בישראל יש פי 4 יותר ילדים מחוץ לבית מהמדינה בה המספר הגדול ביותר של ילדים מחוץ לבית

20/3/2014.  לאחרונה הופצה בתקשורת תעמולה שקרית מטעם משרד הרווחה ודובריו, לפיה בישראל יש הכי פחות הוצאות ילדים מהבית חוץ מיפן.  ההשוואה הבינלאומית היא בין כל הילדים שבבית עם הוריהם, לכל הילדים שגדלים מחוץ לבית (לרבות פנימיות חינוכיות, אומנה, טרום אימוץ, נוער עברייני, אשפוזים, ילדי פליטים…. וכו').  בישראל, הצליבו את הטבלה הבינלאומית רק עם הנתון של ילדים שהוצאו מהביית בצוו בית משפט, והשאירו עשרות אלפי ילדים שמחוץ לבית, מחוץ לטבלה ההשוואתית לעומת חו"ל. הנתון האמיתי הוא שבישראל יש פי 4 יותר ילדים מחוץ לבית, מאשר במדינה בה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לבית, קנדה.    

המידע המסולף מתחיל ממחקר שהזמינה ח"כ אורלי לוי אבקסיס ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת, (הממ"מ).  את המחקר כתבה מריה רבינוביץ,והוא התפרסם בדצמבר 2010.  את המסקנות החלו לצטט מחקרים אחרים, והמועצה לשלום הילד.  אף אחד לא בדק עם מריה רבינוביץ טעתה, או סילפה נתונים.  בדיקה העלתה טעויות גסות בשיטת המחקר.  בינתיים הורידה מריה רבינוביץ את המחקר המקורי מאתר הממ"מ.  בשיחה עם גיא שמיר היא הודתה שטעתה. 

ולהלן התלונה שהוגשה ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בתאריך 20/3/2014: באדיבות א' זה אבא, הקואליציה למען הילדים והמשפחה, זעקת האימהות והרהורים על חיי משפחה וילדים.

לכ' יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

                        הנדון:  תלונה על הממ"מ – נתוני הוצאת ילדים מהבית ע"י משרד הרווחה

 מוגשת בזאת תלונה על איכות המחקרים של הממ"מ בכנסת.

 

ספציפית, תלונה זו מוגשת ביחס למחקר שהוכן ע"י מריה רבינוביץ בדצמבר 2010 שבו נטען כי חוץ מיפן, ישראל היא המדינה המערבית שבה יש הכי מעט הוצאות ילדים מהבית.  טענה זו צוטטה במחקרים נוספים של הממ"מ, וכן ע"י שר הרווחה מאיר כהן, מנכ"ל הרווחה יוסי סילמן, היועצת המיוחדת ענבר יחזקאלי בליליוס, וגם ע"י יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד בטבלאות שהופצו לתקשורת.   נטען גם זו השוואה למדינות ה OECD למרות שאין כל השוואה כזו אצלם.

 

מסתבר שהטבלה ההשוואתית האמורה פשוט איננה נכונה, ולמעשה בישראל יש פי 4 יותר ילדים מחוץ לבית מהמדינה שבה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לביית, קנדה. 

 

ההסבר הפשוט לעיוות הסטטיסטי הוא שבמדינות המערב נמדדו מספר הילדים בבית מול מספר הילדים במסגרות מחוץ לבית מכול הסוגים, לרבות הוצאה מהביית בשכנוע ללא צוו בימ"ש, פנימיות, אומנה, נוער עברייני, וגם טרום-אימוץ.   בישראל הממ"מ ספר רק את הילדים אשר מוצאים מהבית בצוו של בית משפט או פקודת חירום של עובדת סוציאלית.  כל שאר הילדים שמחוץ לבית לא נספרו, לרבות ילדים שנמסרים ע"י הורים תחת לחץ של עו"ס, אבל ללא צוו של בית משפט.  כך נוצרה תמונה מעוותת שמשרד הרווחה נשען עליה.   

אם סופרים את כלל הילדים שמחוץ לבית כפי שנעשה בכל שאר המדינות, התוצאה היא שישראל איננה המדינה בה יש הכי פחות הוצאות ילדים מהבית, חוץ מיפן, אלא ישראל היא המדינה בה יש פי 4 ילדים שגרים ללא הוריהם מהמדינה שבה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לביית.

לפיכך, נבקש להורות למרכז המחקר והמידע של הכנסת, כיצד קרה שעוותו נתונים סטטיסטיים בצורה כל כך בוטה.  אציין שהמחקר הראשוני ממנו התחילה שרשרת הציטוטים הוזמן ע"י ח"כ אורלי לוי אבקסיס. 

 גלגול נתונים שגויים ממאמר אחד לבא בתור

המדובר בטבלה השוואתית של מספר הילדים אשר מוצאים ע"י משרד הרווחה מחוץ לביית, בהשוואה בינלאומית, אשר הפיצה מריה רבינוביץ תחת הכותרת "שיעורי ילדים במסגרות השמה חוץ בייתית, סקירה משווה", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מריה רבינוביץ , 15/12/2010[i]   

נתונים אלה נשאבו לתוך מחקר אחר של הממ"מ:   "המתנה להשמה במסגרות חוץ  ביתיות לילדים ולנוער בסיכון", מרכז המחקר והמידע שח הכנסת, אתי וייסבלאי, 23/6/2011[ii].  מסמך זה נכתב לבקשת ח"כ זבולון אורלב כדי להצדיק הגדלת מכסות להוצאת ילדים מהבית. 

 מכאן התגלגלו הנתונים אל טבלה אותה הפיץ מר יצחק קדמן מטעם המועצה לשלום הילד במסמך הנקרא "השוואה בינלאומית:  מספר טבלאות ותרשימים מתוך פרק 14 העוסק בהשוואה בין ישראל לעולם[iii]".   

מכאן התגלגלו הנתונים אל ועדת סילמן ואל לשר הרווחה, ויועציו, אשר היה להם אינטרס להציג את משרד הרווחה באור הומאני ורגיש, מה שאיננו תואם-מציאות.  כך למשל בתאריך 10/3/2014 חזרה על המידע עו"ד יחזקאלי בליליוס בתוכנית "עושים סדר", והמנחה גל גבאי הנהנה בהסכמה. 

כיצד בוצע הסילוף הסטטיסטי ומהיכן נלקחו נתוני המקור

מבדיקה שערכנו, מדובר בטעות, אם לא סילוף מכוון.  מכיוון שהמחקר המקורי ממנו הופצו הנתונים של רבינוביץ נעלם מהאינטרנט, וגם נעלם מרשימת המחקרים באתר האינטרנט של הממ"מ, פנינו בתאריך 13/3/2014 לממ"מ.  בשיחה שהוקלטה הודתה החוקרת מריה רבינוביץ כי הממ"מ איננו בטוח לגבי הנתונים, שאין בנמצא נתונים עולמיים מדוייקים, שהמידע ישן ושמדובר בהערכות. 

 בדיקה מעמיקה יותר מגלה שהמחקר המקורי מתבסס על טבלה שהופיעה במחקר אוסטרלי, ומשם עברו הנתונים למארים בכתבי עט אנגליים שאותם מצטטת רבינוביץ  אלא שבאותה טבלה השוו בין כלל הילדים שאינם גרים עם הוריהם הביולוגים, כלומר כלל הילדים שחיים מחוץ לביית מסיבות שונות, לרבות ילדים שנרשמו וולונטרית לפנימייה, ילדים באומנה משפחתית, ילדים באומנה פורמאלית של משרדי הרווחה בעולם, ילדים במרכזי חירום, וילדים בתחנות מעבר לאימוץ (משני סוגים:  אימוץ ע"י משפחות זרות, וגם כפי שנפוץ בארה"ב אימוץ פנים-משפחתי, כלומר הילדים נשארים תחת השגחה של בגיר מהמשפחה המורחבת, כגון סבים-סבתות, או דודים דודות).

 לעומת זאת, החוקרת מהממ"מ השוותה את ישראל רק בהתייחס לנתוני ילדים אשר מוצאים מהבית בצו של בית משפט. 

 על כן, ההשוואה היא מופרכת בעליל, שכן בישראל הרבה ילדים מוצאים מהבית לאו דווקא בצו של בית משפט, אלא גם במאמצי שכנוע (כלומר לחץ, איומים והפחדות של פקידות סעד למסור את הילדים וולונטרית שלא דרך בית המשפט (וזו תופעה שבהתייחס אליה מעולם לא נמדדו נתונים).  לפיכך יש בישראל כמות לא מבוטלת של ילדים בפנימיות, מרכזי קשר, אומנה וגם אימוץ אשר לא נספרו לצורך ההשוואה הבינלאומית. 

 לפיכך המחקר הראשוני של הגב' רבינוביץ פגום מעיקרו.  עדיין, הטבלה השגויה קיבלה תאוצה וכיום נעשה בה שימוש לרעה ע"י המועצה לשלום הילד, והבכירים במשרד הרווחה אשר יש להם אינטרס לייפות את המציאות. 

 להלן הטבלה בגרסת המועצה לשלום הילד:

 Untitledניתוח של נתוני המקור מהמחקר האוסטרלי

 המחקר האוסטרלי עליו נסמכה מריה רבינוביץ מופיע בכתב העת Children Australia Vol. 3, Nov 3 2008  , בעמודים 2-3.[iv]  כותרת הטבלה "מספרים ושיעורים של ילדים בהשגחה מחוץ לבית".  על פי הנתונים למשל, באוסטרליה (2005) היו 49 ילדים מחוץ לבית מתוך 10,000 , שזה 4.9 ילדים מתוך 1,000.  באנגליה (2005) 55 ילדים מתוך 10,000.  בדנמרק (2004)  104, צרפת (2003) 102, גרמניה (2004) 74, ארה"ב (2005) 66, שבדיה (2004) 63, ספרד (2004) 51, ואיטליה (2003) 38 ילדים מתוך 10,000, וביפן 17 ילדים מתוך 10,000. 

 Untitled2כפי שניתן לראות רוב הנתונים הם מלפני 10 שנים, כאשר מאז חלה בעולם המערבי מגמה מואצת של צמצום משמעותי של ההשגחה החוץ-ביתית.  במאמר עצמו שנכתב ב 2008 נכתבה אזהרה שהנתונים אינם שימושיים בשל שינויי מדיניות ברחבי העולם.

נכתב שם שבעוד שכמות הילדים נשארה דומה, כמות הילדים הנכנסים למסגרת חוץ ביתיות יורדת בעולם.  (זאת לאור הקושי להחזיר ילדים הביתה, ולכן הם נשארים במסגרות). 

כך למשל נכתב כי באוסטרליה, מדינה שבה 4,800,000 ילדים, היו 24,000 ילדים מחוץ לבית, אולם המספר כולל ילדים שהוצאו בצו בימ"ש, וגם ילדים שהוריהם הסכימו לשים אותם במעונות ללא עירוב בימ"ש.  בקווינסלנד 11% ילדים במסגרות וולונטריות, בניו סאות ווילס 14% ובויקטוריה 16%.  אולם באנגליה למשל אחוז הילדים בהשמה וולונטרית הוא 31%. 

כמו כן, הנתונים האוסטרלים לא כוללים השמה דרך שירותים לילדים נכים, שירותיים רפואיים או פסיכיאטרים, בתי משפט פליליים לנוער עבריין, מעונות לילה, ומעונות לילדים חסרי בית (הומלסים).  במדינות אחרות, כן נספרו הילדים האלה, ולכן התוצאות מוטות מראש לטובת אוסטרליה.    

כמו כן באוסטרליה לא נספרו ילדים מחוף לבית המועמדים לאימוץ, וילדי פליטים.  הכתבים מציינים כי מדינות אחרות כן כללו בטבלה ילדי פליטים, ושמספר ילדי הפליטים במדינות מסוימות הוא די גבוה. 

בישראל כאמור, נספרו רק הילדים המוצאים מהביית בצוו בימ"ש.  כל האחרים לא נספרו.

עוד מצוין כי במדינות הנורדיות וגרמניה, יש מספר רב של בני נוער בגיל 15-17 אשר אינם גרים בבית ההורים, מה שמגביר את האחוזים באותן מדינות, לעומת מדינות בהן יש יותר קטינים המוצאים מהבית בצוו בית משפט.  למשל, בגרמניה יש 28% ילדים בני 15-17, בשבדיה 34% ובנורבגיה 51% (גילאי 13-17).  בני נוער אלה הם בד"כ נוער עברייני, ולכן כותבי המאמר מזהירים כ יש מדינות שאינן סופרות נוער עברייני כחלק מהנתונים של שירותי הרווחה.

בישראל כאמור, רוב הביקורת היא נגד הוצאת ילדים מהבית בגילאים 0-10.  לכן כאשר משווים את ישראל לעומת המדינות הנורדיות, צריך להבין שבין 30%-ל 50% מהילדים שנספרים שם, הם בני נוער בוגרים, ולעומת זאת בקבוצת הגיל הרלבנטית להשוואה עם ישראל, יש הרבה פחות ילדים בצפון אירופה.    

משך השהות במסגרות

פרמטר נוסף המצוין ע"י המחברים הוא משך השהות במסגרות.  באוסטרליה למשל הזמן הממוצע בו שוהים ילדים במסגרות חוץ ביתיות הוא פחות משנתיים, ורק 22% שוהים 5 שנים או יותר.  בישראל, לעומת זאת הרבה מאוד מההוצאות מהבית הן פרמננטיות. 

אומנה פנים-משפחתית במשפחה המורחבת

זאת ועוד, 40% מהילדים שנספרו באוסטרליה הושמו באומנה פנים-משפחתית.  כלומר אלה ילדים שלא ממש הוצאו מהבית, כמו באומנה ישראלית שבה האימא והאבא הביולוגים מוסתרים מהמשפחה האומנת ורואים הילדים במרכז קשר אחת לכמה זמן, אלא שפשוט ההשגחה עוברת למישהו במשפחה המורחבת, שאז להורים יש גישה וכמובן היכרות עם האומנים שהם בני משפחתם, באופן ליברלי, והאומנים מקבלים סעד כספי בשווי שליש עד מחצית עלות אומנה חיצונית. 

באוסטרליה רק 54% מהילדים מושמים באומנה חיצונית אצל אנשים זרים.  במשפחות אבוריג'יניות, האומנה במשפחה היא גבוהה יותר מאשר האוכלוסייה הכללית:  53% אצל אבוריג'ינים לעומת 35% באוכלוסיה הכללית, זאת לאור מדיניות מיוחדת לתיקון עוולות עבר שנעשו במשפחות האבוריג'יניות. 

שיעורי האומנה במשפחה ביחב לכלל הילדים המתגוררים מחוץ לבית, במדינות אחרות הם:  קנדה 8%, שבדיה 12%, אנגליה 18%, ארה"ב. 23% וניו זילנד 35%.  בישראל האומנה נספרת כחלק כאחוז מהילדים המוצאים בצוו בית משפט, ולא כאחוז מכלל הילדים מחוץ לבית.    

הנתונים בארה"ב לגבי אומנה במשפחה נמוכים יחסית, שכן בארה"ב קיים גם אימוץ בתוך המשפחה, וכאשר ילדי האומנה הפנים משפתית מוכנים לאימוץ בתוך המשפחה, הם יוצאים ממערכת הרווחה, שאינה אחראית להם יותר, ואינה משלמת להם יותר.  לכם הם גם לא נספרים.  כנ"ל גם בקנדה, במיוחד במדינת אלברטה.

מוסדות רווחה ופנימיות

באוסטרליה, רק 4% מהילדים בטבלה נמצאים במוסדות רווחה, ו 1% ב"קיום עצמאי".  השימוש בהשמת ילדים במוסדות רווחה באוסטרליה נמוך מאוד לעומת המדינות האחרות במערב.  למשל, אנגליה 13%, קנדה 15%, וארה"ב 19%.  ממוצע של 50% באירופה, ו 92% ביפן. 

החוקרים מסבירים את הנתונים הגבוהים ביפן כתוצאה מלובי חזק של מפעילי המוסדות המעוניינים לשמור על פרנסתם.  כמו כן ביפן יש שיעורי גירושין נמוכים יחסית, ומסורת  משפחתית מאוד חזקה, לרבות יציבות תעסוקתית. 

אוכלוסיות ילידות

באוסטרליה, בדומה למדינות עשירות אחרות בהן יש אוכלוסייה ילידית מוחלשת (נייטיבז"), כמות הילדים הילידים בשירותי הרווחה די גבוהה.  24% מילדי הרווחה הם אבוריג'ינים, למרות שאחוז הילדים האבור'ג'ינים עד גיל 17  באוכלוסייה הוא 4.5%.

בניו זילנד אחוז הילדים המאורים שמחוץ לבית הוא  35%, בארה"ב אחוז הילדים האינדיאנים הוא 8%, ובאלברטה שבקנדה 54%.  החוקרים מסבירים שהסיבה לכך שהסיכוי של ילד ילידי להיכנס למסגרות הוא פי 7 מילד "רגיל" הוא בשל עוני של אוכלוסיית האבוריג'ינים, מבנה חברתי אי שוויוני בין לבנים וילדים, ויחס שונה של שירותי הרווחה. 

בישראל אין אוכלוסייה ילידית, ולכן לא ניתן להשתמש בתירוץ זה להברת המספרים הגבוהים בישראל.

הגדרת שונות של ילדים בסיכון ובהזנחה

באוסטרליה ההגדרות לילדים בסיכון ובהזנחה מאוד רחבות, ונטען ש"הציבור מצפה" להתערבות "מניעתית" שירותי הרווחה גם במקרים שבמדינות אחרות אותם ילדים בכלל לא היו מוגדרים בסיכון או הזנחה. 

כך למשל במדינות אירופאיות כמו דנמרק או צרפת, יש פחות ילדים המוגדרים בסיכון או הזנחה המועברים לטיפול שירותי הרווחה, מכיוון שהמדינות הללו מוכנות לשלם סעד כספי (הגדלת קצבאות ילדים מהביטוח לאומי) למשפחות הבעייתיות, או קצבות לטיפול במשפחה לנוער עברייני כדי להימנע מהעברת הנטל לשירותי הרווחה.

ישראל מבחינה זו דומה לךאובסטרליה.  רף ההתערבות המניעתית הוא מאוד נמוך, וניתן להגיד ילדים בסיכון על סמך שמועה או התרשמות, וגם על סמך עוני.  בישראל הקצבאות מאוד נמוכות, ולכן זו סיבה נוספת מדוע לא ייתכן שבישראל יש פחות הוצאות ילדים מהבית מאשר המדינות הקונטיננטליות באירופה.  

קצבאות וסעד כספי לעומת התערבות והוצאה מהבית

במדינות אשר משקיעות באסטרטגיות למניעת עוני, סקנדינביה ויפן,  כמו הנגשת הגישה למעונות יום, ושירותי בריאות, ניתן לראות הרבה פחות ילדים המוגדרים בסיכון, ומוצאים מהבית. בארה"ב למשל אין ביטחון תעסוקתי ואין ביטוח בריאות לאומי.  שם כמות הילדים הנכנסים למסגרות הרווחה היא גבוהה ביותר.  מבחינה זו ישראל דומה לארה"ב שכן עלויות הטיפול בילדים בישראל הן מהיקרות בעולם לעומת רמות ההכנסה כאן.

יצוין שבמדינות עניות אין את המשאבים לפתח מסגרות רווחה, ולכן כמות הילדים המוצאים מהבית בארצות מתפתחות או נחשלות נמוכה. 

הבדלים בין מדינות עם או בלי חובת דיווח על הזנחה והתעללות

באוסטרליה כמו ארה"ב וקנדה קיימת חובת דיווח על הזנחת ילדים.  דיווחים אלו הם המסלול העיקרי להתערבות שירותי הרווחה והוצאת ילדים מהבית.  גם בישראל יש חובת דיווח, אפילו לגבי זוטי זוטות, ומכאן שבישראל יש הרבה יותר הוצאות מהביית מאשר מדינות אחרות. 

הקשר בין שירותי אימוץ ושירותי השמה חוץ בייתית

אוסטרליה נבדלת מארה"ב, קנדה ואנגליה בכך שבאוסטרליה מדיניות הרווחה היא להשתדל להימנע מאימוץ.  לאור קצבאות ילדים נדיבים יותר באוסטרליה, יש פחות ילדים זמינים לאימוץ.  לכן הקשר בין שירותי ההשמה ושירותי האימוץ במדינה זו נחלש ביותר. 

במדינות שבהן יש העדפה להכנסת ילדים לשירותי ההוצאה מהבית כשלב בדרך לאומנה ומשם לאימוץ, ניתן לראות שנתוני ההוצאה מהבית נמוכים יחסית, כי ברגע שהילדים מאומצים, הם לא נספרים כ"ילדים בשירותי השמה חוץ ביתית". 

הסיבה הספציפית לרתיעה האוסטרלית מאימוץ היא הטראומה הלאומית שנגרמה עקב חטיפת ילדי אבוריג'ינים במאה ה 20 והעברתם לאימוץ במשפחות לבנות.  לכן כל המדינות באוסטרליה עושות כל מה שאפשר להשאיר את ילדי האבור'ינים בקרב המשפחות שלהם, אומנה פנים-משפחתית, כאשר אימוץ בכלל איננו אופציה. 

בישראל יש העדפה ברורה להשמה באימוץ.  ילדים אלה יוצאים מ"ספירת המלאי" של ילדים תחת צוו בית משפט שמחוץ לביית.  בישראל לעומת זאת, לא נלמד הלקח כתוצאה מחטיפת ילדי תימן והשמת ילדי המזרחיים בקיבוצים.   לאור האמור הנתונים הגבוהים בישראל של ילדים באימוץ מקטינים באופן מלאכותי את הילדים הנספרים כילדים המוצאים מהבית תחת השגחת משרד הרווחה. 

הבדלי גישה לגבי טובת הילד:  הגנת הילד מהוריו לעומת סעד להורים

הנתונים הבינלאומיים מושפעים מאוד מהבדלי גישה ביחס לטובת הילד.  מדינות אנגלו-סקסיות רואות את שירותי ההשמה החוץ ביתית כשרותיים חיוביים שמטרתם "הגנה על הילד" מפני הוריו.  שירותי הרווחה במדינות אלה נתפשים כשירותי מניעה עתידית של נזק לילדים. 

במדינות אירופה הקונטיננטלית שירותי ההשמה החוץ ביתית מצטיירים כשירותי עזר להורים שנועדו לעזור להורים לגדל את ילדיהם.  במדינות הקונטיננטליות, השמה חוץ ביתית מצטיירת כהטלת אות קיין בהורים, המלווה בסטיגמה ולכן שירותי הרווחה נמנעים מהשמה ככל האפשר, לרוב באמצעות הגדלת קצבאות הילדים להורים. 

ההבדל בין המדינות האנגלו-סקסיות והמדינות הקונטיננטליות תואם את ההבדל שבין משטר קפיטליסטי למשטר סוציאלי. למשל, כאשר נבחרה בניו זילנד ממשלה סוציאליסטית, מדיניות שירותי הרווחה אימצה מודלים אירופים, ומספר הילדים בהשמה קטן. 

התוצאה היא שבמדינות האנגלו-סקסיות בהן שירותי הרווחה נתפשים כ"שירותי הגנת ילדים" מפני ההורים, רף הכניסה למערכת ההשמה החוץ ביתית מאוד נמוך, וכמות הילדים שבמערכת הרווחה יותר גבוהה.  כך גם בישראל.

הבדלי גישה אלו גם משפיעים על ההבדל בכמות הפעוטות, עד גיל 5, שנכנסים למערכת.  במדינות האנגלו-סקסיות יש יותר פעוטות שנכנסים למערכת כאמצעי מניעה מפני הורים.  לעומת זאת במדינות הקונטיננטליות, יש יותר בני נוער מבוגרים יותר במערכת, והרבה פחות פעוטות נלקחים מהוריהם. 

כמו כן, המדינות האנגלו-סקסיות הרבה יותר מגוונות מבחינה אתנית, ושירותי הרווחה נוקטים מדיניות שונה לילדי הורים מבוססים, ילדי ילידים וילדי מהגרים.  במדינות הקונטיננטליות שהן הומוגניות יותר, נהוגה מדיניות אחידה לגבי כלל האוכלוסייה.

סיכום 

ניתן לראות שבכל פרמטר אפשרי ישראל ממוקמת בין המדינות שבהן היד על ההדק קלה מידי.  המסקנה מכל האמור היא שלא ניתן ללמוד מטבלה אחת המשווה בין מדינות איזו מדינה טובה יותר או טובה פחות, בגלל הבדלי המדיניות, הגישה, והספירה הסטטיסטית.

ובישראל:

הוצאת ילדים מהבית מבוססת על חוק הנוער משנת 1960.  המנדט להוצאת ילדים מהבית, פרט להוצאה בצוו של בית משפט, נתון לוועדות לתכנון טיפול והערכה.  אלה מתכנסות מספר פעמים בשנה ומטפלות ביותר מ 10,000 תיקים.  ועדת סביונה רוטלוי הוקמה בין השאר כדי להתאים את המצב בישראל למצב בעולם גם בתחום ההשמה החוץ ביתית, אולם וועדה זו דווקא גרמה להגדלת ההוצאות של ילדים מהבית, לאור הדגשת עיקרון טובת הילד, כילד שזקוק להגנה מהוריו, ולא כילד שזקוק לתגבור המשאבים של הוריו, כדי שיוכל להמשיך לגדול בהשגחה הורית ומשפחתית. 

בישראל החינוך הפנימייתי הוא בעל ההיקף היחסי הגבוה בעולם[v], 9% מילדי ישראל נמצאים בפנימיות.  ראו נייר עמדה של ירון יבלברג[vi].  ראו גם דבריה של ח"כ אורלי לוי אבקסיס[vii]

בישראל יש הבדל בין פנימיות רווחה לפנימיות חינוכיות.  בישראל כ 11,350 ילדים בפנימיות רווחה, מתוכם כ 2,500 באומנה.  פנימיות אלה והאומנה מתוקצבות ע"י משרד החינוך.  לעומת זאת, 44,650 ילדים במסגרות של פנימיות חינוכיות המתוקצבות ע"י משרד החינוך, מתוכם 18,000 בחינוך פנימייתי.  וביחד ילדי הפנימיות כולל ישיבות ואולפנות (של הרווחה ומשרד החינוך גם יחד 56,000 (מתוך דו"ח המועצה לשלום הילד 2012). 

בעבר שני שליש מהילדים היו מוצאים ללא צו ושליש עם צו, כיום המצב התהפך:  שני שליש מהילדים מוצאים בצו ושליש ללא צו, כי יש יותר התנגדות מצד הורים להוצאת ילדיהם,  ולכן הרווחה מפעילה צו. 

יש שלושה משרדים שדרכם מוצאים ילדים מהבית: משרד הבריאות (אשפוזים פסיכיאטריים), משרד החינוך ומשרד הרווחה.   שלושת המשרדים הללו קשורים אחד בשני בעבותות, ולמעשה לא משנה דרך איזה משרד הילד הוצא מהבית, בסופו של דבר, אותם ילדים שנמצאים במסגרת חוץ ביתית, רובם נמצאים במסגרת שמפוקחת וממומנת ע"י משרד הרווחה, גם אם הם לא המוצאים המקוריים.

רוב הילדים הוצאו דוקא ע"י משרד החינוך לפנימיות, אבל חשוב להדגיש שאם לא היו מוציאים אותם דרך משרד החינוך, סביר להניח שמשרד הרווחה היה מתערב ומוציא אותם, כי רובם ילדי מצוקה וילדים שנשרו מבתי ספר.

מיעוט קטן של הילדים הוצאו ע"י משרד הבריאות לאשפוזים פסיכיאטריים, ומשם עברו לפנימיה של הרווחה.  השאר כ 10,000 הוצאו ע"י הרווחה.

רוב פנימיות הרווחה (למעט מרכזי חירום שמתוקצבים במלואם ע"י הרווחה), מתוקצבות הן ע"י משרד הרווחה והן ע"י משרד החינוך, גם אם אינן שייכות למשרד החינוך.  רוב פנימיות משרד החינוך (למעט פנימיות יוקרה), מתוקצבות הן ע"י משרד הרווחה והן ע"י משרד החינוך, גם אם אינן שייכות למשרד הרווחה.

לכן, בהקשר למסגרות החוץ ביתיות, ניתן לומר שמשרד החינוך ומשרד הרווחה הם למעשה גוף אחד שמבצע העברות פנימיות של כספים בין החינוך לרווחה.

הנתונים שהשוו לחו"ל הם רק הילדים הנמצאים בפנימיות הרווחה, כאשר בפועל ישנם הרבה ילדי מצוקה שנמצאים בפנימיות של החינוך, ובפנימיות הללו יש עובדת סוציאלית קבועה.  משרד הרווחה מתקצב גם פנימיות חרדיות, וגם בהן יש עו"ס.

יש מספר קטן של פנימיות יוקרה פרטיות שאין בהן עו"ס, כמו פנימיית תלפיות ל מחוננים, אבל מדובר במספר מאד זעום. ברוב פנימיות משרד החינוך יש בני נוער שנפלטו מן הקהילה החוצה.

פנימיות פוסט אשפוזיות וטיפוליות מתוקצבות גם ע"י משרד הבריאות, ויש גם ילדים שהוצאו ע"י הרווחה לפנימיות, אבל מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות כי אין מקום בפנימיות, זאת למרות שהם לא חולי נפש.

לגבי מוסדות חסות הנוער של נוער עבריין לכאורה. כנראה שגב' מריה רבינוביץ, לא הכניסה את הנתונים הללו לסטטיסטיקה, אבל במוסדות הללו, כמו מוסד מסילה וצופיה למשל, יש הרבה נערות שאין להן כלל תיק פלילי, והן נכלאו שם בכפיה ע"י הרווחה. 

לאור נתונים אלו ברור כי מחלקת המחקר של הכנסת הטעתה את שר הרווחה, המנכ"ל המועצה לשלום הילד והתקשורת.  הנתונים האמיתיים אחרים לגמרי.  ניתן להסתמך דווקא על מחקר של מכון חרוב אשר נותן תמונת מצב על התפלגות הילדים שבבית:  88.5% לעומת ילדים במסגרות:  11.5%, כדלקמן:  פנימיות רווחה 1%, חסות הנוער 0.4%, אומנה 0.2%, סידור חוץ בייתי אחר 0.1%, פנימיות מוסדות ציבור (ישיבות) 3.8%, פנימיות החינוך ההתיישבותי 3.9%, מוגבלים 0.7%. 

כאמור הממ"מ חישב רק את הילדים שהוצאו בצו בית משפט, כלומר את פנימיות הרווחה שהם רק 1% מסך הילדים בארץ.  אלא שלצורכי הטבלה הבינלאומית יש לחשב את כלל הילדים שמחוץ לבית כולל ילדי הפנימיות (11.5%) שזה כמעט פי 11.5. 

בטבלה של הממ"מ, והמועצה לשלום הילד נכתב כי אחוז הילדים בישראל הוא 3.4 לאלף ילדים.  לכן יש להכפיל את הסכום פי 11.5 והתוצאה המקבלת היא 39 ילדים לאלף. 

נתון זה מעמיד את ישראל לא רק בראש הטבלה, אלא פי 4 מהמדינה שבה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לביית, קנדה.

לשם השוואה, בקנדה  10.9 ילדים מתוך 1,000, ולאחר מכן דנמרק עם 10.4, צרפת 10.2, גרמניה 7.4, נורבגיה 6.8, ארה"ב 6.6, בריטניה 5.5, ספרד 5.1, אירלנד 5, ניו זילנד 4.9, אוסטרליה 4.9, איטליה 3.8 ויפן 1.7.      

  נספחים

נייר עמדה של פורום כפרי הנוער והפנימיות

 Untitled3

 

Untitled4

מתוך נייר עמדה, השמה חוץ ביתית, של מכון דו-עת אסטרטגיה ומחקר חברתי כלכלי, מטעם הפורום הציבורי לכפרי הנוער והפנימיות בישראל, נכתב ע"י ירון יבלברג, 2013.  נייר עמדה זה נכתב מתוך מגמה להשפיע על תוספת תקנים למכסות להוצאת ילדים בבית והשמתם בפנימיות.  גם בנייר עמדה זו צוטט הנתון השגוי שישראל ממעטת בהוצאת ילדים מהבית, ורק ביפן מוציאים פחות מאשר בישראל. 

 נתוני מכון חרוב

Untitled5

מכון חרוב ילדים נפגעי התעללות והזנחה ובמצבי סיכון ומצוקה השוהים במסגרות חוץ בייתיות והמטופלים בקהילה

haruv.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/7haruvarticlesweb.pdf

הערות שוליים ואסמכתאות:

[i]     שיעורי ילדים במסגרות השמה חוץ בייתית, סקירה משווה", מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, מריה רבינוביץ , 15/12/2010

[ii]    "המתנה להשמה במסגרות חוץ-ביתיות לילדים ולנוער בסיכון – אתר הכנסת", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אתי וייסבלאי, 23/6/2011

www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02888.pdf

 [iii]     "השוואה בינלאומית:  מספר טבלאות ותרשימים מתוך פרק 14 העוסק בהשוואה בין ישראל לעולם,      המועצה לשלום הילד.

[iv]                 Children in Out of home care in Australia:  international comparisons, Children Australia, Vol. 33, No. 3, 2008 Claire Tilbury and June Thoburn.  

 [v]    ראו בדקה 02:58 אומרת שלווה לייבוביץ, המפקחת על האומנה, כי הפנימיות בישראל הן דבר שאין לו אח ורע באף מקום בעולם. כאן בסרטון הזה:

[vi]    נייר עמדה, השמה חוץ בייתית, של מכון דו-עת אסטרגיה ומחקר חברתי כלכלי, מטעם הפורום הציבורי לכפרי הנוער והפנימיות בישראל, נכתב ע"י ירון יבלברג, 2013

 

[vii]    ח"כ אורלי לוי בפרוטוקול הועדה לזכויות הילד בכנסת שהתקיימה בינואר 2014, בנושא מדריכי פנימיות מציינת ח"כ אורלי לוי אבוקסיס כי מדינת ישראל היא המפעילה הגדולה ביותר של פנימיות בעולם.

http://myfamilythoughts.files.wordpress.com/2014/03/pnimiyot.pdf

 

 

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא בישראל יש פי 4 יותר ילדים מחוץ לבית מהמדינה בה המספר הגדול ביותר של ילדים מחוץ לבית

  1. מאת efy‏:

    טובת הילד היא טובת הכלל.
    אם הילדים יגדלו ויהיה להם טוב, כולם -גם ההורים ירוויחו מכך .
    וזה לא משנה אם לא יגדלו אצל ההורים,
    אם נסתכל על ההיסטוריה נראה שילדים עבדו במכרות פחם ,
    והיו דברים הרבה יותר גרועים בעבר.

  2. פינגבאק: השקרים של אריק וייס כתב ערוץ בכתבת תדמית על משרד הרווחה . « התנועה למען עתיד ילדינו

  3. פינגבאק: השקרים של אריק וייס כתב ערוץ בכתבת תדמית על משרד הרווחה . « התנועה למען עתיד ילדינו

  4. פינגבאק: השקרים של אריק וייס כתב ערוץ בכתבת תדמית על משרד הרווחה . « התנועה למען עתיד ילדינו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *