של האמהות החד הוריות למנוע את הרחקת ילדיהן מאוד מוגבלת. בין היתר היא כותבת  : היכולת הכלכלית החברתית שלהן להתמודד עם טענות שווא על אלימות והזנחה היא מצומצמת ביותר מול מערכות הרווחה והמשפט רבות העוצמה" ( הארץ  25.2.04). אסתר הרצוג שונאת גברים מקצועית, והיא הראשונה לשסות את פקידות הסעד נגד גברים ולנתק אבות מילדהם, אבל כאשר פקידות סעד משתלחות בנשים ומוציאות את הילדים מהבית, רק אז היא מזדעקת.
  • ילדי אמהות חד הוריות במקרים רבים הופכים במסגרת כדור שלג לסחורה כלכלית. חלק ניכר מאותם ילדים מורחקים מהאמהות  בעיקר בשל ההיצע העצום של פנימיות שמשיקולים זרים לא רוצים לסגור אותם. עלות החזקתם של ילדים בסיכון בפנימיות מסתכמת במיליארדי שקלים.
  • דוח מחקר אקדמי שפורסם בתקופה זו על בני ובנות 19 בוגרי הפנימיות תחת הכותרת המחרידה: "שרותי הרווחה פועלים בצורה פרימיטיבית" כולל נתונים עובדתיים שחייבים להוציא את חברי הכנסת מהאדישות שלהם. בין היתר נכתב בדוח הקשה : "7% מילדי השנתון הם בעלי תיק פלילי לעומת 22% מילדי הסידור החוץ ביתי. שיעור הבנות שילדו בקרב כלל האוכלוסייה עומד על 1.7% לעומת 4.6% מהבנות ששהו בסידור חוץ ביתי " (  22.6.11 haaretz).

אחת הטענות הקשות של האבות הגרושים נוגעת לנושא הניכור ההורי. כנראה שבין 30% ל- 50% מילדי הגירושים מנותקים מהאבות. הניכור ההורי הוא תוצאה של עידוד פקידות סעד וארגוני הנשים לנתק אבות מילדהם לשם העצמת חווית החד הוריות, והיא מתאשרת באמצעות הגשת תלונות אלמ"ב סדרתיות שמפחידות את הגבר מלהתקרב לאישה, שנהפכת סוג של מדוזה, שתעקוץ אותך אם תעז להתקרב.

35. תביעות לשלום בית כמשקפות חוסר אמון כמעט מוחלט במתדיינים

  • בבתי דין רבניים ניתן להגיש תביעות לשלום בית. מידי שנה מוגשות בממוצע כ- 1,000 תביעות שלום בית.
  • להלן הנתונים הסטטיסטיים שהתפרסמו באתר הנהלת בתי הדין הרבניים בנושא תביעות לשלום בית לשנת 2009 :
  • נפתחו 1,044 תיקים לשלום בית.
  • רק 4% מכלל התביעות לשלום בית אושרו ע"י בתי הדין הרבניים.
  • הנתונים הסטטיסטיים בשנת 2008 דומים כך שניתן ללמוד מהם על בעיות קשות בתחום ובכללם :
  • הנתונים מעידים באופן חד משמעי על חוסר אמון כמעט מוחלט של הדיינים במתדיינים.
  • נתונים קשים אלה הם בין היתר תוצאה עגומה של מיעוט בקשות סיוע ממומחים.
  • נציגי בתי הדין מרבים לטעון כי הייחודיות של בתי הדין הרבניים מקורה בפעילותם להשכנת שלום בית בין בני הזוג המסוכסכים, הכל בהתאם לערכי היהדות. מצב עובדתי שבו בתי הדין מצהירים שבממוצע רק 4% מהתביעות לשלום בית מאושרות על ידם סותר לחלוטין טענה מרכזית זו שלהם.
  • חמור מכך : כעניין שבעובדה, אחוז ניכר מהזוגות המתגרשים נגררו לגירושין בשל מרוץ הסמכויות, נושא שהוסבר בהרחבה תחת הכותרת מרוץ סמכויות בדוח זה. מרוץ הסמכויות נובע אך ורק מעצם קיומם של בתי הדין הרבניים.

התוצאה העגומה : לא די שבתי הדין לא מאשרים 96% מהתביעות לשלום בית על פי הצהרתם, אלא שעצם קיומם, כעניין שבעובדה,  מוביל אחוז ניכר מהזוגות לגירושין.  לאור עובדות אלו, מה היא בדיוק התרומה של בתי הדין הרבניים  למדינה ולערכי היהדות, על פי הגישה של נציגי בתי הדין הרבניים.גם אם נצא מהנחה תיאורטית בלבד שבתי הדין הרבניים היו מתנהלים בדומה לבתי המשפט, הנתונים המוצגים כאן משמעותם שנציגי בתי הדין יתקשו להציג מידע, המצדיק את עצם קיומם או את הערך המוסף שלהם.

 36. כשלים בתפקוד הכנסת בתחום החקיקה של דיני המשפחה

משפטנים בכירים רבים טוענים כי התחום של דיני המשפחה הנו הנחשל ביותר בחקיקה הישראלית. התיאורים שפורטו בסעיפים הקודמים מבססים טענות אלו. בתחום הנוראי של דיני המשפחה  נדרשים תיקוני חקיקה דחופים בכל התחומים: סמכויות בתי הדין הרבניים ומרוץ הסמכויות, דיני המשפחה האזרחיים וחקיקת ילדים.

  • ח"כ יוליה שמאלוב ברקוביץ' אמרה : "אני מאמינה בערכי היהדות. לא ראיתי בשום מקום ביהדות שכתוב שאנחנו צריכים לעודד משפחה חד הורית. יש חוקים שעושים אפליה נוראית לגברים בזמן הגירושין" (haaretz  21.1.11).
  • גיל רונן, יו"ר ארגון הפמיליסטים במאמר תחת הכותרת "נזקי הפמיניזם", כותב: "איננו מטיפים לחזרה לשנות ה- 50 אבל צריך לשים סוף למלחמה בין המינים, כי היא גובה מחיר איום. משפחות נהרסות סתם, ילדים מאבדים את הוריהם  וחפים מפשע מושלכים לכלא" (ynet  25.11.05).
  • מציאות שבה לפחות 85% מיוזמות הגירושין מגיעות מנשים מבססת את הטענות של ח"כ ברקוביץ' וגיל רונן. מציאות עגומה זו נזקפת בראש וראשונה לחובת כנסת ישראל. ברוב מוחלט של המשפחות בישראל ישנן מחלוקות רציניות בין גברים ונשים כך שפוטנציאל הגידול בשיעורי הגירושין הוא כמעט בלתי מוגבל. המשוואה ברורה.  ככל שחקיקת הכנסת תעניק יותר הטבות למין הנשי על חשבון המין הגברי ו/או על חשבון קופת המדינה, כך יהיו יותר נשים שירצו להתגרש.
  • אחת המטרות של חקיקת הכנסת היא לעודד מהלכים חקיקתיים העולים בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. לדוגמה, מתוך מטרה ממלכתית לפזר את אוכלוסיית הארץ לכל חלקי המדינה ניתנות הטבות כלכליות לבוחרים להתגורר באזורי פיתוח. באופן דומה חקיקת הכנסת בתחום דיני המשפחה מעודדים נשים לייזום הליכי גירושין באופן מובהק. מדובר במצב מעוות אבל עובדתי. דיני המשפחה בישראל מנוגדים תכלית הניגוד לאינטרס הציבורי ופוגעים בכולם : אבות, ילדים,  מדינה ולמרבה האירוניה אפילו בנשים עצמן.
  • המצב הכי אבסורדי מקורו בכך שאותה חקיקה שנועדה לסייע לאמהות גרושות במקרים רבים פוגעת בהן. בלעדי העידוד החקיקתי הניתן לנשים המתגרשות, לחלק ניכר מהאמהות החד הוריות היו צפויים חיים הרבה יותר איכותיים אילולא הן יזמו את הגירושין. אחוז ניכר מאותן אמהות, חיות על סף העוני.  ילדים רבים של אותן אמהות הועברו לפנימיות על חשבון משלם המיסים. סיכוייהן להקים משפחה חדשה קלושים. חלקן חיות בפחד מתמיד מפגיעה באוטונומיה שלהן ע"י רשויות המדינה : פקידות סעד, בתי משפט ועוד. דיני המשפחה המעוותים שנועדו לסייע להן, בסופו של דבר אחריות באחוז ניכר מהמקרים למצבן העגום.
  • למרוץ הסמכויות בין מערכות המשפט האזרחית והרבנית הנמשך כבר עשרות שנים, יש אין ספור נזקים בתחומים רבים מאוד:  גידול מהותי בשיעורי הגירושין, בזבוז זמן שיפוטי יקר בגין דיונים סותרים, הקצנת הסכסוך ועוד. כל המשפטנים הבכירים בישראל ובתוכם:  נשיאת העליון בייניש, הנשיא בדימוס ברק, וראש לשכת עורכי הדין היוצא גיא רון, משוכנעים שחייבים לבטל את מרוץ הסמכויות. הגורם שמוסמך לבטל את מרוץ הסמכויות היא כנסת ישראל. בשל שיקולים פוליטיים זרים, הצעות חוק שהוגשו בתחום, לאחרונה ביולי 2010, לא מצליחות לעבור אפילו קריאה טרומית. מדובר במצב בלתי נסבל הנזקף לחובת כנסת ישראל ופוגע בהכרח באמון הציבור בכנסת. בין אינספור הנזקים של מרוץ הסמכויות, יש לזכור כענין שבעובדה שאלפי משפחות בישראל התפרקו אך ורק בגין מצב משונה זה שאין לו אח ורע בעולם. כנסת ישראל לא יכולה לברוח מאחריותה הישירה בתחום זה כי כל פתרון חייב לעבור דרכה.
  • גיל רונן, בהתייחסו לדיני המשפחה דוגמת מזונות וחלוקת רכוש כותב : "מכל סעיפי הדין העברי הנוגעים לגירושים, הותיר המחוקק הישראלי רק את אלה הפועלים לרעת האבות. את אלה שפועלים לטובתם מחק" (ynet  8.11.05).
  • כעניין שבעובדה, כנסת ישראל במתכונתה הנוכחית לא מאורגנת לטפל בבעיות הקשות הקשורות בדיני משפחה. החוסרים בחקיקה עדכנית, אחידה ומודרנית, שתסדיר באופן צודק ויעיל את הטיפול בענייני משפחה זועקים לתיקון. לצורך כך כנקודת מוצא יש הכרח לבטל את הוועדה לקידום מעמד האשה ואת הוועדה לזכויות הילד ולהקים בכנסת וועדה לענייני משפחה. על וועדה זו לקיים דיונים מעמיקים ותכליתיים בכל הנושאים הכרוכים בסכסוכים בין בני זוג.

המצב בבתי הדין הרבניים הוא בלתי נסבל והפתרון הסופי הוא אימוץ הצעתה של הסופרת נעמי רגן, דהיינו סגירתם ופתיחת בתי דין דתיים על פי הצרכים של כל קהילה. דיני המשפחה האזרחיים חייבים לעבור שינוי דרמטי. שינוי כזה צפוי להוביל לקיטון מהותי בשיעורי הגירושין וקיטון מהותי בקיפוח של אבות, כאשר בכל זאת הזוג נאלץ להתגרש. הטבות צריכות להינתן לנשים גרושות על בסיס סוציאלי ענייני ולא באמצעות עידוד חקיקתי של גירושין.  כנסת ישראל חייבת לבחון את דיני המשפחה באופן ממלכתי על כל השלכותיהם החמורות ותופעת כדור השלג. לדוגמה הרחקה המונית של ילדים לאמהות גרושות לפנימיות עולה למשלם המיסים קרוב ל- 100 אלף ₪ בשנה לילד, פוגע בהתפתחותו של הילד ובזכויותיו הבסיסיות ופוגע גם בהורים ובקשר שלהם עם הילד. דוגמה נוספת – קביעת מזונות שרירותיים כפי שנעשה כיום גורמת לכך ש- 90% מפסקי הדין מטופלים ע"י ההוצאה לפועל ומגבירים את סתימתה כאשר במקביל ביטוח לאומי נאלץ לממן את המזונות על חשבון משלם המיסים. כך הלאה בתחומים נוספים דוגמת סרבנות קשר, התאבדויות של אבות וכדומה. כנ"ל גם לגבי המשטרה שנסתמת בגלל תלונות האלמ"ב המצוצות מהאצבע.

ח"כ שמאלוב ברקוביץ' אמרה : "על המדינה לחוקק חוקים כדי לחזק את התא המשפחתי האורגני, בניהם סבסוד של המדינה לייעוץ זוגי" (ynet  15.2.11).העלות הכרוכה ביישום הצעתה של ח"כ ברקוביץ' הנה מימילית ביחס לעלויות האלטרנטיבות שפורטו כאן.

הספר  "ילדים רחוקים" הציג מידע נרחב ומעוגן בראיות שעל פיהן חקיקת הילדים בישראל היא הנחשלת ביותר בעולם המערבי. בין היתר, קיימת חקיקת ילדים עתיקה שלא מתוקנת עשרות שנים משיקולים זרים של שימור הקיים. כנסת ישראל חייבת לבצע תיקוני חקיקה דחופים בתחום זה, על בסיס ענייני בלבד. ילדים הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה ולכן דיונים בתחום בעייתי  זה מקומם האופטימאלי  להתקיים בוועדה לענייני משפחה. כענין שבעובדה, המצב בתחום דיני המשפחה מציב את ישראל כמדינה הנחשלת ביותר בעולם המערבי.  כנסת ישראל חייבת לראות בכך מצב חירום. לשם כך חברי הכנסת הדתיים חייבים לשחרר את הציבור מ"הדין האישי" בדיני משפחה.  זה ישן, מיושן ומרושע.

37. הסערה והאיום בפירוק הממשלה בעקבות מסקנות וועדה לבחינת מרוץ הסמכויות

עיקרי הבעיות בתחום מרוץ הסמכויות הוצגו בדוח זה. כפי שנראה, הסוגיה המשפטית הקשה והסבוכה ביותר במערכת המשפט בישראל מקורה  ב- "מרוץ הסמכויות". למרות זאת, הממסד הדתי הצליח לאורך עשרות שנים למנוע דיונים ענייניים בתחום זה בכנסת. כחודש וחצי לאחר פרסום דוח מחקר זה, נחשפו באמצעי התקשורת, בעיקר כאלה הנקראים ע"י ציבור דתי וחרדי, מסקנות של וועדה ציבורית מקצועית שמונתה ע"י שר המשפטים יעקב נאמן בתחום מרוץ הסמכויות. מסקנות הוועדה מסעירות את הממסד הדתי. הוועדה הנדונה הנה ועדת ייעוץ במסלול של הצעת חוק ממשלתית. מרוץ הסמכויות מחייב תיקוני חקיקה כך שבכל מקרה תינתן לחברי הכנסת החרדים במה דמוקרטית להשמיע את כל טענותיהם. הענין הוא , שהממסד הדתי לא מעונין לפתוח את הנושא אפילו לדיון בכנסת. מטרתו היא למעשה להנציח את המצב הבלתי נסבל הנוכחי.

הסמכויות החוקיות של שר משפטים בהקמת ועדות בתחום אחריותו רחבות ביותר. במקרה הנדון, שר המשפטים העמיד בראש הוועדה לא אחר מאשר את המנכ"ל הנוכחי של בתי הדין הרבניים,  ששימש בעת המינוי מבכירי הדיינים בדימוס. למרות זאת ראשי הממסד הדתי משמיעים טענות מנותקות מהמציאות, כנגד עצם הקמת הוועדה ודרכי התנהלותה. הממסד הדתי מעולם לא הציע שום הצעה מעשית לפתרון בעיית מרוץ הסמכויות. חמור מכך, גם כיום הוא לא מציע אלטרנטיבה משלו לפתרון הבעיה אלא אך ורק כוח פוליטי.

הלחץ המוטל על שר המשפטים לקבור את מסקנות וועדה חשובה זו הוא עצום ואולי חסר תקדים. הממסד הדתי לא בוחל בשום אמצעי ובין היתר ראשי הסיעות הדתיות העבירו מכתב התראה לראש הממשלה. במכבש הלחצים שנוצר, שום שר לא יוכל לקדם את הפתרון לסוגיית "מרוץ הסמכויות" על בסיס ענייני ומקצועי בלבד. האלטרנטיבה באמצעות הצעת חוק פרטית היא הרבה יותר מסובכת ליישום.

הקמת הוועדה למירוץ סמכויות, חבריה ועיקרי מסקנותיה

בחודש יוני 2010 מינה שר המשפטים יעקב נאמן ועדה ציבורית לבחינת סוגיית מרוץ הסמכויות. כיו"ר הוועדה מונה הרב שלמה דיכובסקי, מבכירי הדיינים בדימוס והמנכ"ל הנוכחי של בתי הדין הרבניים.  ב- 13.7.10 פורסמה בתקשורת הודעה לציבור תחת הכותרת : "פניה לציבור להצגת עמדות והצעות לוועדה לבחינת סוגיית מרוץ הסמכויות בין בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה.  הרכב החברים בוועדה הוא:  (1)הרב שלמה דיכובסקי  – יו"ר הוועדה, מנכ"ל בתי הדין הרבניים, מבכירי הדיינים בבית הדין הרבני הגדול בדימוס, (2)  השופט בדימוס יצחק שנהב – מבכירי שופטי המשפחה בדימוס, בוגר ישיבה ובעל השכלה תורנית, (3) פרופ' ועו"ד דב פרימר  – מרצה ומעורכי הדין המובילים בארץ בתחום דיני אישות ומשפחה, (4)  רות הלפרין קדרי   – מרצה דתית בכירה לדיני משפחה, חוקרת משפטית, פעילה באו"ם ובארץ בתחום זכויות נשים, ושינאת גברים, (5) עו"ד יוסי מנדלסון, עוד עו"ד, (6) עו"ד בת שבע שני, טוענת רבנית ומנהלת יד לאשה, פמיניסטית, (7)  עו"ד מוריה כהן, מחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. שימו לב שמינו פמיניסטית מוצהרת, שונאת גברים מקצועית לוועדה זו, אבל לא מינו אף אחד מארגוני הגברים לשבת שם.

שנה לאחר מינוי הוועדה, בחודש יולי 2011 פורסמו לראשונה מסקנות הוועדה שעיקריהן (וואלה  9.8.11): על פי המסקנות המתגבשות בוועדה בשלב זה, תמליץ הוועדה, לשר המשפטים להציב בפני בני זוג הבאים להתגרש תנאי ראשוני של ברירת הסמכות, כלומר, הגעה להסכם בדבר הערכאה בה יתנהלו גירושיהם. לצד זאת, בני זוג שלא יצליחו להגיע להסכמה יצטרכו לנהל את דיוניהם בפני בתי המשפט לענייני משפחה.  כדי לבסס את היותן של המסקנות רציניות וענייניות יצוין כי לאורך שנים פורסמו על ידי בכירי המומחים לדיני משפחה הצעות לפתרון בעיית מרוץ הסמכויות. מסקנות הוועדה והמלצותיה האמורות אינן סותרות את הפתרונות שפורסמו עד כה ע"י מיטב המומחים.

ואנו אומרים, הגיע הזמן לבטל את המונופול הרבני על נישואין וכגירושין בישראל.  קיווינו שליברמן יפעל למען בוחריו ויזום את ברית הזוגיות לכל אזרח ואזרחית בארץ.  ליברמן התגלה כשפן וכרודף שררה על חשבון ההבטחות האלקטורליות.  הוועדה למרוץ סמכויות שכחה שהפיתרון לביטול מרוץ סמכויות נעוץ בביטול המונופול הרבני על חיי המשפחה שלנו.

חשיפת מכתב מנכ"ל בתי הדין הרבניים שכתב כי מטרת ועד הדיינים "להלך אימים על חברי הוועדה"

בעקבות חשיפת מסקנות הוועדה, גורמים בכירים בממסד החרדי הטיחו ביקורת קשה כנגד הרב דיכובסקי שעמד בראשה. ביקורת זו זכתה לתגובות משולבות של דיכובסקי, חלקן הופנו כלפי חוץ וחלקן כלפי פנים. כלפי חוץ הרב דיכובסקי הודיע לשר המשפטים על התפטרותו מתפקידו כיו"ר הוועדה  וכן  כי הוא אף שוקל להתפטר מתפקידו כמנכ"ל בתי הדין הרבניים. במישור הפנימי של בתי הדין, הרב דיכובסקי לא נותר חייב כנגד הטענות הרבות כנגדו. הוא כתב מכתב ביקורתי קשה לנשיא בית הדין הרבני הגדול הרב שלמה עמאר, החושף את הכביסה המלוכלכת במערך בתי הדין. מכתב זה הגיע לידיו של העיתונאי אמוץ שפירא, אשר פרסם את עיקריו כדלקמן (רשות השידור iba  2.8.11): הוועדה הזמינה להופיע בפניה שופטים, דיינים, אנשי אקדמיה ונציגי ציבור, וכולם ללא יוצא מן הכלל הופיעו, ורק ועד הדיינים שהוזמן חמש פעמים סירב להופיע בפני הוועדה.

עניין מרוץ הסמכויות נותר במחלוקת עד לשמיעת הדיינים, אלא שאלו החליטו להעביר את הדברים למלחמת כיכרות ולהפגנות במטרה להלך אימים על חברי הוועדה, תוך ניסיון להפעיל כח במקום מוח ולהמנע מדיון ענייני.  הוועדה הסכימה לקפיצה רבתית, בסמכויות בתי הדין, בשני נושאים – מתן אפשרות לבתי הדין הרבניים לדון במסלול של דין תורה בלבד מבלי יכולת לבג"ץ לבטל את פסקי הדין, והרחבת סמכות בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות.  מהעובדות ועמדות המומחים עולה מציאות עגומה שעל פיה שום גורם לא יכול להפעיל על דייני בתי הדין מרות. טענותיו של מנכ"ל בתי הדין ממחישות ומבססות מידע עגום זה.

 כינוס החירום ברבנות והמכתב לראש הממשלה

 בעקבות חשיפת מסקנות הוועדה, יזם נשיא בית הדין הרבני הגדול הרב שלמה עמאר כינוס "חירום" אליו הוזמנו כל הדיינים וחברי כנסת דתיים וחרדים. בנושא זה נכתב (בחדרי חרדים  28.7.11) : הרב הראשי עמאר מיהר לערוך כינוס חירום בלשכתו. אל הכינוס הגיעו כל דייני בתי הדין הרבניים מכל הארץ.  כמו כן הגיעו נציגי הסיעות החרדיות והדתיות. ההתבטאויות במהלך הכינוס היו חריפות.בסיום הכינוס הובע זעזוע על הקמת וועדה ללא ידיעת הרב. חתומים על ההחלטה כל חברי בית הדין הגדול וכל הדיינים. הכינוס אף דוחה מכל וכל את כל המלצות הוועדה. כתב וואלה מוטי לוי ציין שאחד הדיינים שהשתתף בכינוס החירום סיפר לוואלה כי נשיא בית הדין הרבני הגדול הרב עמאר רואה בוועדה זו : "ניסיון להרים יד בתורת משה" (וואלה 9.8.11).

לאחר כינוס החירום ראשי הסיעות הדתיות כתבו מכתב כוחני לראש הממשלה. בנושא זה נכתב (רשות השידור iba  2.8.11) : ראשי סיעות ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי מסרו מכתב לראש הממשלה ובו הם טוענים כי המלצות הוועדה פוגעות במוסד הדיינות ומכרסמות במעמד בתי הדין. במכתב לראש הממשלה הם אומרים כי דבר הקמת הוועדה לפני כשנה הוסתר מנשיא בית הדין הרבני הגדול הרב הראשי שלמה עמאר, ויש בכך משום הפרת ההסכם הקואליציוני. הם מבקשים לזמן דיון דחוף עם מייצגי מערכת בתי הדין הרבניים בשיתוף הנציגות החרדית והדתית בקואליציה מתוך מגמה לשים קץ לכרסום בסמכויות בתי הדין ומעמדם. הוועדה הסכימה לקפיצה רבתית בסמכויות בתי הדין, בשני נושאים – מתן אפשרות לבתי הדין הרבניים לדון במסלול של דין תורה בלבד מבלי יכולת לבג"ץ לבטל את פסקי הדין, והרחבת סמכות בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות.

כינוס החירום והפניה לראש הממשלה, נועדו להלך אימים על שר המשפטים וראש הממשלה. כענין שבעובדה אלפי משפחות התפרקו בישראל אך ורק בגין קיומו של מרוץ הסמכויות ואילו הנשיא הרב עמאר רואה בוועדה מקצועית שמבקשת להפסיק את הטירוף הזה "ניסיון להרים יד בתורת משה". כל זאת כאשר הוועדה מונתה ע"י שר משפטים דתי שתומך בגלוי במשפט העברי יותר מכל קודמיו.

עטיפת מסע האיומים של הממסד הדתי ב- "הסברים"  לדרישתם לקבירת מסקנות הוועדה

בתי הדין הרבניים כפופים לשר המשפטים ומקור סמכותם בכנסת ישראל. הוועדה שמונתה כדין ובשקיפות מלאה, התמקדה בדיוניה בנושאים שעליהם חל הדין האזרחי.  נושאים אלה דוגמת חלוקת רכוש נדונים בבתי דין רבניים ע"י דיינים שברובם המוחלט חסרי כל הכשרה וידע בדין האזרחי. סמכותו החוקית של שר המשפטים להקים וועדה כזו לא רק שהיא מוחלטת אלא שבנסיבות הנוכחיות היא גם מחויבת המציאות. ראשי הממסד הדתי דורשים באופן אולטימטיבי משר המשפטים לקבור לחלוטין את מסקנות הוועדה שהוקמה על ידו כדין. הוועדה לבחינת מרוץ הסמכויות קיימה בשנה האחרונה דיונים מקצועיים  וגיבשה מסקנות בתחום שנחשפו. במצב שכזה, ראשי הממסד הדתי נאלצו למצוא "הסברים" מדוע לגישתם הכרחי לקבור את מסקנות הוועדה.

ראשי הממסד הדתי משתמשים ב-2 טענות שעל פיהם לגישתם, יש לקבור את מסקנות הוועדה.  הטענות הינם : א. הקמת הוועדה הוסתרה במתכוון מנשיא בית הדין הרבני. ב. הרכב החברים בוועדה הנו בעייתי.

 א. הטענה שאין תוקף לוועדה ומסקנותיה מכיוון שנשיא בית הדין הרבני הגדול לא ידע על קיומה

בעיתונות החרדית פורסם ככותרת : "ועדה שהקים השר נאמן בחשאי…" (כיכר השבת 14.8.11).  "ההסבר" המרכזי של ראשי הממסד הדתי הוא, שאין תוקף לוועדה ולמסקנותיה מכיוון שעל פי גישתם, הקמת הוועדה כביכול הוסתרה במתכוון מנשיא בית הדין הרבני הגדול. בראש המתרעמים עומד כרגיל ח"כ משה גפני.  להלן ציטוט ההסבר המלא שלו בהקשר זה בראיון ל- "כיכר השבת" : "תחשוב שמקימים וועדה  לבירור  סמכויות בתי המשפט, ממנים את השופט גל מנהל בתי המשפט ליו"ר הוועדה, וכל זאת נעשה מאחורי גבה של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש – ללא ידיעתה" (כיכר השבת 14.8.11).

נראה שטענתו של ח"כ משה גפני על הסתרה והטעיה מעיני הנשיא עמאר, מנותקת מהמציאות.  הועדה הוקמה בשקיפות.  ב-13.7.10 משרד המשפטים פרסם הודעה פומבית באמצעי התקשורת.  הרעיון והצורך בהקמה וועדה כזו אינו חדש. שנה קודם להקמת הוועדה הנדונה, הועלתה הצעה דומה ע"י נשיא העליון בדימוס אהרון ברק (ראה שלמה דויכובסקי, ויקיפדיה). כעניין שבעובדה וועד הדיינים הוזמן פעמים רבות לשאת דברים בפני הוועדה. אם ועד הדיינים לא תיאם את סירובו עם הנשיא זה מוכיח 2 דברים :  א. העדר בוס לדיינים. ב. הפקרות מוחלטת בהתנהלות הדיינים.  לא אחר מאשר מנכ"ל בתי הדין הרבניים, שימש במשך כל דיוני הוועדה יושב ראש הוועדה. המנכ"ל והנשיא משמשים ביחד כמנהיגי בתי הדין הרבניים ולכן הטענה לכל היותר מעידה על אנדרלמוסיה בהנהגת בתי הדין. הרב שלמה דויכבוסקי זכה לאימון הנשיא ולאמון ח"כ גפני. לראיה הוא נבחר  לאחרונה לתפקידו כמנכ"ל ע"י הוועדה למינוי דיינים שבה חברים גם הנשיא וגם ח"כ גפני. בנוסף לאורך שנים, המנכ"ל והנשיא שימשו כדיינים בכירים, לעתים באותו הרכב.  הניסיון של הממסד הדתי  בחסות האנדרלמוסיה, המריבות הפנימיות והעדר בוס במערך בתי הדין, לטעון שכינוס הוועדה הוא תוצאה של רמייה והטעיה הנו מגוחך.

ב. הטענה לגבי ההסבר הנוגע להרכב הבעייתי של חברי הוועדה

"ההסבר" השני של הממסד הדתי להכרח בקבירת מסקנות הוועדה הוא שהרכב החברים בוועדה הנו בעייתי.  ארגוני הגברים דווקא מסכימים עם טענה זו, ונהנים לראות את הרבנים מתפתלים.  על הרכב החברים בוועדה נכתב בתקשורת החרדית :  הדיינים דוחים את כל המלצות הוועדה שגובשו, ומוסיפים כי לפי הרכב חברי הוועדה התוצאות ידועות מראש (ככר השבת 28.7.11).  בוועדה חברות מסתבר, באופן תמוה, כמה פעילות פמיניסטיות ידועות ( כיכר השבת 14.8.11).  בכל זאת, בראש הוועדה עמד לא אחר מאשר מנכ"ל בתי הדין הרבניים ומבכירי הדיינים בדימוס. לכן, בהקשר זה יכולות להישמע דווקא טענות הפוכות.  עיקר ההתרעמות בנושא הרכב החברים בוועדה, מקורה בטענה שבוועדה נכללו 2 פעילות מוכרות לזכויות נשים : פרופ' רות הלפרין והטוענת הרבנית בת שבע שני.  קולם של ארגונים חברתיים צריך להישמע בוועדה מסוג זה כך שלכל היותר ניתן לטעון שהיה ניתן להסתפק בנציגה אחת ולא שתיים. העניין הוא שלמעט המנכ"ל שלטענתו לא תמך במסקנות, כל יתר חברי הוועדה תמכו במסקנות. לכן גם אם לא נחשיב כלל את הקול של 2 חברות אלו גם יחד, הוועדה בכל מקרה היתה מגיעה למסקנות זהות או דומות.  לוועדה זו הוזמנו דיינים נוספים כחברים אולם הם בחרו מיוזמתם שלא להשתתף בה.  ארגוני הגברים כאמור, לא זומנו לשום וועדה.

 האיומים של ח"כ משה גפני ביצירת משבר קואליציוני וניתוח העמדות הקיצוניות שלו

לאורך שנים ח"כ משה גפני מיהדות התורה לקח על עצמו לשמש כדובר המרכזי של בתי הדין הרבניים. העמדות המוצגות על ידו קיצוניות ובלתי מתפשרות. כך לדוגמה הוא טען שאם לא תאושר הצעת החוק שלו להרחבת סמכויות בתי הדין, יש על פי גישתו לסגור את כנסת ישראל. בכינוס החירום שנערך במשרדי הרבנות הראשית ח"כ משה גפני אמר על מסקנות הוועדה : "הנושא יוביל למשבר קואליציוני" (בחדרי חדרים, 28.7.11). מאוחר יותר, ח"כ משה גפני נשאל מה יהיה אם דרישתם לביטול הוועדה ומסקנותיה לא תיענה. גפני השיב (כיכר השבת 14.8.11) : "לא יקום ולא יהיה. בענין הזה אנו מאוחדים ומתואמים כל חברי הכנסת החרדים והדתיים גם יחד". מדובר בהפרת הסטטוס קוו וההסכמים הקואליציוניים, ואני מתכוון בקרוב להבהיר את הענין במלא החריפות לראש הממשלה. מדובר בשערורייה חסרת תקדים". הטענות של ח"כ גפני לגבי הפרת הסטטוס קוו מנותקות מהמציאות מסיבות רבות ובכללן : טענות בנושא הסטטוס קוו בנושאים הקשורים לדת ומדינה,  ניתן להעלות כפוף לכך שהם שנויים במחלוקת בולטת.  לדוגמה ניתן להעלות טענה זו כנגד כוונה לכונן נשואים אזרחיים בישראל. מנגד הצורך בביטול מרוץ הסמכויות כלל לא שנוי במחלוקת. בנושא זה קיימת תמימות דעים בקרב המומחים, דתיים כחילוניים, כי מרוץ הסמכויות מחייב תיקון חקיקתי. אפילו נשיא בית הדני הרבני הגדול אמר : "אנו מצויים במצב בלתי נסבל של מרוץ סמכויות".

אפילו בסוגיה של כינון נשואים אזרחיים שמקובל  שהיא כלולה בסטטוס קוו, נעשים ללא הפסקה ניסיונות גלויים ופומביים לתיקוני חקיקה. למרבה התדהמה, בתחום  של מרוץ הסמכויות,  אף פעם לא נערך דיון רציני וענייני בכנסת.   ועדת דויכובסקי היא ועדת ייעוץ לשר המשפטים ובוודאי שהיא לא יכולה לכפות את מסקנותיה והמלצותיה על כנסת ישראל. כל תיקון מהותי הנוגע למרוץ סמכויות מחייב תיקוני חקיקה. המשמעות היא  שבכל מקרה תינתן לכל חברי הכנסת הדתיים והחרדים במה דמוקרטית פתוחה להשמיע את כל טענותיהם, הצעותיהם והסתייגויותיהם במסגרת וועדות הכנסת ומליאת הכנסת. הבעיה האמיתית היא שהם רוצים להתנהל כדיקטטורה ולמנוע מהכנסת לקיים דיון דמוקרטי בתחום.

הטענה של ח"כ גפני כי "מדובר בשערורייה חסרת תקדים"  מעוררת סלידה ותחושה שח"כ גפני מצוי בהקשר הנדון בתסביך רדיפה. במבחן המציאות השערורייה היא חד משמעית הפוכה מסיבות רבות ובכללן : שערורייה היא שבשל שיקולים פוליטיים זרים עד היום לא נערך שום דיון ענייני רציני בתחום מרוץ הסמכויות בכנסת. שערורייה היא שבין שלל הבעיות בתחום, אלפי משפחות בישראל התפרקו אך ורק בגין קיומו של מרוץ הסמכויות.  שערורייה היא שלא ניתן לאתר בעיה משונה של מרוץ סמכויות בשום מדינה בעולם למעט ישראל. שערורייה היא שבמסגרת מרוץ הסמכויות, דיינים שאינם משפטנים מקבלים החלטות בסוגיות שחל עליהן הדין האזרחי. שערורייה היא שח"כ גפני ושותפיו מעולם לא הציעו שום פתרון למרוץ הסמכויות ודורשים למעשה להנציח מצב זה.שערורייה היא שבמסגרת מרוץ סמכויות כל עו"ד משפחה וטוען רבני יודע שלחכות בהגשת תביעת גירושין זה "מסוכן". שערורייה היא שבמסגרת מרוץ הסמכויות רוב הדיינים לא מוכנים ללכת אפילו להשתלמויות בתחום הדין האזרחי. שערורייה היא ששר משפטים דתי ותומך בדין העברי הופך לאויב בתי הדין  על רקע רצונו להסדיר את מרוץ הסמכויות. שערורייה שהעמדות הקיצוניות המושמעות של ח"כ גפני מייצגות מיעוט והוא דורש לכפות את דעת המיעוט  על רוב העם.

ההכרח בפתיחת סוגיית מרוץ הסמכויות לדיון ציבורי

הממסד הדתי הצליח לאורך עשרות שנים באופן מקומם למנוע דיונים ענייניים בתחום של מרוץ הסמכויות בוועדות הכנסת. מצב זה פוגע קשות באמון הציבור בכנסת. ככל הנראה מדובר בסוגיה המשפטית הקשה והסבוכה ביותר במערכת המשפט בישראל. כנסת ישראל לא יכולה להימנע מקיום דיונים רציניים וענייניים בסוגיה זו.  גם כיום שר המשפטים מגלה פתיחות ומוכן לאפשר לדיינים להשמיע בפני הוועדה המקצועית הנדונה את כל עמדותיהם, והם מסרבים. לגבי הצעה זו נכתב: "שר המשפטים ביקש מכמה דיינם להופיע בפני הוועדה בפגישתה הבאה בסוף ספטמבר, ולהציג בפניה את עמדתם, אך הללו סירבו לפנייתו" (וואלה 9.8.11). לא אחר מאשר מנכ"ל בתי הדין הרבניים הטיב לבטא את המצב הבלתי נסבל בהתמודדות עם הדיינים בתחום זה.  בהקשר זה הוא אמר כי השיטה של הדיינים היא "להפעיל כוח במקום מוח ולהימנע מדיון ענייני". מדינת ישראל הנאורה לא יכולה להיכנע לשיטות כוחניות שכאלה של הדיינים. לא יעלה על הדעת שאותו ממסד דתי, יבקש וגם יצליח להנציח את המצב הבלתי נסבל הנוכחי בתחום מרוץ הסמכויות, והכל בחסות איומים כוחניים על שר המשפטים וממשלת ישראל.

חייבים להבהיר לראשי הממסד הדתי שסוגיית מרוץ הסמכויות מחייבת פתרון. כל חברי הכנסת הדתיים והחרדים יוכלו להשמיע את כל טענותיהם בכנסת ישראל ואף להיעזר במומחים מטעמם, אולם מצב של העדר דיונים בתחום כדי להנציח את המצב לא יקרה, ובסגנון הדיבור של ח"כ גפני : "לא יקום ולא יהיה". במבחן המציאות, מכל זווית הסתכלות הוועדה לבחינת מרוץ הסמכויות סיימה את פעילותה. מסקנותיה והמלצותיה נחשפו. כל ראשי הממסד החרדי מחרימים אותה באופן מוחלט. באופן טבעי יו"ר הוועדה, הרב דיכובסקי הגיש את התפטרותו מראשות הוועדה. ראשי הממסד הדתי פוליטי מאיימים במשבר קואליציוני. ראש הממשלה קיבל מכתב מתאים בנושא. שר המשפטים מצוי במכבש לחצים עצום, מצב שהופך את היכולת שלו לקבל החלטות מקצועיות בלבד, כמעט בלתי אפשרית. במקביל, ראשי הממסד החרדי יפעילו כמובן את כל הכוח שלהם למנוע הליכה במסלול אלטרנטיבי של הצעת חוק פרטית. אין מנוס מהעלאת סוגיית "מרוץ הסמכויות" לשיח ציבורי בסיוע אמצעי התקשורת וגורמים אחרים. השיח הציבורי יעורר בהכרח לחץ ציבורי לגבש פתרון חקיקתי למרוץ הסמכויות.

 סיכום

כנסת ישראל לא מבצעת פיקוח אפקטיבי ותיקוני חקיקה הכרחיים בתחום בתי הדין הרבניים בעיקר בשל שיקולים פוליטיים וחוסר מודעות מספקת למימדי הריקבון במערכת. בג"ץ ממעט כמדיניות בפיקוח על בתי הדין הרבניים בחסות הטענה שהמערכת הנה עצמאית. נציבות תלונות הציבור כנגד דיינים הנה חסרת שיניים כי הדיינים לא מתייחסים אליה. מבקר המדינה מנוע מלבדוק הליכים משפטיים ומבצע ביקורות מנהלתיות חלקיות בממוצע אחת לעשור.  לשכת עורכי הדין מעדיפה לחיות בשלום עם בתי הדין הרבניים ולכן ממעטת לתקוף את המערכת. התקשורת במאמרי ביקורת, מתמקדת בנושאים נקודתיים ומסתמכת על מקורות מידע חלקיים ולא תמיד מהימנים.  ארגוני דת אחרים לא יכולים לשמש כאלטרנטיבה ללא גיבוי חקיקתי. לארגונים החברתיים הקיימים אין את המיומנות והכלים המקצועיים לחשוף לציבור באופן מקיף את הריקבון במערכת. במצב עניינים עגום שכזה, כניסתי לתחום כמבקר מערכות שלטון מקצועי ועצמאי הנה בעלת ערך ייחודי.

לסיכום,בתי הדין הרבניים אינם מתפקדים בשום מישור כבתי משפט. הכשלים בתפקודם כה עמוקים וכה מושרשים, כך שאין אפשרות מעשית להבריא מערכת כה רקובה. הפתרון האמיתי היחידי הוא סגירת בתי הדין הרבניים. בעניינים דתיים, כל קהילה תקים לעצמה בית דין משלה על פי המאפיינים של אוכלוסייתה. במבחן המציאות אין אפשרות לסגור את בתי הדין תוך זמן קצר. לכן כשלב מקדים הכרחי לבצע הליכים חקיקתיים ומנהליים מיידיים לרבות יישום ללא דיחוי של מסקנות ועדת דויכובסקי לביטול "מרוץ הסמכויות" והעברת הניהול על מערך בתי הדין הרבניים לאחריות משרד המשפטים. אין ספק שבמשרד המשפטים לא כל כך ירצו לקחת על עצמם תפקיד כה קשה, אבל האחריות הציבורית מחייבת אותם.

למרוץ הסמכויות יש אין ספור חסרונות. בין היתר אלפי משפחות בישראל התפרקו רק בגין קיומו של מרוץ הסמכויות.  האיומים של ח"כ משה גפני ביצירת משבר קואליציוני במידה וייושמו המסקנות של ועדת דויכבוסקי בתחום הנן בלתי נסבלות. ח"כ משה גפני ושותפיו חייבים להבין כי הציבור לא יאפשר להם להנציח את "מרוץ הסמכויות" בחסות הכוח שלהם לאיים בהפלת הממשלה.  דיני המשפחה בישראל משמשים כמרכיב הנחשל ביותר בחקיקה הישראלית. טיפול ממסדי רק בבתי הדין הרבניים בלא ביצוע רפורמה מקיפה בדיני המשפחה לא יכול להוות פתרון מספק.  הפתרונות הכרוכים בדיני המשפחה הנם בעיקר חקיקתיים ולכן האחריות בתחום מוטלת על כנסת ישראל.  לשם ייעול הטיפול בתחום חשוב זה, יש לדעתי להקים בהקדם בכנסת וועדה לענייני משפחה ובמקביל לבטל את הוועדה לקידום מעמד האשה ואת הוועדה לזכויות הילד.


2 תגובות בנושא בתי הדין הרבניים לטובת האישה – שחיתות ברבנות

  1. מאת יעל‏:

    אני לצערי מתדיינת בביה"ד הרבני. השחיתות שם לדעתי ממש על גדר הפלילי….
    לא להתקרב לביה"ד הרבני בנתניה!!!!
    אשמח אם יש מישהו יודע על פרשיות נוספות בביה"ד.
    חייבים לחשוף את השחיתות שהולכת שם בין כותלי הרבנות..
    haya446@gmail.com

  2. מאת מי אתם??ומה עוזר הכתבה שלכם לא הבנתי..‏:

    אני לא מבין בשביל מה ערכתם את כל הנושא הזה ומה התועלת?
    יש אפשרות להתעניין?אם תוכלו בבקשה לחזור אלי למייל ולשלוח הודעה שבהודעה כתוב את המטרה של הכתבה שלכם וגם אולי מספר טלפון לברורים אולי אתקשר כי זה נושא מאד מעניין
    תודה כל טוב
    nuritamit6@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *