עיתונים ומדיה

[תלונות שווא] למה לנשים קל יותר להגיש תלונות שווא נגד גברים? "מאז כניסתו של תיקון ארבל לחוק העונשין", אומרת קרן דביר-ברקוביץ', "יותר ויותר נשים מנצלות את כוחן כדי לפגוע בגברים, אם עבור בצע כסף ואם סתם בשביל נקמה. נוצר מצב שגברים רבים חשופים לתלונות שווא של נשים אינטרסנטיות מעלילות בלא שקיימת הגנה ממשית בידם".  "נוסף לכך, יש לבטל לאלתר את החרפה הרצחנית כלפי גברים חפים מפשע שתיקנה עדנה ארבל. על המדינה להעמיד לדין מתלוננות שווא על הטרדה מינית מכל סוג שהוא. יש לקבוע בחוק כי העונש שיושת על מעלילות השווא יהיה זהה לעונש שקרבנן עשוי היה עשוי להיענש בו אם היה נמצא אשם. ענישה כזאת תביא לירידה תלולה, עד הפסקה מוחלטת, של תלונות השווא, תסיר מהמערכת עול עצום ורב של טיפול בתלונות סרק, תביא לתקינת משפט צדק ותטהר את האווירה בכל האמור לעבירות מין".  "תלונות כזב על אלימות הן עניין נפוץ ביותר בקרב נשים במשפטי גירושים, ותלונות כזב על אונס נפוצות לדעת המומחים לפחות כמו תלונות האמת לגבי אונס. מאז ימי אשת פוטיפר ועוד לפני כן, אין לאישה כלי נוח יותר מתלונת כזב כדי להרוס את חייו של הבעל, הגבר שדחה את חיזוריה, האישה ש'גנבה' לה את הבעל, או כל אדם אחר שהיא חפצה ברעתו".

[גירושין]  אבא גרוש  ג'קי לוי בישראל היום 9/12/2011 מתאר את תעשיית הגירושין, כיצד עורכי דין מסיתים נשים להגיש תלונות שוא כדי להשתלט על כח הנכסים, ולנתק את הילדים מהאבא:  "המשפטנית שירטטה לט"ג ההמום תסריט די בנאלי, לא יצירתי במיוחד ובעיקר רע. התסריט, כמה עלוב, התגשם אחד לאחד. אף שט' קיבל בהכנעה את עובדת היותו אידיוט אולימפי, הוא הסיק את המסקנה המתבקשת – אם מישהו זיהה את התסריט, מישהו אחר משרטט אותו, מוכר אותו והופך אותו לסרט הבלהה של המוני משפחות. זהו תסריט שנשלף בחגיגיות סביב שולחנות אדמדמים במשרדי עו"ד ומוגש כקלף מנצח: כך תהפכי את גירושייך להברקה פיננסית. ואכן, במצב הבלתי אפשרי ששורר כרגע בארץ מדובר בעיסקה מושלמת וכמעט נקייה מסיכונים, אלא אם מביאים בחשבון שיקולים פעוטים, למשל מה כל זה יעולל לאמון בין השניים. אבל זה, כנראה, ממש לא מעניין את המערכת".  המערכת הכוונה ליעקב נאמן שר המשפטים, משה כחלון שר הרווחה, משה גל, הנהלת בתי המשפט, שר החינוך, השר לביטחון פנים, והכנסת.

[מרכז קשר]  מרכז עוול ושמו מרכז קשר  nrg, מנחם בן.

[אלמ"ב] על המתודיקה של השימוש בחוק האלמ\"ב להרס חיי הגבר הגרוש     סתיו אדם.

[האב בחיי הילד] The Importance of Fathers in the Healthy Development of Children נייר עמדה של המשרד לענייני הילדים, ממשלת ארה"ב,2006.

[רבנים לטובת נשים 5/9/2011 נסחפת עם הכתובה? אתה עלול לפשוט רגל ynet, "הכתובה עליה חותמים החתנים השמחים בערב חתונתם, היא פעמים רבות הכלי באמצעותו הם מאבדים את חלקם ברכוש המשותף". עו"ד אבי גפן על חלוקת רכוש בהליך גירושים.  כיצד קורה שהנשים יוצאות מהגירושין עם רוב הרכוש.  גברים נכנסים לרבנות להתחתן, ואף אחד לא מזהיר אותם שסביר להניח שיש להם 33% סיכויים לפשוט את הרגל.  האם יתכן שיש קשר של שתיקה בין הקבנים והפמיניסטיות?  לרבנים והדיינים נוח לא להתכסח עם הפמיניסטיות כדי שלא יאבדו את מישרותיהם כדיינים.  לפמיניסטיות נוח שהרבנות ממשיכה להתקיים, כדי שיוכלו לטעון שההפלייה נגד נשים מתרחשת במוסדות הרבנות.  בפועל נהפכו דייני הרבנות כלבלבי פודל של הפמיניזם, ופוסקים בדרך כלל לטובת נשים ולרעת גברים.

[אלמ"ב] 3/9/2011 "גבר התלונן שאשתו מאיימת לפגוע בו – ונעצר" ynet גבר שלא למד שאסור לגברים  לקרוא למשטרה, הורס לעצמו את החיים במו ידיו.  הנאיביות הפושה בקרב גברים שמאמינים למה שלמדו בשיעורי אזרחות, שהמשטרה נועדה להגן על כלל האזרחים, גורמת להם לחייג 100 ובמו ידיהם להרוס לעצמם את החיים.  הסכנה שבחיוג למשטרה צריכה להיות קמפיין פרסומי חשוב במעלה. בסיפור הזה, המשטרה ביקשה הארכת מעצר בשישה ימים.  השופט, אהרון גולדס, דחה את בקשת המשטרה והורה על הארכת מעצרו של הבעל ביומיים בלבד. "בתיק החקירה אין עדיין את חקירתה של המתלוננת, ואין ספק שזו הפעולה העיקרית שעל המשטרה להשלים", ציין השופט. לנו לא ברור מדוע לא הביאו את האישה לבית המשפט להארכת המעצר כדי שתיחקר בו במקום.  חוץ מזה, אילו נשים היו יודעות שהמשטרה יכולה לחייבם לעבור פוליגרף, מכת האלמ"ב ותלונות השווא הייתה פוסקת, והמשטרה הייתה מתפנה למטרות לשמה הוקמה.

[השתלטות נשים על נכסים זוגיים1/8/2011 אני רוצה את הבית שלי בחזרה ירון זכאי כותב ב nfc על מדיניות ממשלתית מאורגנת לגירוש גברים מביתם והעברת הבים לידי נשותיהם.  על רקע הקמת מאהךי המחאה ברחבי הארץ, "קבוצה נוספת גורשה מביתה ב-15 השנים האחרונות בקצב מתגבר; קבוצת הגברים שנשים העלילו עליהם זדון במשטרה. מידי לילה מגורשים באופן פרטני עשרות גברים בכל הארץ. עקב כך קשה להם להתארגן ולפרוץ לתודעת הקהל. הגברים הללו עסוקים בשלל הבעיות המשפטיות והכלכליות שהטילו עליהם. לאחרונה החלו להתארגן ולחשוף את הרשעות כלפיהם שמופעלת באופן בלתי צודק ובלתי וחוקי".

[אלמ"ב] 10/7/2011 האישה בדתה תקיפה, בעלה נעצר והואשם עוד סיפור הזוי מבית היוצר של בתי המטבחיים למשפחה.  גבר בן 50 מרחובות ישב שבועיים בכלא וחודשיים במעצר בית עם אזיק אלקטרוני, כי אישתו המצתיאה סיפור שהוא תקף אותה.  לגבר היו הוכחות באמצעות מסרוני סמס בטלפון שאישתו מאיימת שאם לא יתפנה מהבית, היא תתלונן במשטרה.  האישה עצרה את הגבר ומסרה את הטלפון ובו ההוכחות לחפותו, לאישה הרמאית.  רק בזכות תושייתה של עו"ד הילה נאווי, אשר הזמינה מחברת הסללולר שיחזור הודעות הסמס, נמצאו הראיות לחפותו ונמחקו סעיפי התקיפה והאיומים.  אילו המשטרה הייתה מודיעה על מבצע פוליגרף לביעור כל תלונות השווא, הייתה המשטרה חוסכת משאבים אדירים, ומתפנה לעסוק בתיקי משטרה אותנטיים.  השופט אסף זגורי מטבריה כבר הוכיח שזו הדרך היחידה לביעור הנגע.  ואנו שואלים, מי לימד את האישה שלא יקרנ לה שום דבר אם תגיש תלונת שווא?

[הפליית גברים] 1/7/2011 הגברים בוכים בלילה כתבה במקור ראשון מאת שרה חטב.  קיץ 2011 נפתח ומדינת ישראל ממשיכה לדרוס ולרמוס את זכויות האבות בגירושין או פרידה.  הכתבת מצלמת את המצב העגום בישראל, מדינה אשר הנארטיב הציבורי נחטף על ידי קומץ פמיניסטיות צבועות, אשר מצד אחד טוענות לקיפוח, אולם למעשה החוק, הכנסת, בתי המשפט, המשטרע, ההוצאה לפועל, הסיוע המשפטי והתקשורת, כולם משרתים את האידאולגיה הפמיניסטית:  יש לראות בכל גבר מתגרש גבר אלים, כל הגברים מסוכנים, האלימות הגברית מצוייה בכל בית, הילדים צריכים להתנתק מאבותיהם לטובת המאבק הנשי הקולקטיבי, אבא כספומט, אין צורך באבא, יש לרושש את הגבר עד שלא ישאר לו וממנו דבר.  בשנת 2021 אנו מצפים שראש הממשלה ציפי חוטובלי תטפל בנושא איסוף שארית הגברים למכלאות ההמוניות לגברים.  שרת המשפטים רבקה מקייס תטפל בביטול כל האמנות הבינלאומיות עליהן חתומה המדינה.  המפלגות בקואליציה, נעמת ויצו ושדולת הנשים יביאו שכירי חרב מהודו וסין להגן על המדינה, כי לא ישארו גברים חופשיים במדינה שעושים מילואים.   כולם ישבו בכלא.

[משמורת משותפת] 19/6/2011 איך מקדמים שינוי חברתי – מאמר מאת גיא רווה אשר מאמין (בתמימות) שהמאבק על הורות שווה צריך להתחיל מדברים קטנים כמו הזכות לקבלת מידע מבתי הספר.  גיא רווה שוכח שמולו ניצבת ארמדה שלמה של נשים עויינות רוויות שנאה יוקדת, (גלי עציון, דפנה הקר) ושדולת הנשים שהצמיחה אסונות קטסטרו-פאליים כגון רבקה מקייס ותמר סנונית פורר.  דפנה הקר למשל כותבת בפה מלא שנישואין זה מוסד מדכא לנשים, ויש לחלץ את הנשים מכבליו של מוסד הנישואין… בכל אופן, גיא נאיבי.  גיא מאמין בהצעת חוק האחריות ההורית, ואיננו מבין שעובדים עליו וחבל.  בתקווה שגיא רווה לא ייעלב, אבל הצעת החוק שלו היא פשוט לעג לרש ואין בה שום פיתרון, שום תיקווה, שום אופק ושום שינוי.  חבל, או שמטעים אותו או שהוא נאיבי מידי.

התיקון האחרון לחוק הכשרות והאפוטרופסות שיזם גיא רווה, לא הועיל לאף אחד, כי במקום שהרשויות יחייבו את האישה להודיע לגבר היכן הילדים רשומים, הגבר צריך לחפש את בית הספר ולדרוש בעצמו את המידע שמגיע לו, ואז פשוט מתעלמים ממנו.   אותו דבר יקרה עכשיו, הצעת החוק פשוט מלאה כל כך הרבה חורים כך ששום דבר לא ישתנה. ההצעה לא נותנת פתרונות לסחבת בבית המשפט למשפחה בבקשות לטובת גברים, להחלטות אינסטנט לטובת האישה כמו משמורת זמנית או למעורבות המחרחרת מדון של פקידות הסעד.  הטעות הכי גדולה היא ההתעקשות על "הסכם הורות".  הרי הסכם דורש מגעים והסכמה, וברור שמי שמגיע לבית המשפט איננו מסוגל להגיע להסכמות והם מצפים לפתרונות שהחוק יציע, ולא בדרך של אילוץ הסכמות.  אם לא נפטרים מהנוהג של מתן משמורת זמנית לאישה, והסמכת פקידת הסעד לחקור את הגבר, שום "הסכם הורות" לא יעזור.  כמו כן, לא השכלנו להבין מדוע יש להגדיר בחוק מהי "אחריות הורית".  הורים יודעים מהי האחריות שלהם וכך היה 2,000 שנה.  הורים לא צריכים חוק שיגיד להם מה האחריות בגידול ילדים.  להיפך, זה רק ייתן כלים לשרותי הרווחה להתערב ולהגיד שאבא הפר את האחריות ההורית שנקבעה בחוק, ויוציאו לו את הילדים מהבית.  בכלל, אם מוגדרת האחריות, מדוע לא מוגדרת הזכות?  להורה יש זכות משל עצמו לקשר עם ילדיו, בלי התערבות של פקידות סוציאליות או הסכמת הצד שכנגד, וזה לא בא לידי ביטוי בהצעת החוק של רווה.

יש יותר מידי דגשים על אחריות הורית, ולא על זכויות הוריות.  המאבק של הגברים הוא לא לקחת על עצמם אחריות נוספת, אלא לקבל זכויות שאינן מוכרות כמו הזכות ל"הורות משותפת" והזכות לקשר בלתי מנותק ובלתי מופרע עם הילדים.  איפה הזכויות האלה בהצעה של גיא רווה?  אנו לא היינו נאבקים רק בשביל לקבל על עצמנו עוד אחריות, וכפי שתראו בהמשך, מטילים על הגבר חובה להוכיח כישורים הוריים, ועוד נותנים לאישה העדפה בגלל "האופן בו היא טיפלה בילד לפני הגירושין".  ממש בדיחה ולעג לרש.   כמו כן מפריע לנו הרעיון שלכל ילד יש "צרכים התפתחותיים" שונים.  זה בכלל לא נכון, וזה גם מסוכן ורק נותן פתח ליותר מחלקות ויותר התדיינויות.  לכל הילדים יש "מכנה משותף" של צרכים התפתחותיים שאופייניים לכל הילדים.  מי שיש לו צרכים התפתחותיים אישיים הוא ילד חריג, ובחריגים יש להתייחס כחריג.  גיא רווה מציע להתייחס לכל הילדים כחריגים, ולהזמין התדיינויות מיותרות "מה הילד הזה צריך", במקום להגדיר מהו המכנה המשותף שכל ההורים צריכים.  זה פשוט אסון להגדיר את "טובת הילד" כמשהו אישי לכל ילד וילד.   צריך לקבוע כללים פורמוליסטיים שכולם ינהגו על פיהם, למעט חריגים, כך שרק חריגים יגיעו לבית המשפט.  את זה לא ראינו בהצעה.  במיוחד הפריע לנו הביטוי "האופן בו טיפל כל אחד מההורים בילד".  על פניו זו הגדרה בעלת תוצאות הפלייתיות, כי ברור שבדרך כלל הגבר יוצא לפרנס, והאישה היא זו שלוקחת חופשת לידה ומחליפה חיתולים.  ככה, כל מי שהחליפה חיתולים, תטען שמגיעה לה עדיפות כי היא זאת שטיפלה בילד.  וכך, חזרנו לנקודת המוצא, שלאישה יש העדפה מובנית בחוק.  גם הביטוי "כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית" מהווה הזמנה למחלוקות והתדיינויות על הימצאותם או העדרם של כישורים הוריים, ומכאן לא רחוקה הדרך להמליץ לכל זוג מתגרש לעבור "מבחן מסוגלות הורית", כי אם החוק דורש ממך "כישורים" איך תוכיח שיש לך או אין לך כישורים הוריים.   ההשענות על ועדת רוטלוי מסוכנת.  רוטלוי היא עוד אחת שמאמינה בהעצמת האישה.  כל מה שהיא מנסחת זה לטובת האישה תחת אצטלה של שימוש בהגדרות משפטיות שהן לכאורה ניטרליות ובפועל גורמות עוד יותר נזק.

ראינו את סביונה רוטלוי במשפט מבוים באונ' בר אילן מעניקה לאישה מאות אלפי שקלים על חשבון כושר השתכרות עתידי של הגבר!!!!  ועדת רוטלוי הייתה כישלון מוחץ, ובזבוז של 6 שנים מיותרות, כאשר את תפוח האדמה הלוהט, הקשר בין שני ההורים והילדים, רוטלוי מיסמסה, כי היא פמיניסטית אנטי-גברים מוצהרת, אישה שאמא שלה הייתה עקרת בית, וכך היא רוצה לראות את כל הנשים.  נחתמה אמנה לזכויות הגבר באנגלית, וכדי לתרגם אותה לעברית רוטלוי מרחה 6 שנים.  רוטלוי וועדתה לא מעניינים את אחד חוץ משדולת הנשים, ואם הצעת שניט ורווה רווה נשענות על רוטלוי, אז אוי ואבוי לנו.  לסיום, מפריע מאוד הביטוי (בהסברים לסע' 9) "טובת הילד צריכה להבחן לגבי כל ילד בצורה פרטנית ולא על פי חזקה כללית".  עם כל הכבוד, זה אוסף שטויות.  זה מעודד תביעות והתדיינויות על מהי טובת הילד הפרטנית.  פיתרון יבוא רק עם נוסחאות ידועות מראש לילדים רגילים שאינם חריגים, ואין שום צורך בהתייחסות "פרטנית".  בכך בעצם מעקרים מתוכן את כל הצעת החוק,  כי כל אישה תגיד שמבחינה פרטנית טובת הילד שיישאר אצלה ושלא יהיה קשר בינו לבין האב.  אם כך מה עשינו? כלום.

[אלמ"ב ופוליגרף] 16/6/2011 הביריונות ושנאת גברים בבתי המשפט הישראלים: "על נשיאי סדום מול צדיק אחד בסדום" יקיר הקואליציה  יורם יהודה כותב ב NFC:  "מדינת המחשכים המתנהלת תחת השם "בית משפט לענייני משפחה", מתנהלת בדרך כלל על-פי מושגים הפוכים מאלו המוכרים לכלל האוכלוסיה. ההיבטים המרכזיים הם גילויים בולטים של הפליה מגדרית אנטי גברית קטלנית אשר מתמצים במעשים שיפוטיים מעוותים לחלוטין תוך שבירת רוחו של הגבר ורצונו להילחם. המרכזית שבשיטותיה החשוכות של אותה מדינת מחשכים לעיוות מציאות עובדתית ובעקבותיה, לעיוות דין, היא שיטת ההתעלמות מראיות, הסירוב לקבלתן (כאשר הן פועלות להוכחת גירסתו העובדתית של גבר), וקבלת ראיות פסולות ("שמועות", "הערכות" ושאר דימיונות ההופכות ל"ראיות") ו"הכשרתן", כאשר מטרת הגשתן היא "הוכחת" גירסתה ה"עובדתית" של אשה.  בנוסף לשיטה המתוארת לעיל לעיוות עובדתי ומשפטי, נוקטת מדינת המחשכים בשיטה משלימה שמטרתה גריסת הגבר המוצא עצמו נאלץ להתדיין בפניה, והיא: הפעלת לחץ ואיומים על הגבר באמצעות "הסברת המצב" לבא-כוחו שלא אותו גבר לאזני הגבר. שיטות אלו מייאשות גבר לחלוטין מלנסות ולעמוד על זכויותיו החוקתיות (קניין, כבוד, עיסוק, חירות אישית, תנועה וזכויות חוקתיות נוספות), שוברות את רוחו של הגבר ואת רצונו להילחם, וכך מוצא עצמו גבר נאלץ "להיכנע ללא קרב" לתכתיבי מפעיליה של אותה מדינת מחשכים; היינו: כאשר לגבר אין אבק של אמון מקצועי, וודאי לא אבק של אמון אישי בשופט, הרי פסיכולוגית, יעדיף גבר שלא לעמוד על מימוש איזו מזכויותיו הואיל וניסיונו זה נדון מראש, א-פריורית, לכישלון; היינו: הגבר נאלץ לשלם [הון תועפות] על לא כלום וללא התמודדות, ולוותר על [הון תועפות] שהגבר זכאי בהתאם להוראות הדין [אילו היה] חל".  הצדיק היחד בסדום:  השופט אסף זגורי מטבריה.

[הפלייה, משמורת משותפת] 16/6/2011 חוק חזקת הגיל הרך גזל ממני את ביתי Ynet "מכתב גלוי לחבר כנסת".  הכותרת מדברת בעד עצמה, והפנייה לחברי הכנסת קורעת לב.  תגובות הציבור יותר מעניינות מהכתבה עצמה, במיוחד:  "גם אני חשבתי שכל הכוח בידי גברים, עד שאחי התגרש", "צריך להפסיק לעשות מילואים עד שאין משמורת משותפת", "בושה למדינה שהגנתי עליה", "בכל העולם יש משמורת משותפת", "אבא הוא לא רק כספומט", "ברוכים הבאים למדינת ההתעללות באבות ובילדים", "דרוש ניקוי יסודי של הזוהמה של השופטים לפני שיחול שינוי אמיתי".

2/6/2011 Fathers File Petition Against Israel UNHRC כתבה מאת רות אגלש בג'רוזלם פוסט על הגשת חמש תלונות למועצת זכויות האדם באו"ם בג'נבה.

[אלמ"ב] 25/5/2011 "מכה שלא כתובה בחוק" – ידיעות אחרונות – כתבה על הצ"ח לביטול הנחייה 2.5 מטעם יוליה שמאלוב מאת צביקה ברוט ונעם ברקן:  ח"כ יוליה שמאלוב ברקוביץ מגישה בכנסת הצעת חוק לטיפול בתלונות שווא של נשים נגד גברים, הגורמות לסילוק הבעל בפתאומיות מביתו, ניתוקו מהילדים, חסימת גישתו לחפציו, בגדיו ומסמכיו, הכפשתו ללא בדל של ראייה, וכל זאת מבלי שהמתלוננת מסתכנת בסנקציה של תלונת שווא, כמו כל אזרח אחר.  על פי ההצעה, המתלוננת תסתכן בפיצוי למדינת ישראל בגין בזבוז משאבים וחקירה מיותרת בסך 15,000 ש"ח, ו 10,000 ש"ח לגבר.

[אטימות הרשויות] 29/4/2011 "איבדה את התקווה" – NRG מעריב – אם שהורחקה מילדיה הפילה עובר במעצר, מאת יוסי אלי:  עוד על עיוורונם של פקידות הסעד ובתי המשפט למשפחה, ועוולות משרד הרווחה.  נרקומנית לשעבר שלא עמדה במבחן מסוגלות הורית, וילדיה נלקחו ממנה, הפרה צו לא אנושי שאסר עליה לבקר את ילדיה במשפחת האומנה.  משפחת האומנה בחוצפתה הגישה תלונה במשטרה נגד האם, שנעצרה באופן מיידי.  האישה בשלבי הריון מתקדמים הפילה במעצר את העובר.  האם יהיה לסיפור המשך?  מיהו שופט בית המשפט למשפחה שאוסר על אמר לראות את ילדיה, גם אם הם באומנה?  מי זו משפחת האומנה המנוולת שמתלוננת על אמא בהריון במשטרה?  מתי ישכיל משה כחלון שר הרווחה להבין שבעולם משקמים ילדים במשפחה המורחבת.  את אותו הכסף ששופכים על משפחות אומנ חמדניות, אפשר לשלם למישהו מהקרובים:  סבים, סבתות, דודים דודות, אפילו שכנים.  העיקר שהילדים לא יהיה במסגרות המנתקות אותם מהוריהם הביולוגיים.  משה כחלון לא מוכן להתעורר.

[מקלטי נשים מוקדי הפצת רעל] 26/10/2007 "סיכול ממוקד" – קול הרצליה – אברג'יל נגד רות רזניק מאת אוהד לוביאנקר.  המרדף הפוליטי נגד פעילים לשוויון הורי וזכויות האדם.  האחראיות על המעונות לנשים מוכות חייבות למלא את המיטות, על מנת להצדיק את המימון הציבורי.  מאחר וכל אישה מתקבלת בברכה, עצם כניסתה של האישה למעון לנשים מוכות, אפילו אם באה לנפוש כמה ימים לצורך "ייצור ראיות",משמש את האישה אחר כך לניתוק האבא מהילדים וסחיטה כלכלית.  דווקא ביום שבו האבא היה אמור להעיד בוועדת הכנסת על אטימות הממסד וההפלייה המגדרית, נטען שרות רזניק, פעילה פמיניסטית הייתה מעורבת בשליחת המשטרה לביתו באמתלת שווא שהוא מחביא אמל"ח.  האב טוען שבמקלטים לנשים מוכות מסיתים את הילדים נגד האבות, ומנסים לשתול בהם זכרונות שווא של התעללות, ואחר כל משסים את המשטרה נגד האבא, וכל זאת מתוך מלחמה עיוורת להצדקת עצם קיומו של המקלט.

לאוסף מאמרי יורם יהודה ב nfc