המועצה הלאומית לשלום הילד נגועה בשנאת גברים

יותר מכל אנו שונאים צביעות.  פמיניסטיות לפחות אינן מתביישות במסע ההסתה והשקרים הפרובוקטיביים, אבל "המועצה הלאומית לשלום הילד", מתחפשת לגוף נייטרלי תמים שכביכול דאגתו לשלום הילד, כאשר למעשה זהו גוף פמיניסטי מוצהר, אנטי גברים, ואנטי קשר של ילדים לאבותיהם, אשר משתמש במכבסת מילים כדי להצטרף למקהלה הקולנית של שונאות הגברים המקצועיות (ויצו, נעמת, שדולת הנשים וכו').  יו"ר המועצה יצחק קדמן, והיועצת המשפטית, יפית בויאר, הופיעו בפני ועדת שניט והתנגדו לשוויון הורי.  הם גם התנגדו לקשר בין הסבא והבתא מצד האבא עם הילדים.  המועצה מפרסמת שנתון סטטיסטי על מצב הילד אבל מתעלמת במכוון ממצבם של הילדים ממשפחות הגירושין.  ילדים לפליטים מאריתראה מעניינם אותם, אבל ילדים לאבות גרושים מעיינים לקדמן את קליפת השום, וזאת בעודו גורף 400,000 ש"ח משכורת לשנה.  פסיכי מי שתורם למועצה הזו.  נציגי מועצה זו מגיעים לכנסת ומתקבלים בכבוד מלכים, כאשר מעולם לא נשאלו מי בכלל מינה אותם לדבר בשם ילדי ישראל.  מאיפה נציגי המועצה יודעים ששלום הילדים הוא אצל האימא, והאבא צריך ללכת למרכז קשר?  להלן תוכן תלונה שנשלחה לרשם העמותות:

מוגשת בזאת תלונה נגד המועצה הלאומית לשלום הילד:

הינכם מתבקשים לפעול ולדרוש מ"מועצה לאומית" זו לשנות את שמה, היות והשם הוא מטעה ואיננו נכון. שם זה פוגע ברשות חלק ניכר מהציבור, היות ומועצה זו מייצרת תכנים של שנאה, הסתה, ריב ומדון, ואיננה בכלל מהווה מועצה, אלא אוסף אנשים אינטרסנטים שהכריזו על עצמם ככאלה הדואגים לשלום הילד, כאשר למעשה הם דואגים אך ורק לשלומן של האימהות של הילדים, ולא עשו דבר וחצי דבר למען שלומם של הילדים המנותקים מאבותיהם, ויש עשרות אלפים בשנה. המועצה אפילו מתנגדת לקשר של הילדים עם הסבא והסבתא מצד האבא – כך ממש טען יצחק קדמן, יו"ר המועצה בדו"ח שניט.

כל זאת ללא גושפנקא מהציבור או כל גורם אחר, שהם כביכול משמשים שופרו של "שלום הילד" בישראל.
על פי תקנון העמותה:  "מטרת הארגון:  איתור וזיהוי נושאים ובעיות הנוגעות לילדים ונוער, ריכוז והפצת מידע על צרכיהם, קביעת סדרי עדיפויות לקידום נושאים, תוך ניסיון להשפיע על דעת הקהל ועל קביעת תכניות ומדיניות".
העמותה איננה פועלת על פי התקנון.  היא מהווה עמותה פמיניסטית אנטי גברית, המתכסה בכסות של "שלום הילד", ולא בצדק.  לא יתכן שעמותה המצטיירת בציבור כמי ששלום הילד לנגד עיניה תתנגד לזכות האבות לקשר מלא ואיכותי, אפילו 50%-50%, אם הם יכולים, ולגרום לציבור שעמדתם היא עמדה רשמית "מטעם "מועצה לאומית".
ראשית, לא ברור מי מינה את ה"מועצה" להכריז על עצמה שהיא זו הפועלת לשלום כל הילדים בישראל.  האם פירושו של דבר שכל מי שמתחשק לו יכול להכריז על עצמו שהוא, ורק הוא, יודע מהו שלום הילד?
שנית, "מועצה" זו החליטה שהיא מייצגת את זכות הנשים להחזיק בילדים כקלף מיקוח בגירושין, (כפי שהצהירה ח"כ ציפי חוטובלי בוועדה לקידום מעמד האישה במשותף עם הועדה לזכויות הילד בכנסת ב 8/11/2011).  מכאן שהמועצה מייצגת את טובתן של נשים בגירושין, בעודה מטעה את הציבור שהיא פועלת למען "שלום הילד".
מועצה זו מוזמנת לכנסת, נותנת שמה ומספקת ציטוטים להפצת עלוני שנאה מגדרית, פרופגנדה אנטי גברית, וכולה נוטפת ארס ורשע טהור הנובע משנאת גברים. אחרת, אין כל הסבר להעדר הנייטרליות של המועצה בשאלת זכותם של הילדים לקשר עם שני ההורים בזמן גירושין, פרידה או גניבת זרע, וגם לדחיית כל פניות האבות המנותקים מילדיהם.  גם על פי חוק זכויות הילד והאמנה לזכויות הילד, נקבע שילד זקוק לשני הורים בחייו, ועל כן כאשר המועצה מטיפה נגד שוויון הורי, והנצחת המצב של מתן משמורת לאמא, ושליחת אבות לפקידות סעד כדי להתחנן להסדרי ראייה, הרי שהמועצה פועלת בהטעיית הציבור, כאילו ששלומם של הילדים על פי חוק זכויות הילד הוא במשמורת האימא בלבד.
אבות רבים פנו למועצה בבקשה כי תתערב ותפעל לחידוש קשר בין אבות לידים המנותקים בשל ניכור הורי.  המועצה דחתה את כולם, לא עשתה דבר בנושא.  לא נחקר נושא הניכור ההורי ע"י נשים.
לא נחקר נושא הסבל של ילדים כתוצאה המעדר אבות בחייהם.  למעשה ספרנו 59 פרסומים למכירה של המועצה, ואף אחד מהם לא נוגע בבעיית הילדים להורים גרושים, בניכור ההורי, ובבעיות הנפשיות הצפויות לידים שמנותקים מאבותיהם, בהתבגרותם. ובשטח, המועצה פועלת נגד ילדי הגירושין ונגד האבות של הילדים הגרושים, בהיותה אחת המתנגדות העיקריות של ביטול חזקת הגיל הרך.

כל הגברים, שהם אפוטרופסים על הילדים שלהם, וכל ארגוני הגברים אינם מכירים במועצה זו כמי שמייצגת את הילדים שלהם, במיוחד כאשר מועצה זו מופיעה בכנסת, ומטיפה לשנאת גברים ולהפליה מגדרית.

רביעית, השימוש במילה "לאומית" גם הוא מטעה ואיננו נכון.
כל פרופוגנדת השנאה המגדרית של המועצה לשלום הילד, פוגעת ברגשותיהם של כל האבות שבהליכי גירושין, פרידה או קורבנות גניבת זרע.
ההסתה המגדרית פוגעת גם ברגשות המשפחה המורחבת מצד האבות, אשר מנותקים מילדיהם בעקבות גירושין או פרידה, ונמנע מהם קשר עם הנכדים, האחיינים ושאר הילדים והעוללים, רק בגלל שהאישה הגרושה מסרבת לקשר ומשתמשת בילדים כאמצעי לסחיטה כלכלית, וזה בדיוק מה שהמנכ"ל יצחק קדמי ו"המועצה" תומכת בה.
המועצה גם איננה פעילה בשום צורה לטובת ילדי הגירושין, והקשר שלהם לאבות.  להיפך, המועצה תומכת בניתוק ילדים מאבותיהם ובמדיניות שליחה סיטונית של ילדים למרכזי קשר, שם מצלקים את נפשותיהם וגורמים לילדים טראומות ארוכות טווח.
לסיכום, שמה של המועצה מטעה, ופוגע ברשות של לפחות 200,000 אבות גרושים בישראל, אשר מסרבים להכיר במועצה לשלום הילד, או ביצחק קדמן (המנכ"ל) כמי שמייצג את ילדיהם אוו מהווה שופר לשלום הילדים.
גם חלוקת המשכורת המנופחות בעמותה זו, 351,000 ₪ (לא כולל הפרשות וחופשות)  למנכל, יצחק קדמן, מעידה שהעמותה (המועצה) היא לא יותר מאשר גוף אינטרסנטי שנועד להצדיק חלוקת משכורות עתק למנכליו ועובדיו באמצעות רכיבה על הגל של "שלום הילדים" אשר אף אחד לא מינה אותם לדאוג לשלומם, פרט לחברי המועצה עצמם שמינו את עצמם.
גם השימוש במילה "מועצה" מקומם, מטעה את הציבור, את חברי הכנסת אשר מזמינים את המועצה לוועדות, ופוגע ברשות חלק נכבד באוכלוסיה, במיוחד ציבור האבות האפוטרופסים על ילדיהם.  השימוש במילה מועצה מייצר מראית עין של "ציבוריות" ו"ממלכתיות", אשר כביכול נובעת מאצטלה של יצוג כלל פלחי הציבור, ולא כך הוא.  אין במועצה כל יצוג לציבור האבות הגרושים, כך שזו איננה מועצה בכלל, והיא למעשה סתם גוף אינטרסנטי למען טובתן של נשים, ולא למען טובת ילדים.
פרט למנכ"ל המועצה, יצחק קדמן, אשר לו יש אינטרס אישי במשכורת העתק שהוא מושך, כל שאר בעלות התפקידים במועצה הן נשים: סמנכ"ל המועצה : עו"ד ורד וינדמן, מנהלנית :  גב' אילנית גלבוע, מזכירת המועצה:  גב' דליה בוזו, מרכזת פיתוח משאבים וקשרים בינלאומיים:   גב' אליזבט לוי, מנהלת מחלקת המידע והמחקר:   גב' יפה ציונית, מנהלת הפרוייקטים : גב' מיכל קמחי, רכזת נתונים ומידע:   גב' ציפי ברמן, מנהלת מרכז ההדרכה:   עו"ס אביטל פרידמן, רכזת ניידת זכויות הילד:   גב' שירה יעקב, רכזת הדרכה: גב' חניתה קושר, מנהלת נציבות זכויות הילד:  עו"ס מירה קרני, רכזת פניות הציבור ורכזת פרוייקט הקליניקה לסטודנטים:   עו"ד אביבית אהרונוף-ברקאי, רכזת פניות עולים מאתיופיה:  גב' ישיאלם פקדה, רכזת פניות עולים מבריה"מ לשעבר: גב' חנה דשבסקי, מנהלת מרכז הילד והמשפט והיועצת המשפטית: עו"ד ורד וינדמן, מנהלת תוכנית ליווי ילדים נפגעי עבירה: עו"ד עופרה בן-מאיר, מנהלת השדולה בכנסת: עו"ד אביבית אהרונוף-ברקאי ועו"ד כרמית פולק.  בהעדר יצוג גברי, ויצוג ארגוני הגברים, אין זו מועצה, ואין המועצה רשאית לדבר בשם "שלום הילד".
נראה שרמת הדיווח לרשם העמותות רשלנית ומטעה.  על פי דו"ח מילולי מתאריך 27/6/2010 לשנת 2009 עמותה זו גייסה תרומות בסך של 203,850 ₪ כאשר עלות הגיוס הייתה 149,796 ₪.  אלא אם כן חלה טעות סופר, נראה לנו בלתי הגיוני שעלות הגיוס התרומה היא 75%. מה בדיוק קורה שם?
כמו כן לא ברור לנו מדוע העמותה מציגה את עלות השכר ללא הפרשות סוציאליות וחופשות.  נראה לנו שמדובר בהטעיה מכוונת, אלא אם כן רשם העמותות אכן התכוון להצגת נתוני שכר ללא הפרשות וחופשות.
מדו"ח מילולי לשנת 2009 נראה שהמועצה ייצגה רק 10 קטינים בהליכים משפטיים.  לשם כך אין שום צורך במועצה.  המועצה גם מפיקה שנתון סטטיסטי של מצב הילדים, אולם זה תפקיד הלמ"ס, ואין צורך בשירותי העמותה, במיוחד לאור העובדה שהשנתון הסטטיסטי מוטה במיוחד, ואין בו שום נתונים לגבי מצבם של הילדים להורים גרושים.  כמה מהם נשלחים למרכזי קשר?  איך הם מרגישים במרכזי הקשר.  מה קורה כאשר הילד איננו רואה את אביו בשל ניכור הורי.
נוצר הרושם שמדובר בארגון פמיניסטי לחלוטין המקדם אג'נדות פמיניסטיות, ומתהדר באדרת "שלום הילד" כמועצה לאומית", כאשר זו לא מועצה, אין בה לאומיות, ורק טובת ילדים מסוימים מעניינים אותם.

על כן, אנו דורשים כי המועצה לשלום הילד, תידרש לחדול משימוש בשם "מועצה", ולחדול משימוש בביטוי "שלום הילד", ותימנע מהטעיית הציבור והכנסת, כאילו שעצם מעמדה של ה"מועצה" כ"עמותה", מאשר כי יש תוקף ציבורי או ממלכתי לעמדותיה המגדריות, שהן למען נשים וילדי הנשים, ונגד הגברים וילדי הגברים.

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא המועצה הלאומית לשלום הילד נגועה בשנאת גברים

  1. מאת מ"ר‏:

    כך גם תכנית "שכר מצווה" של לשכת עוה"ד (תכנית יחסי ציבור המציגה מצגי שווא) וכן הסיוע המשפטי הקלוקל והנחות, לשכת תעסוקה לעו"ד סוג ג' .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *